יעקב פיכמן, משורר, מבקר ועורך נולד בעיר בלצי, בסרבּיה, בג׳ בכסלו תרמ״ב, 25 בנובמבר 1881. קיבל חינוך מסורתי. מנעוריו נטה להשכלה ולספרות עברית ופירסם שירים ראשונים בעיתון גן שעשועים (1900). עבר למרכזי הספרות החדשה, תחילה לאודסה, שם נפגש עם ביאליק (1901), ואחר כך לוורשה (1903), שם נפגש עם דוד פרישמן, שפירסם בהדור כמה משיריו. בשנים 1904–1910 התמסר לפעילות ספרותית באותם שני מרכזים, שכללה יצירה וביקורת, עריכה, הקדמת מבואות לכתבי סופרים והבאת ספרים לדפוס. ב-1910 הוציא כינוס ראשון של אגדות ושירים לילדים, ואילו שיריו הליריים כונסו לראשונה בקובץ גבעולים (תושיה, 1911). עלה ארצה ב-1911, וערך את הירחון לנוער מולדת. בשנות מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה, נדד באירופה ושב ארצה כדי להמשיך בעריכת מולדת ומעברות (1919). כמו כן פירסם מבחר מסות בשם בבואות. ב-1935 כינס שני מחזורים משיריו: צללים על שדות וימי שמש. מ-1936 עד 1942 ערך את מאזניים. ב-1942 זכה בפרס אהרונוביץ של ההסתדרות. ב-1944 פירסם את הנודע בספרי שיריו, פאת שדה, שעליו זכה בפרס ביאליק (1945). על מחקרו שירת ביאליק (1946) קיבל את פרס אוסישקין (1947). ושוב זכה בפרס ביאליק ב-1953, על סדרת ספרי מסותיו אמת הבניין, בבית היוצר, בני דור, רוחות מנגנות ואלופי ההשכלה. אירועי הוקרה נערכו לכבודו, והוא זכה בפרס עיריית רמת גן (1956) ובפרס ישראל (1957).
    היה שונה מבני דורו, צעירי תקופת התחייה, בצביונו הלירי, שטופח עד היותו ״לירי נטו״ שאופיין בנעימת קול מופנמת, רכה; בעולם חד־פעמי, הנחשב לא רק בפניו הגלויים לעין אלא דווקא בנסתר שבו; בתמטיקה אישית מודגשת, שייחדה את הבעתו מאותן בשׂורות כלליות של תחייה וציונות שמילאו אז את עולמה של הספרות העברית. הליריות שלו קבעה לו מעמד לעצמו – לא חריג ולא נבדל, אלא בעל נימת קול אחרת, והיא שמייחדת אותו מהמשוררים העבריים עד ימינו.
    פיכמן ראה עצמו תלמידו של ביאליק, וזה נכון לא רק מבחינת סדר הדורות ותהליכי המסירה והקבלה, אלא גם מבחינת העיקר הדיאלקטי של גילוי וכיסוי שקיבל התלמיד מהרב. כדוגמה בולטת ישמש מושג ״התהום״, שהיה מגורמיו החשובים ביותר של גילוי וכיסוי בלשון לביאליק ואשר פיכמן פיתח וגיוון אותו כמוטיב מנחה ראשי בשירתו. עולם מראותיה הגלויים מעיד לכאורה על מגמה פסטורלית מובהקת: לרוב בחר מראות צומחים או שלווים, אפילו הרמוניים, וככאלה כוּנו בביקורת ״מראות שלום״; אך לא פעם נחשפת מתחת לשלוותם, בתיאורים ישירים או ברמזים, חזוּת אפלה של מעמקים שהוכרו במפורש כ״תהום״, ולכן הם מאיימים גם כשהם מכוסים. מדובר במראות כמו יאור, ים או נוף גלוי של אילן ששורשיו חותרים לעומק אפל וכו׳. וכיוון שהתהום חוזרת בשיריו עשרות פעמים, היא הופכת ללייטמוטיב, ממקדת את הוראתם העקרונית ומשמשת נקודת מפתח להבנתם.
    קיבל השפעה ברוכה גם מטשרניחובסקי, אביה השני של התחייה, וזו ניכרת בעיקר בשימושו המוצלח בז׳אנרים כמו הסונטה, הבלדה והאידיליה. הוא סיגל לו את הז׳אנרים בעודו ״אשכנזי״ בגולה, אך בארץ ובעברית החיה חידש אותם על ידי השימוש בהברה הספרדית המקובלת.
    מראשיתה של שירתו עד אחריתה התמידו בה טון אופייני אחד וחוויית יסוד מובהקת, כאותו מתח בין הגלוי למכוסה, מבחר אופייני של מראות ״כפולים״, ומעל הכול – ראיית עולם ייחודית של אני לירי, אזוטרי. ואף שהיתה זו ראייה אחידה, ניצלה ממונוטוניות, שכן תפישתו הסגולית את מצב האני בעולמו – המתוח בין חיצוניות שפויה לתהום שבנפש, כאותו מראה שפניו מוארות מעל תהומותיו – היא תמיד תפישה מתוחה שלא תאפשר מונוטוניות. מה גם שאמצעיה הלכו והשתכללו, תוך שמירה על עיקרי היסוד שלה, והישגיה הגביהו עם הניסיון.
בהתאם למראות הנבחרים הועדפו גם פרקי זמן מתאימים – שעות או עונה שדווקא בהן נזקק הדובר להבעות ליריות. באופן עקבי מופיעות בשירתו שעות הערב, שבהן מתמצית כביכול האמת של היום, ועמן אף עונת הסתיו, שאליה זורמת השנה ובה נחשפת הוראתו של הזמן. המדור הראשון בכתבי יעקב פיכמן מכונה בכותרת ייצוגית ״זמרת ערב״, ובמקביל לכך מודגשת בחירת העונה, כמו בשירים ״שנה עברה״ ו״סתיו בשומרון״ ובעוד רבים שכמותם, המעלים על נס את יתרון הסתיו, שאז ורק אז גוברים ״קסמי עולם״. אותם זמנים נבחרים – אם כפשוטם ואם כהוראתם המטפורית של הערב והסתיו – רוויים תוגה רכה, והיא היפה לליריקן זה, ממש מבוקשת לשם זימוּן השיר ומיצוי עיקרו.
    וכך, בעצם תיאוריו הנופיים כבר הועדף אפקט מסוים – של שדות אפופי יגון, של אסיף או ציץ נגוע יום, חלקת יה וצל דשא, שורשי עצים, פירות שהבשילו, גני ערב – וכל הפרטים הללו מתלכדים להוויה פסטורלית נוגה המדגישה, על דרך הניגוד, את איומי התהומות החבויים מתחת לה. התאמה זו בין צביונו של האני השר, צביון הנופים הנאותים לו וצביון הזמנים היפים להבעתו, היא ששמרה על יתרונו הלירי של פיכמן, שעמד במבחן הזמן של שוחרי שירה רבים וטובים.
    הרים תרומה משמעותית גם כמורה דרך, כמבקר וכעורך. במסותיו הביקורתיות ובמבואות הרבים שחיבר לאסופות כתביהם של סופרים ניכר המאמץ להזדהות עם רוחו של היוצר ולהבינה מבפנים. לכן נזקק יותר לאינטואיציות ופחות – אם בכלל – לשיטות מחקריות פרטניות. כדרכו הוא מגיע להערכות אימפרסיוניסטיות, בלי לטעון למסקנות תקפות המתבססות על ניתוחים מדוקדקים. אבל – וזה יתרונו – האינטואיציות שלו נבעו ממקורו של יוצר אמיתי, ולכן רוב הערכותיו מאלפות, קולעות ומקרבות קוראים.
    יעקב פיכמן נפטר בתל־אביב בכ״ח באייר תשי״ח, 18 במאי 1958.

יצירות יעקב פיכמן בפרויקט בן-יהודה

נכתב על-ידי צבי לוז עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, האנציקלופדיה העברית, גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה, The YIVO encyclopedia of Jews in Eastern Europe, Электронная еврейская энциклопедия, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона] 

• בבואות : דברי־בקרת : ספר ראשון (אודיסה : מוריה, תרע״ט) <יותר לא הופיע>
• יוסי נוסע לארץ־ישראל (ירושלים : הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל ; תל־אביב : אמנות, 1931)
• יקטן בתל־אביב (תל־אביב : שטיבל, תרצ״ו 1936)
• דיגים על הירקון (תל־אביב : עם עובד, תש״ג) <הציורים - ר׳ לואיזדה>
• אביב בשומרון (מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943) <הציורים – ג׳ רייטלר>
• פאת שדה : שירים (ירושלים ותל־אביב : שוקן, תש״ה 1944)
• דמויות קדומים : שירה ופרוזה (ירושלים : מוסד ביאליק, תש״ח 1948)
• אמת הבנין : סופרי אודיסה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי״א 1951)
• בטרם אביב : מסות (תל־אביב : מחברות לספרות, תשי״ט 1959) <מבוא מאת ישראל זמורה>
• מושג השירה המודרנית : מסות, דיוקנאות, רשימות (תל־אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד עקד, 1982) <ערך והקדים מבוא א״ב יפה>

• לשון וספר : ספר למוד ומקרא עם מחלקה לעבודות בכתב (ורשה : צנטרל, תרפ״ג 1923-תרפ״ד 1924) <הופיע במהדורות והדפסות מרובות>
• ניסן : מאסף (ורשה : צנטרל, תר״ץ)
• ספר ביאליק (תל־אביב : הוצאת ועד היובל בהשתתפות הוצאת ״אמנות״, תרצ״ד 1934)
  תוכן העניינים

• הורדוס ומרים / מאת פרידריך הבל (תל־אביב, 1922)

• משירי הינריך היינע. התקופה, ספר ראשון (טבת-אדר תרע״ח), עמ׳ 325–335.

• מנחה ליעקב פיכמן : בן השבעים / ערך וליקט ל. קופרשטיין (תל־אביב : ועד היובל השבעים ליעקב פיכמן, תשי״ב)
• אסיף : מבחר יצירתו של יעקב פיכמן בשירה ובפרוזה : ילקוט דברים על המשורר ויצירתו / ליקט והקדים מבוא ל. קופרשטיין (תל־אביב : הוצאת מסדה בסיוע איגוד יוצאי בסרביה בישראל, תשי״ט)
  התוכן
  על הספר
  • אונגרפלד, משה [מ. אג״ף]. ״אסיף״ ליצירותיו של י. פיכמן.  חרות, כ״ג בכסלו תשי״ט, 5 בדצמבר 1958, עמ׳ 5.
• יעקב פיכמן : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקטה וצירפה מבוא וביבליוגרפיה נורית גוברין (תל־אביב : עם עובד, 1971)
• ערוגות : קובץ לזכרו של יעקב פיכמן  (תל־אביב : האיגוד העולמי של יהודי בסרביה, תשל"ג-תשמ"ג, 1973–1983) 3 כרכים.
  תוכן העניינים
• לוז, צבי.  שירת יעקב פיכמן : מונוגרפיה (תל־אביב : פפירוס, תש״ן 1989)
  תוכן העניינים
• מיכלי, ב.י.  יעקב פיכמן בשיר ובמסה (תל־אביב : הועד להוצאת כתביהם של סופרים עברים מביסאראביה, תשי״ב 1952)
• קינסטלר, עדה.  מרחב וזמן בתיאורי הטבע של י׳ פיכמן  (ירושלים, תשל״ג 1973) <דיסרטציה--האוניברסיטה העברית בירושלים>