ד"ר אברהם גרין (הגורני) נולד בחנוכה התרצ"ג, דצמבר 1932, במושב בית עובד להוריו פנחס ויטי גרין שנמנו עם מייסדי המושב. למד בבית הספר היסודי בנס ציונה ובגימנסיה הריאלית בראשון לציון. מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות ובמדע המדינה ובעל תעודת הוראה. מחקרו בשירת אברהם שלונסקי זיכה אותו בתואר דוקטור לפילוסופיה. את שירותו הצבאי עשה כאלחוטאי בחיל הים ובמסגרת שירות מילואים השתתף בהפלגה ההיסטורית של חיל הים, בפריגטה "מזנק", שנערכה לאחר "מבצע קדש" (1956) במטרה לפתוח את מיצרי טיראן בפני הצי הישראלי. את סיפור ההפלגה פרסם בסדרת רשימות ב"דבר לילדים". בהמשך, במסגרת שירות מילואים וכאלחוטאי בשריון, השתתף במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל. כסטודנט, היה פעיל בתא הסטודנטים של מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ושל תנועת המושבים ונמנה עם מייסדי ארגון מסיימי האוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיו, עבד כעוזרו של איש תנועת המושבים, סגן שר החינוך עמי אסף (בימיו של זלמן ארן כשר החינוך). לאחר תום לימודיו החל לעבוד, בתחושת שליחות, בתנועת המושבים כעורך ביטאוני התנועה 'תלמים' ו'מענית', ובהם כתב סיפורים מחיי המושב ומאמרים פובליציסטיים. החל בשנות השישים (למאה ה- 20) היה מורה לספרות ומרכז החינוך החברתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון. היה פעיל בניסיון להקמת אוניברסיטה בעיר. הנחה חוגים לספרות והרצה בהם. את עבודתו כמפקח חינוכי החל בחינוך ההתיישבותי (שנות השבעים למאה ה-20) ובמקביל, החל לעבוד כמורה-חונך (טיוטור) בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים, שם הכשיר דורות של מורים לספרות. בסוף העשור נקרא למשרד החינוך בירושלים כדי למלא את תפקיד המפקח המחוזי. זכות גדולה ראה לעצמו למלא תפקיד חינוכי מרכזי בירושלים ואף עבר, עם משפחתו, להתגורר בה. עם סיום תפקיד זה התמנה למרכז חטיבות הביניים במשרד החינוך ולאחר מכן – למפקח מרכז על הוראת הספרות והלשון לחם בקנאות ובהתמדה על מעמדן של הספרות העברית וההבעה העברית בתוכנית הלימודים. דגש מיוחד שם על השתלמויות המורים במטרה לקדם את עידוד הקריאה ושיפור ההבעה של התלמידים. הנושאים האחרונים שבהם עסק היו האוריינות והחינוך בעידן השלום – חינוך דרך המקורות היהודיים, דרך ספרות העת החדשה ודרך ההיכרות עם הספרות הערבית. את דרכו בכתיבה החל כבר בבית הספר העממי. בהמשך, החל לפרסם סיפורים ודברי הגות בעיתון "במעלה", בעיתונות תנועת המושבים ובעיתונים היומיים. במשך שנים רבות עסק בביקורת ספרותית ומאמריו, שהתפרסמו ברוב העיתונים היומיים וכתבי העת הספרותיים, הצטיינו בשנינות, באבחנה מדויקת ובלשון פיוטית. פרסם ספרי עיון וספרות יפה. היה חבר פעיל באגודת הסופרים ובבית הסופר בירושלים ואף ניהל אותו במשך תקופה מסוימת. בשנת 1993, כחבר במשלחת של סופרים ישראלים ופלשתינאים, השתתף בכנס שהתקיים באוסלו, נורבגיה. הכנס התקיים חודשים ספורים לפני שפרצו לתודעה הסכמי אוסלו. בדברים שנשא בכנס הביע את אמונתו בצורך לפתוח אפיקי הידברות במטרה לקדם את השלום ולהגיע אליו. תכניותיו ופעילותו למען חינוך-לקראת-שלום נקטעו עם פטירתו בירושלים ביום י"ב בחשון תשנ"ו, 5 בנובמבר 1995 והוא בן 63.

ספריו: