דן לאור (לאופר) נולד בירושלים בו׳ בטבת תש״ה, 21 בדצמבר 1944 וגדל בשכונת רחביה. ב־1965 החל לימודיו בחוגים לספרות עברית ולספרות אנגלית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה החל לעבוד במערכת החדשות של ״קול ישראל״, ועד 1971 שימש כעורכו של יומן השבוע. ב־1975 השלים את לימודי התואר השלישי באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בשובו ארצה התמנה כמרצה באוניברסיטת בן־גוריון. ב־1979 עבר לאוניברסיטת תל־אביב, שבה הוא מלמד מאז ומשמש כיום פרופסור מן המניין ובעל הקתדרה לתרבות עם ישראל בזמננו. בשנים 1996–2000 כיהן כראש החוג לספרות עברית ובשנים 2000–2004 כדיקן הפקולטה למדעי הרוח. לאור מילא וממלא שורה של תפקידים אקדמיים וציבוריים.
    מאמרו המחקרי הראשון (1971) הוקדש לעיון במחזור הסיפורים ״קורות בתינו״ של ש״י עגנון. מאז ואילך נעשה עגנון למושא מרכזי של עבודתו. הוא חיבר מאמרים המאירים סוגיות, תקופות ופרשיות בחייו וממקמים את יצירותיו בהקשרים ביוגרפיים, היסטוריים ואינטלקטואליים. מבחר מהם כונס בספרו ש״י עגנון: היבטים חדשים (1995). ספר זה בישר את עבודתו הראשית על הסופר הגדול, הביוגרפיה המקיפה חיי עגנון (1998), שזיכתה אותו בפרס יצחק בן־צבי לחקר תולדות ארץ ישראל. זוהי הביוגרפיה המחקרית המלאה הראשונה של עגנון, והיא מבוססת על צבירה של רבבות פרטים, הבונים בהצטרפם יחד דיוקן רב־ממדי של הסופר מילדותו בבוצ׳אץ׳ ועד אחרית ימיו בירושלים. ב־2008 פירסם ביוגרפיה נוספת של עגנון, מצומצמת בהיקפה, במסגרת סדרת ״גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי״ היוצאת לאור במרכז זלמן שזר. בהקשר זה יש לציין גם את הספר יצירתו של ש״י עגנון מאת גוסטב קרויאנקר (1891–1945), ספר הפרשנות הראשון על עגנון שלאור הביאוֹ לדפוס בתרגום מכתב היד הגרמני, בצירוף מבוא מקיף (1991).
    מוקד בולט נוסף בעבודתו הוא יצירתו של נתן אלתרמן. בספרו השופר והחרב (1983) כינס מסות המאירות בעיקר היבטים פוליטיים בשירתו הלירית והאקטואלית של אלתרמן וכן במחזותיו, ומציגות את המשורר כאדם המעורב כל כולו בהוויה החברתית והציבורית דאז. ב־1989 פירסם את הספר על שתי הדרכים, ובו ההדיר את פנקסי הרשימות של אלתרמן המבטאים את עמדותיו הלא־שגרתיות בוויכוח שהתנהל בסוגיית העמידה היהודית בשואה, בין דרך המרד לדרך היודנראט. רבים ממאמריו המאוחרים יותר עוסקים אף הם באלתרמן המשורר כאיש ציבור, מימי כתיבת ״מגש הכסף״ ועד פעולתו אחרי מלחמת ששת הימים כראש וראשון לאנשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. בשנת 2013 פרסם את הביוגרפיה אלתרמן. ביוגרפיה זו שהיא ככל הנראה המקיפה ביותר שנכתבה על המשורר, זכתה לשבחים רבים אך גם לביקורת. מי שהוביל את הביקורת היה דן מירון שטען שלאור לא התייחס כהלכה לפואטיקה של אלתרמן. לאור ואחרים תקפו את ביקורתו של מירון וטענו כי היא נובעת ממניע אישי (גם מירון עבד באותה התקופה על כתיבת ביוגרפיה של אלתרמן).
    קבוצה שלישית של עבודותיו ממוקדת בסוגיית הכנעניוּת והכנענים כזרם רעיוני וכתנועה ספרותית רבת־תהודה, בעיקר בשנות הארבעים והחמישים. הוא ערך קובץ של מאמרי ביקורת על יצירתו של יונתן רטוש (1983) ופירסם שורה של מחקרים על שירי רטוש ומסותיו, על התשתית הרעיונית שהניח, על מקורות יניקתה של הקבוצה הכנענית, רישומה בזירה הציבורית ומקומה בהקשר הכללי יותר של ההוויה העברית הארץ־ישראלית ובזיקה למושג ״שלילת הגולה״ שרווח בתקופת היישוב. רוב מאמריו בסוגיה זו רוכזו באסופה המאבק על הזיכרון (2009) בצד עבודות על יוצרים ואנשי רוח נוספים: דוד שמעוני, אברהם שלונסקי, אורי צבי גרינברג, נתן אלתרמן, דב סדן, ברוך קורצווייל ואהרן אפלפלד. הספר בכללותו מאיר את הספרות העברית ככוח פועל במרחב ההיסטורי, החברתי והאידיאולוגי וככוח מחולל של דימויים ומיתוסים יסודיים בתרבות העברית והישראלית במאה העשרים. בתשתיתו, כמו בתשתית כלל עבודתו של לאור, ניצבות שאלות יסוד על טיבה של הזהות שהתגבשה בארץ ישראל ובמדינת ישראל בדורות האחרונים, בסימן המתח המתמיד בין כוחות המסורת והזיכרון היהודי לבין דחיקת העבר, הכחשתו וחיפוש תחליפים לו בידי זרמים שונים בציונות החילונית.
    קבצים מחקריים נוספים שערך או השתתף בעריכתם: שמעון הלקין – מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (1975); מאסף חיים הזז (1978); חיים הזז – האיש ויצירתו (1984); אורי ניסן גנסין – מחקרים ותעודות (1986); מבעד לפשטות – סיפור פשוט של ש״י עגנון בראי הביקורת (1996); קובץ עגנון א׳–ב׳ (1994; 2000). בצד עבודתו המחקרית פירסם בתקופות שונות רשימות ביקורת על הספרות המתהווה, ובולטת במיוחד סדרת הרצנזיות שלו בעיתון ׳הארץ׳ במהלך שנות השמונים, הבוחנות בהעמקה יצירות סיפורת בולטות באותו עשור, ובהן ספריהם של אהרן מגד, משה שמיר, אהרן אפלפלד, א״ב יהושע, יהושע קנז, עמוס עוז, אנטון שמאס ודויד גרוסמן.
    מלבד ספריו ומאמריו פרסם שורה ארוכה של מאמרי ביקורת בעיתונות היומית והספרותית. על פועלו בחקר הספרות זכה לאור בכמה פרסים, בהם פרס הזיכרון על־שם יעקב בוכמן (1994) מטעם יד ושם, ופרס יצחק בן־צבי לחקר תולדות ארץ־ישראל (1998). דן לאור התגורר בירושלים. נפטר בי״ז באייר תשפ״ג, 7 במאי 2023.

יצירות דן לאור בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה] 

ספריו:

• השופר והחרב : מסות על נתן אלתרמן (תל־אביב : אוניברסיטת תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ד 1983)
  תוכן העניינים
• ש״י עגנון: היבטים חדשים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשנ״ה 1995)
  תוכן העניינים
• חיי עגנון : ביוגרפיה (ירושלים ותל־אביב : שוקן, תשנ״ח 1998)
  תוכן העניינים
• ש״י עגנון (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס״ח 2008)
  תוכן העניינים
• המאבק על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל־אביב : עם עובד, תשס״ט 2009)
  תוכן העניינים
• אלתרמן : ביוגרפיה (תל־אביב : הוצאת עם עובד : ספרית אפקים, תשע״ד 2013)
  תוכן העניינים
• בקרון החתום : פרשת חייו, נדודיו ומותו של המשורר דוד פוגל (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשפ״ג 2023)

• שמעון הלקין : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה – דן לאור (תל־אביב : עם עובד, תשל״ח 1978)
• מאסף מוקדש ליצירת חיים הזז (ירושלים : אגודת הסופרים העבריים בישראל, תשל״ח) <בשיתוף דב סדן>
• יונתן רטוש : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא ונספחות דן לאור (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ג 1983)
  תוכן העניינים
• חיים הזז האיש ויצירתו : דברים שנאמרו במלאת עשר שנים לפטירתו (ירושלים : מוסד ביאליק, (תשמ״ד 1984)
• אורי ניסן גנסין : מחקרים ותעודות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשמ״ו 1986) <בשיתוף דן מירון>
  תוכן העניינים
• על שתי הדרכים : דפים מן הפנקס / נתן אלתרמן (תל־אביב : מוסד אלתרמן : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ״ט 1989) <ההדיר, ביאר והוסיף אחרית־דבר – דן לאור>
• מבעד לפשטות : על  סיפור פשוט של ש״י עגנון בראי הביקורת (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1996) <בשיתוף זיוה שמיר ועוזי שביט>
  תוכן העניינים
• קובץ עגנון (ירושלים :  הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ״ד 1994) <בעריכת אמונה ירון, רפאל וייזר, דן לאור וראובן מירקין>
  תוכן העניינים
• קובץ עגנון ב (ירושלים :  הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תש״ס 2000) <בעריכת אמונה ירון, רפאל וייזר, דן לאור וראובן מירקין>
  תוכן העניינים
• אהבה עד כלות : חילופי מכתבים בין המשורר דוד פוגל לבין רעייתו עדה נדלר־פוגל  (חבל־מודיעין : כנרת־זמורה־ביתן : הקשרים המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, תשע׳׳ט  2019) <מבואות, הערות וביוגרפיה – דן לאור, רחל סטפק>

על המחבר ויצירתו:

• בן־דב, ניצה. הספר יישאר. הארץ, תרבות וספרות, כ״א באייר תשפ״ג, 12 במאי 2023, עמ׳ 1 <עם פטירתו של דן לאור>

• הגורני, אברהם. ח. הזז, ש. הלקין, ג. שופמן בראי הביקורת.  מאזנים, כרך מ״ח, גל׳ 4 (אדר תשל״ט, מארס 1979), עמ׳ 313–315 <השיב על כך דן לאור במכתב למערכת – להלן>
• לאור, דן. מכתב למערכת.   מאזנים : ירחון לספרות, כרך מ״ט, גל׳ 2–4 (תמוז–אלול תשל״ט, יולי–ספטמבר 1979), עמ׳ 197 *

• עינת, עמלה.  היש והאין שבספרות.  עתון 77, גל׳ 51 (אדר ב׳ תשמ״ד, מארס 1984), עמ׳ 48–49.

• ברונובסקי, יורם. גנסין: הקשר – הספרות, והקשר – החיים. הארץ, י״ד בשבט תשמ״ז, 13 בפברואר 1987, עמ׳ ב 6–ב 7 <חזר ונדפס בספרו ביקורת תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס״ו 2006), עמ׳ 241–247>
• ברתנא, אורציון. גנסין: כהן בבית הקברות. מעריב, י״ב בחשון תשמ״ז, 14 בנובמבר 1986, עמ׳ 24.
• פרידלנדר, יוסף [י׳ עמוס]. חקרי אורי–ניסן גנסין. הצופה, כ״ח בשבט תשמ״ז, 27 בפברואר 1987, עמ׳ 6.

• ארליך, דוד. אלתרמן בעד היודנראט. הארץ, מוסף שבועי, י״ד באייר תשמ״ט, 19 במאי 1989, עמ׳ 36–37.

• באר, חיים.  ״מאורעות גדולים לא אירעו אותי״.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 281 (כ״א בתמוז תשנ״ח, 15 ביולי 1998), עמ׳ 4.
• הופרט, שמואל.  עגנון בין חמדת וד״ר הרבסט : הערות בשולי ״חיי עגנון״ מאת דן לאור.  הדואר, שנה 78, גל׳ י׳ (תשנ״ט), עמ׳ 22–25.
• ספר אחד במרכז: מבט על עגנון היום : שיחה על ״חיי עגנון״ ... / משתתפים: א.ב. יהושע, רונית מטלון, עדי צמח ויואב כץ. מקרוב, כרך 3 (2000), עמ׳ 152–164.

• מירון, דן. לא הבנת השירה, לא הבנת האידיאולוגיה, לא הלשון, לא הריתמוס, לא הרוח, לא הנפש. הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בשבט תשע״ד, 10 בינואר 2014, עמ׳ 1, 4.
• צימרמן, עקיבא. המשורר הלאומי או משורר החצר? האומה, גל׳ 194 (קיץ תשע״ד, מאי 2014), עמ׳ 119–122.

• רשימת מאמרים – בהכנה