התוכן:
• אורה באומגרטן: מבוא – קוים בהתפתחות ביקורת אלתרמן (עמ׳ 7–26)
• תגובות ראשונות:
  • יוכבד בת־מרים: עם ספרו של אלתרמן (עמ׳ 27–28)
  • אברהם קריב: עם ספר הביכורים (עמ׳ 29–31)
  • אביגדור המאירי: כוכבים בחוץ (עמ׳ 32–34)
• אידה צורית: ״שמחת עניים״ (עמ׳ 35–44)
• דויד כנעני: על קו הקץ (עמ׳ 45–75)
• דב סדן: במבואי עיר היונה (עמ׳ 76–82)
• דן מירון: המת והרעיה : על שירת האהבה של נתן אלתרמן (עמ׳ 83–101)
• ברוך קורצווייל: ה-Condition humaine בשירה הפרסונלית לנתן אלתרמן (עמ׳ 102–144)
• אליעזר שביד: על שתי יצירות של אלתרמן:
  • המיתוס של קרבן האהבה (״שירי מכות מצרים״) (עמ׳ 145–148)
  • על אם הדרך (״פונדק הרוחות״) (עמ׳ 149–161)
• הרי גולומב: דמות האב בשירת אלתרמן (עמ׳ 162–179)
• אהרן כידן: ״כי נעלמה עילת דברים ואחריתם״ : עיון ב׳חגיגת קיץ׳ (עמ׳ 180–189)
• נתן זך: ריתמוס ותמונה בשירת אלתרמן (עמ׳ 190–211)
• אברהם רז: ״שמחת עניים״ והביקורת על שירת אלתרמן (עמ׳ 212–217)
• עזרא זוסמן: צעד מכונף <שיר> (עמ׳ 218–219)
• נספחות:
  • הערות למבוא (עמ׳ 223–226)
  • תאריכים ופירסומים בחיי נתן אלתרמן (עמ׳ 227–229)
  • ביבליוגרפיה נבחרת (עמ׳ 230–233)
  • המשתתפים בקובץ (עמ׳ 234–236)

• פרק ב. הבלדה הלאומית של ׳הטור השביעי׳ (עמ׳ 34–47)
• פרק ג. כיבוש השממה והנרטיב הלאומי (עמ׳ 48–68)
  המאמר בוחן את המעבר מהשירה הישובית של שלונסקי לשירה של אלתרמן מראשית תקופת המדינה. ההשוואה מתמקדת בשתי יצירות: ״מול הישימון״ של שלונסקי (1929) ו״שירים על ארץ הנגב״ של אלתרמן בגרסותיה השונות (1949, 1957)  — נדפס גם ב׳אלפיים׳, חוב׳ 23 (2002), עמ׳ 83–103.
• פרק ד. ׳מדיניות בריאה של ביטחון׳: נתן אלתרמן והערבים בראשית שנות המדינה (עמ׳ 69–80)
  נדפס גם ב׳דימוי׳, גל׳ 22 (אביב תשס״ג), עמ׳ 20–26, 74.
• פרק ה. גלגוליו של דגם המת החי בשירת מלחמת העצמאות (עמ׳ 81–102)
  לדברי המחבר, מרכזיותו של דגם המת־חי בשירת אלתרמן בשנות הארבעים היתה ביטוי הצורך להתמודד עם בנייתו של זיכרון קיבוצי באמצעות הנצחת המתים ושימורם בזיכרונם של החיים. הגדרת מורשתם של המתים באמצעות דיבובו של המת־החי שימשה דרך להגדרת טיב הקשרים בין חברי הקהילה הלאומית והמושגים שכוננו את השיח הלאומי באותה תקופה — נדפס גם ב׳סדן׳ : מחקרים בספרות עברית, כרך ה (תשס״ב 2002), עמ׳ 416–442.

• ילדות ונעורים: ארבעה פרקי ביוגראפיה, 1910–1932.
  • אובארוביצי – הומל – וארשה.
  • מוסקבה – קייב – קישינוב.
  • תל־אביב והגימנסיה ׳הרצליה׳.
  • פאריס ונאנסי.
• מן ההיקף אל המרכז: פרקי עיון ביצירת אלתרמן.
  • בין שני שערים.
  • נספח: מבוא ל׳רגעים׳. – דרך השיר, או, מ׳טורים׳ אל ׳הטור׳. – הברק והיונה. – ספר הריב והמדון. – החידה ופתרונה שאיננו. – מקורותיו של ׳משפט פיתגורס׳ ומשמעותו. – נגד ״הכלואים מאלטונה״.
  • חתימה
  • י״ז כרכים ועוד.
  • כולל הערות ומפתח שמות.
  
  ביקורת על הספר – ראה: שלמה טנאי [בחתימת ש. אלונים]

• פרקי ביוגרפיה:
  • פרק ראשון: אובארוביצי – הומל – וארשה
  • פרק שני:מוסקבה – קייב – קישינוב
  • פרק שלישי: תל־אביב והגימנסיה ״הרצליה״
  • פרק רביעי: פאריס ונאנסי
  • פרק חמישי: בין אדם למקום
  • פרק שישי: על הבלתי מובן בשירה
  • פרק שביעי: סער ופרץ
  • פרק שמיני: רגעים
  • פרק תשיעי: פזמונים
• ראיונות
• אגרות
• מיומניו של מנחם דורמן
• צוואתו של אלתרמן
• תאריכים בחייו של אלתרמן

• אלתרמן כמשורר פוליטי
• חיים על קו הקץ
• יסודות הבלדה בשירי ״הטור השביעי״
• השחרית הפלאית של העליה השניה
• אנטומיה של מהפכה
• אידיאולוגיה ורטוריקה בספר ״החוט המשולש״

• א. המת והרעיה : על שירת האהבה של נתן אלתרמן (עמ׳ 13–37)
• ב. בין יום הקטנות לאחרית הימים : על משמעותה של ההיסטוריה בשירת נתן אלתרמן (עמ׳ 38–68)
• ג. ׳ארס־פואטיקה׳ של המשורר ההלך : על שירה ומציאות ביצירת נתן אלתרמן (עמ׳ 69–83)
• ד. הערות לויכוח על שירת נתן אלתרמן (עמ׳ 84–108)

• א. נקודת המוצא (עמ׳ 13–30)
• ב. מיבנה ובינה בקבצי־השירה של נתן אלתרמן (עמ׳ 31–68)
• ג. המת והרעיה : על שירת האהבה של נתן אלתרמן (עמ׳ 69–93)
• ד. בין יום הקטנות לאחרית הימים : על משמעותה של ההיסטוריה בשירת נתן אלתרמן (עמ׳ 94–124)
• ה. הערות לויכוח על שירת נתן אלתרמן (עמ׳ 125–149)
• ו. ׳ארס־פואטיקה׳ של המשורר ההלך : על שירה ומציאות ביצירת נתן אלתרמן (עמ׳ 150–164)
• ז. הסער והפרץ שנכבשו (עמ׳ 165–174)
• ח. הערות ל׳פונדק הרוחות׳ (עמ׳ 175–191)

• בפתח הספר
• מיבנה ובינה בקבצי־השירה של נתן אלתרמן
• פתיחה לתיאור ז׳אנרי של הליריקה האלתרמנית
• על שלושה שירי דרך ב״כוכבים בחוץ״
• שירת הבינה והגודל בתחילתה – על הז׳אנר הראפסודי בשירתו המוקדמת של נתן אלתרמן
• הטיול בעקבות הפילים – על ״אל הפילים״ ועל בעיית הרציפות של השיר ה״קשה״ ב״כוכבים בחוץ״
• על מימד הזכרון ב״כוכבים בחוץ״
• דרכו של נתן אלתרמן אל השירה הלאומית

מירון, דן.  מול האח השותק : עיונים בשירת מלחמת העצמאות – מחזור ראשון (תל־אביב : האוניברסיטה הפתוחה ; ירושלים : כתר, 1992), 399 עמ׳.
הפרק הראשון (עמ׳ 61–119) דן בשירתו של נתן אלתרמן (״פנים מתחלפים בראי המגש : שיריו של נתן אלתרמן על הרוגי מלחמת העצמאות״) ובעיקר על שיריו ״מגש הכסף״ (עמ׳ 63–87), ו״מסביב למדורה״ (עמ׳ 89–101) מתוך ׳הטור השביעי׳ ו״דו־שיח״ (עמ׳ 102–119) מתוך ׳עיר היונה׳.כמו כן דן מירון בשירתם של אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, אברהם חלפי, חיים גורי, יהודה עמיחי ועוד.
על הספר כתבו אריאל הירשפלד ברשימתו ״ביקורת שטופת דמע וקסם״ וברשימתו ״במקום שבו דן מירון שותק״. ענה על כך דן מירון ברשימתו ״בין ג׳ורג׳ הקדוש לדרקון״. עמנואל סיוון ברשימתו ״התחמקות מעימות עם השכול״; דני הדרי ברשימתו ״׳המוות המבוטל׳ והאח שאינו שותק״; ורות מלקינסון ואליעזר ויצטום במאמרם ״מ׳מגש הכסף׳ ועד ׳מי יזכור את הזוכרים׳.

• בפתח הספר.
• שיחה ראשונה: בית־הילדות, האב והאם.
• שיחה שנייה: האם מותר לקשר את יצירת המשורר בקורות חייו?
• שיחה שלישית: טלטולי נעורים: מוסקבה, קייב, קישינב, תל־אביב.
• שיחה רביעית: צרפת – המשורר מתגלה לעצמו.
• שיחה חמישית: הפומבי הראשון – שירים ׳רפסודיים׳.
• שיחה שישית: הקשר עם ׳כתובים׳ ועם אברהם שלונסקי.
• שיחה שביעית: שירי צרפת, 1931.
• שיחה שמינית: בין צרפת לארץ ישראל, 1932.
• שיחה תשיעית: ייסורי אהבה – חייו של נתן אלתרמן בשנת 1933.
• שיחה עשירית: שירי האהבה הנכזבה, 1933.
• שיחה אחת עשרה: תקופת ׳טורים׳, שירים מן השנים 1934–1935.
• שיחה שתים עשרה: ראשית עשייתו של אלתרמן בז׳אנרים החוץ־קאנוניים. חתימה.
• נספחים. מקורות. מפתחות.

• א. אחדותה של ׳שמחת עניים׳ : השיוך הז׳אנרי והעקרונות המארגנים.
• ב. המבנה הסיפורי של ׳שמחת עניים׳.
• ג. המת והרעיה (א).
• ד. המת והרעיה (ב) סמלים קמאיים בהארה קיומית מודרנית.
• ה. ׳שמחת עניים׳ כגלגול מודרני מורחב של הבאלאדה הביניימית.
• ו. למבנה הטקסט של ׳שמחת עניים׳ : הערות לסדר השירים ומחזורי השירים.
• ז. דברים שאינם הכל הבלים : ערכים ואנטי־ערכים ב׳שמחת עניים׳.
• ח. משמעותה של ׳שמחת עניים׳.
• ט. ׳שמחת עניים׳ וחוצה : שתי הפלגות: (א). ׳שמחת עניים׳ ו׳כוכבים בחוץ׳; (ב). זיקתה של ׳שמחת עניים׳ לנסיבות ההיסטוריות בתוכן נכתבה.
  חלק (ב) מפרק ט, חזר ונדפס בקובץ הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן : מסות על ׳שמחת עניים׳ ו׳שירי מכות מצרים׳ / בעריכת זיוה שמיר וצבי לוז (רמת־גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשנ״א 1991), עמ׳ 158–177.
  ביקורת על הספר – ראה: אילנה קדמי, זיוה שמיר

• מבוא
• חיוך ראשון—ושני : תמורות בפואטיקה האלתרמנית
• בין הנשגב לאירוני : דרכי עיצוב של דגמים ריאליסטיים ב״חגיגת קיץ״
• תבניות מקאמיות ב״חגיגת קיץ״
• הפרוזה השירית : סוגים וצורות
• מעגלים קומיים וטראגיים ב״כנרת, כנרת״

שדה, שלמה.  והעולם באמצע מתרחש : תמונת עולם, הגות ופואטיקה בשירתו המאוחרת של נתן אלתרמן (עיר היונה וחגיגת קיץ). — תל אביב : קרן הוצאה לאור, תש״ס 2000.  303 עמ׳.
הספר מבוסס על עבודת הד״ר שהוגשה לאוניברסיטה העברית בירושלים ב- 1994.
״הספר חוקר ומברר סוגיות מרכזיות בשירת אלתרמן. מוקד הדיון בשירת אלתרמן המאוחרת, אך רוב הבחנותיו נוגעות לכלל שירתו: מהם הקווים העיקריים של תמונת העולם וההגות של שירת אלתרמן המאוחרת על אודות הקיום האנושי? מהו השיג־ושיח שמנהלת שירה זו עם אקזיסטנציאליזם מצד אחד ועם המדע המודרני מצד אחר, ומהן תשובותיה של שירה זו לתמונת עולמם הקודרת של האקזיסטנציאליסטים ואנשי המדע החדש? כיצד רומז חגיגת קיץ ברמות רבות של הטקסט על חשיבות השילוב בין השירה והחשיבה המיתית למדע ולחשיבה המדעית, ועד כמה ניכרת גישה זו מוקדם יותר, כבר בעיר היונה? איך מתמודדת שירת אלתרמן המאוחרת עם שירת ״דור המדינה״, השירה הצעירה יותר, המתחרה המאיימת? איך מתקרבת שירת אלתרמן המאוחרת בנקודות מסוימות אל שירת ״דור המדינה״, ואיך היא בכל זאת שומרת על עיקריה האופייניים והייחודיים? מהם עיקרי ההבחנה בין שירת אלתרמן המוקדמת לשירתו המאוחרת, או כיצד ומדוע הפכה שירת אלתרמן למימטית, הגותית, ברורה ו״פרוזאית״ יותר במשך השנים? על שאלות אלה עיקריות אלו ... מנסה ספר זה לענות ... ״.
התוכן:

• פרק א. תמונת עולם והגות
• פרק ב. ספרה וסיפור – הערות נוספות על המדע ועל השירה בשירת אלתרמן המאוחרת.
• פרק ג. שירת אלתרמן המאוחרת והזרם המרכזי בשירה הצעירה בשנות החמישים ובראשית שנות השישים.
• פרק ד. עיקרי ההבחנה בין שירת אלתרמן המוקדמת לשירתו המאוחרת

• חיי נתן אלתרמן.
• שירתו הלירית האישית.
• כוכבים בחוץ.
• שמחת עניים.
• הטור השביעי.
• שירי מכות מצרים.
• עיר היונה.
• חגיגת קיץ.
• התיבה המזמרת.
• פזמונים ושירי זמר.
• פונדק הרוחות.
• האישה בשירת נתן אלתרמן.
• שאלות ותשובות.
• מבחר מאמרים.

שחם, חיה.   הדים של ניגון : שירת דור הפלמ״ח וחבורת ״לקראת״ בזיקתה לשירת אלתרמן. – (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד ; חיפה : הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 1997). 278 עמ׳.
תוכן העניינים
הספר בוחן את הזיקות המגוונות שבין שירת הדור הצעיר של שנות הארבעים וראשית שנות החמישים ובין שירתו של מי שנחשב כמשורר הבולט והנערץ ביותר בתקופה האמורה, וכמקור בלתי־נדלה של השראה. לצד הניסיון לחשוף את ה״אנטומיה״ של תופעת ההשפעה הספרותית באמצעות מערכת הזיקות בין אלתרמן לדור המשוררים הצעירים בכללו, מוארים בספר בהרחבה גם תהליכי התגבשות יצירתם של שלושה משוררים ספציפיים בולטים – אמיר גלבוע, חיים גורי ודו אבידן – המזוהים עם החבורות הספרותיות העיקריות שפעלו בתקופה המשמשת כמסגרת זמן למחקר זה. בספר נבחנת ההשפעה הספרותית מהיבטים מגוונים, ומוצעות בו לראשונה אמות מידה שיטתיות לבדיקת גווני ההשפעה ודרגותיה. תוך כדי כך מוארת כאן באורח מפורט אחת התופעות המרתקות והמסקרנות בתולדות השירה העברית החדשה.

• מבוא: ״משורר חצר״ או ״משורר לאומי״
• פרק א. פואטיקה ופוליטיקה בשירה ״אסתטיציסטית״ : עיון בשירים ״הרוח עם כל אחיותיה״ ו״הסער עבר כאן לפנות בוקר״
• פרק ב. ״אשר ידי הייתה בו בשדה״ : דמות קין ביצירת אלתרמן לתקופותיה ולסוגיה
• פרק ג. התנצלות המחבר על מצבו של האמן בעתות מלחמה : עיון במחזור ״שירים על רעות הרוח״
• פרק ד. תורת השיר של אלתרמן לפי המחזור ״שיר עשרה אחים״ (עיון ב״שיר הבקתה״ – שיר א׳ של המחזור)
• פרק ה. מלחמת הצייה בארץ הנושבת : עיון מחודש ב״שירים על ארץ הנגב״
• פרק ו. דמות פניה הנחצות : השניות שבכוכבים בחוץ מול זו שבעיר היונה
• פרק ז. ״מריבת קיץ״ : תשובת אלתרמן ל״כנענים״
• פרק ח. חורף שירתו : פונדק הרוחות – תשובת אלתרמן לחורפיו
• פרק ט. אלף קיץ ןקיץ בחגיגת קיץ
• פרק י. כי לא לחתום אותם נועד : יצירת אלתרמן – סקירה ממעוף הציפור
• אחרית דבר. רשימת הקיצורים. מפתחות