יואל הופמן, סופר, מתרגם וחוקר נולד בעיר ברשוב, טרנסילבניה (כיום בתחומי רומניה), בי״ד בתמוז תרצ״ז, 23 ביוני 1937 לאביו, יליד הונגריה ותושב וינה שעסק בתעשיית העץ ונשלח במסגרת עבודתו לטרנסילבניה. סמוך ללידתו נפטרה אמו והוא גדל אצל אחותה שהיתה יוצאת גרמניה. בהיותו בן שנה עלתה המשפחה לארץ־ישראל. בילדותו דיבר שתי שפות: הונגרית וגרמנית. רקעו המשפחתי משתקף בתיאור קהילות ההשתייכות של גיבוריו. ילדותו עברה ברמת־גן והיא מצטיירת, בדרך כתיבתו המיוחדת, בספריו השונרא והשמטרלינג (2001) וקוריקולום ויטה (2007).
    למד לתואר ראשון בספרות עברית וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, ולתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב. ב־1962 לימד קורס בפילוסופיה משווה: ״מזרח ומערב״, ובעקבותיו נשלח על ידי מורו, פרופ׳ בן־עמי שרפשטיין, ללימודי תואר שלישי באוניברסיטה התיאולוגית בקיוטו. השתלם אצל מורים ידועים בפילוסופיה של הדתות ובבודהיזם, במקביל השתלם באופן בלתי פורמלי בזן־בודהיזם באוניברסיטת האנאזוֹנוֹ בקיוטו, וקנה לו שם בינלאומי בידיעת השפה היפנית ובכתביה הבודהיסטיים, בעיקר בזכות התרגום לאנגלית של ספר התשובות הסודי לחידות הקואן של כמוּרת הזן, תרגום שלנוסח העברי שלו העניק את השם קול היד האחת (2005).
    כששב לארץ לימד תחילה באוניברסיטת תל־אביב, וכשהעתיק את מגוריו לצפת החל ללמד פילוסופיה של המזרח הרחוק באוניברסיטת חיפה, עד ליום פרישתו כפרופסור מן המניין מאוניברסיטה זו. התגורר במעלות ועסק בכתיבה ספרותית ובתרגום כתבים בודהיסטיים.
    חיבר כעשרה ספרי פרוזה לירית, תירגם מבחר מכתבי הטאואיזם והזן־בודהיזם מסינית ומיפנית לאנגלית ולעברית, והיה מן הסופרים החשובים ביותר בין פורצי הסגנון שבקאנון הספרותי העברי הפוסט־מודרני של סוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים.
    ספריו הראשונים נגעו בתחום העיסוק האקדמי שלו – הפילוסופיה הסינית הקדומה והזן־בודהיזם ביפן – וזכו לפופולריות רבה: קולות האדמה: קטעים נבחרים מכתביו של צ׳ואנג־טסה (1977); לאן נעלמו הקולות?: סיפורי זן ושירי הייקו (1980); והקובץ אומרי שיר על סף המוות: מבחר שירים יפניים (1985).
    את כניסתו לספרות העברית ראוי לסמן בפרסומו של הסיפור ״קֶצְכֶן״ (בגרמנית: חתלתול) באלמנך לדברי ספרות ואמנות, אגרא 2 (1985–1986) בעריכת דן מירון ונתן זך. כבר בסיפורו הראשון הזה, המסופר מנקודת מבטו של הילד קצכן, הסתמן קו סיפורי וסגנוני חדש, שהיה בו לא רק מן החידוש המפתיע, אלא בעיקר מן הזעזוע הנפשי שטקסט ספרותי עשוי לעורר במיטבו. הגבולות הדקים שבין אי־שפיות לפיכחון, בין חולי נפשי לנורמליות, נפרצו בשפה שירית ובמטפוריקה החוֹצה את גבולות הלוגיקה הרטורית. נוסח זה, שהתקבל באהדה רבה, התעצם עוד יותר בקובץ הסיפורים הראשון, ספר יוסף (כתר, מסדה, בעריכת יגאל שוורץ, 1988). בספר ביכורים זה, המכיל ארבעה סיפורים, העמיד הופמן נוסח חדש של ריאליזם לירי, שעתיד להתעצם בספריו הבאים. ב־1988 ראה אור ספרו בפברואר כדאי לקנות פילים (איורים: כרמי גל). זהו ספר ילדים לכאורה, המטרים בתכניו, באמנות הסיפור ובתפישת העולם שלו את קורפוס הסיפורת המרכזי שלו.
    עם הופעתו של הספר בֶּרְנְהַרְט (1989) הוצג לראשונה בפני הקורא העברי טקסט הופמני טיפוסי. ברומן זה נפרשת יריעה אפית רחבה על קבוצה ירושלמית של יוצאי גרמניה, בני משפחתו וחוג ידידיו של ברנהרט שזה עתה התאלמן. בשתי עלילות מקבילות, האחת כרוניקאית יבשה, על ימי מלחמת העולם השנייה, והשנייה לירית נפשית־מטפיזית, מצטייר בנובלה זו עולם מוזר, שבו לעולם החיצוני יש אמנם נגיעה עמוקה בנפשות הגיבורים, אך אין זו נגיעה רגילה המסתברת מתוך חוקי ההיגיון הריאליסטיים, ואפילו לא מתוך הסבר רציונליסטי פסיכולוגי. הזהות ה״יקית״ בפרט והאירופית בכלל מתוארת באירוניה עצובה המגחיכה את הבסיס הלוגי, הרציונלי שבמסורת תרבותית מערבית זו, אך מצד אחר מבליטה באמצעות הליריות המטפורית והאסוציאטיבית שלה היבטים עמוקים של חמלה עמוקה והכלה אינסופית של צער. הקשב אל הניואנסים הדקים של כל תנועה והגיג של הגיבור מקבל נפח מועצם מן הצורה המיוחדת של הדפסת הטקסט הספרותי בפרגמנטים קצרים יחסית (המעלים על הדעת טיפוגרפיה שירית) ובצד אחד בלבד של הדף. צדו האחר של הדף נותר ריק ככתם גדול ולבן של שקט, המעניק לטקסט חלל הדהוד גדול במיוחד. הטיפוגרפיה הזאת נשמרת בכל כתביו הבאים של הופמן, ובכל עבודה שלו היא ממושמעת באופן שונה. בשני ספריו כריסטוס של דגים (1991) וגוּטַפֶּרְשֶׁה (1993) המשיך הופמן את פיתוח האפוס של יוצאי גרמניה. בכריסטוס של דגים נעשה הקיום ה״יקי״ למשל ספרותי על הגאולה שמביאה המוזרות לעולם, כאותו דימוי של הדוד הרברט המבקש לגאול את הקרפיון שמחזיקה אשתו מַגְדָה באמבטיה באמצעות השלכתו אל הים, מעשה הממית את הדג. בספר זה נעשית הצורה הספרותית קרובה עוד יותר לשירה, בקיטועהּ הפרגמנטרי ובטיפוגרפיה המותירה חללים לבנים בגוף הספר. עם זאת הליריקה האפית של הופמן לעולם אינה מאבדת את יכולתה לספר סיפור במובן המרתק והפשוט של ה־Story teller, שאיכותו טמונה בדקוּת ההומור הפילוסופי הפקפקני שלו, ולשונו מפתיעה באונומטופיאיות האסוציאטיבית שלה: אני אוהב מילים כמו ״פַּפַּגַי״ או ״טִינְטֶה״. / דודה צרפתייה [קוקֶטִית. מגופה עולים / ניחוחות של בושם זול] קרויה ״טוֹנְט״. / אבל דודה גרמנייה [עבת בשר] קרויה / טַנְטֶה. וכשדודה גרמנייה מניפה מטלית / על השולחן והופכת בקבוק־דיו אומרים / ״שָׁאוּ [כלומר ״רְאו״], טַנְטֶה שפכה את / הטִינְטֶה״. (כריסטוס של דגים, פרגמנט 47) בספרו גוּטַפֶּרְשֶׁה מעלה הַמְּסַפֵּר תמונות ילדות ברמת גן, שבמרכזן דמות האב פרנץ. הספר הוא מסה לירית אבסורדית־הומוריסטית של מעברים משפה למטא־שפה, ושבירת כל המחיצות שבין הביטוי הרגשי למובן המטפורי שלו. בספר מה שלומך דּוֹלוֹרֶס (1995) התמסר הופמן לדיבור השירי כצורה של דיבוב תודעתה של גיבורה עלומת־שם המשוחחת עם חברתה דּוֹלוֹרֶס ומספרת לה על יום אחד בחייה. סיפור זה של הוויית חיים שגרתית תל־אביבית מתאר ייסורי נפש, שלמרות הרגילות שלהם הם ביטוי עמוק של שיברון לב, של פריכות הקיום ושל תובנות עמוקות לתודעה נשית. ספרו הַשׂוּנְרָא וְהַשְׂמֶטֶרְלִינְג (2001) מאויר על ידי המחבר ברישומי עיפרון העשויים במשיכת קו אחד, והטקסט שבו הוא שחזור שירי הומוריסטי של ילדות ברמת גן בשנות הארבעים והחמישים. ספרו הלב הוא קַטְמַנְדּוּ (1999) הוא תיאור של חיי נפש של משפחה חיפאית שבנה לוקה בפיגור, סיפור שאפשר לראות את המשכו באפרים (2003). שני ספריו Curriculum Vitae (2007) ומצבי רוח (2010) עוצבו כ״פנקסים תאומים״ של יומן חיים הנתון לפרויקט שילוב המבעים האהובים עליו: פרגמנטים שיריים, רישומי־קו־אחד, אוטוביוגרפיה והרהורים פילוסופיים סטואיים־אירוניים בנוסח הזן־בודהיזם.
    יצירותיו תורגמו לשפות רבות, והן מופיעות כסדרה קבועה בהוצאה הניו־יורקית היוקרתית A New Direction Book, שמטעמה זכה בפרס. הופמן הוא חתן פרס ניומן (1999) ופרס ביאליק (2002).
    יואל הופמן נפטר בח׳ באלול תשפ״ג, 25 באוגוסט 2023.

נכתב על־ידי רחל אלבק־גדרון עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
מקורות נוספים: גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה
[צילום: אמיל סלמן/ג׳יני]
[איור תחתון: אלינה גורבן]

ספריו:

• The idea of self, east and west : a comparison between Buddhist philosophy and the philosophy of David Hume (Calcutta : Firma KLM Private, 1980)
• בפברואר כדאי לקנות פילים (גבעתים : מסדה, 1988) <לילדים> <איורים, כרמי גל>
• ספר יוסף (ירושלים : כתר, 1988) <תורגם לגרמנית ולאנגלית>
• Das Buch von Josef : Erzählungen / aus dem Hebräischen von Stefan Siebers (Reinbek bei Hamburg : Rowohlt, 1993)
• Katschen & the Book of Joseph / translated by Eddie Levenston and David Kriss (New York : New Directions, 1998) [Books of Joseph translated by Eddie Levenston and Alan Treister]
• ברנהרט (ירושלים : כתר, 1989) <תורגם לגרמנית ואנגלית>
• Bernhard : Roman / aus dem Hebräischen von Stefan Siebers (Reinbek b. Hamburg : Rowohlt, 1991)
• Bernhard / translated by Alan Treister with Eddie Levenston (New York : New Directions, 1998)
• כריסטוס של דגים (ירושלים : מקסוול־מקמילן – כתר, 1991) <תורגם לאיטלקית, גרמנית ואנגלית>
• Il Cristo dei pesci / traduzione di Alessandro Guetta (Milano : Feltrinelli, 1993)
• Christus der Fische : Erzählung / aus dem Hebräischen von Anne Birkenhauer (Reinbek bei Hamburg : Rowohlt, 1997)
• The Christ of fish / translated by Eddie Levenston (New York : New Directions, 1999)
• גוטפרשה (ירושלים : כתר, 1993)
• מה שלומך דולורס (ירושלים : כתר, 1995)
• הלב הוא קטמנדו (ירושלים : כתר, 2000) <רומן> <תורגם לאנגלית>
• The heart is Katmandu / translated by Peter Cole (New York : New Directions, 2001)
• השונרא והשמטרלינג (ירושלים : כתר, 2001) <תורגם לאנגלית>
• The Shunra and the Schmetterling / translated from the Hebrew by Peter Cole (New York : A New Directions Book, 2004)
• אפרים (ירושלים : כתר, 2003) <פרוזה שירית>
• Curriculum vitae (ירושלים : כתר, 2007)
• מצבי רוח (ירושלים : כתר, 2009)

תרגומים ואנתולוגיות:

• The sound of the one hand : 281 Zen koans with answers / translated, with a commentary by Yoel Hoffmann ; foreword by Zen Master Hirano Sōjō ; introduction by Ben-Ami Scharfstein (New York : Basic Books, 1975) <Translated into German, Chinese and Hebrew>
• Der Ton der einen Hand : die bisher geheimen Antworten auf die wichtigsten Zen-Koans / übersetzt aus dem Englischen von Margaret Meilwes (München : O.W. Barth, 1978)
• 禪門公案秘傳 : 隻手之聲 / 霍甫曼著 ; 徐進夫譯 (Taipei : 志文出版社, 1983)
• Every end exposed : the 100 koans of Master kidō : with the answers of Hakuin-Zen / translated, with a commentary by Yoel Hoffmann (Brookline, Mass. : Autumn Press ; distributed by Random House, 1977)
• קולות האדמה : קטעים נבחרים מכתביו של החכם צ׳ואנג־טסה / תרגם מסינית עם הערות ופירושים יואל הופמן (גבעתיים ; רמת־גן : מסדה, 1977)
• Radical Zen : the sayings of Jōshū / translated with a commentary by Yoel Hoffmann ; preface by Hirano Sōjō (Brookline, Mass. : Autumn Press ; distributed by Random House, 1978) <Translated into Italian, German and Hebrew>
• Zen radicale : i detti del Maestro Joshu / a cura di Yoel Hoffmann ; trad. di Fabrizio Pregadio (Roma : Ubaldini, 1979)
• Rein in Samsara : 333 Zen-Geschichten / Meister Jôshû ; herausgegeben von Yoel Hoffmann ; aus dem Englischen von Guido Keller (Frankfurt : Angkor-Verlag, 2002)
• Der Kreis des Samsara : 333 Zen-Geschichten / Meister Jôshû ; herausgegeben von Yoel Hoffmann ; aus dem Englischen von Guido Keller (München ; Zürich : Piper, 2005)
• ספר הזן של ג׳ושו / תורגם מאנגלית לעברית בידי דרור בורשטיין (תל־אביב : בבל, תשס״ז 2007)
• לאן נעלמו הקולות? : סיפורי זן ושירי הייקו / תרגום מסינית ויפנית, מבוא ופרושים מאת יואל הופמן (גבעתיים : מסדה, 1980)
• אומרי שיר על סף המוות : מבחר שירים יפניים ומסת מבוא / [ליקט] יואל הופמן (גבעתיים : מסדה, 1985) <פורסם גם באנגלית ותורגם לגרמנית וספרדית>
• Japanese death poems / written by Zen monks and Haiku poets on the verge of death ; compiled with an introduction and commentary by Yoel Hoffmann (Rutland, Vt. : C.E. Tuttle Co., 1986)
• Die Kunst des letzten Augenblicks : Todesgedichte japanischer Zenmeister / gesammelt und mit Einleitung und Kommentar versehen von Yoel Hoffmann (Freiburg : Herder, 2000)
• Poemas japoneses a la muerte : escritos por monjes zen y poetas de Haiku en el umbral de la muerte / antologados, prologados y comentados por Yoel Hoffmann ; traducción del inglés de Eduardo Moga (Barcelona : DVD Ediciones, S.L., 2000)
• קול היד האחת / תרגום מיפנית, הערות ועריכת הנוסח העברי, יואל הופמן ; נוסח עברי, דרור בורשטיין (ירושלים : כתר, 2011) <״ספר זה כולל מבחר משני ספרים שתורגמו מיפנית לאנגלית בידי יואל הופמן, שגם הוסיף להם הערות. את הנוסח האנגלי תרגם לעברית דרור בורשטיין, והוא נערך בידי יואל הופמן בשנת 2009. הספר הראשון ראה אור בהוצאת Basic Books בשנת 1975 תחת הכותרת The sound of the one hand ; הספר השני הופיע ב־1977 בהוצאת Autumn Press בשם Every and exposed. שני הספרים, שראו אור בנפרד באנגלית, תורגמו מספר אחד שראה אור ביפנית לראשונה בשנת 1916 ... ״>

על המחבר ויצירתו:

• אלבק־גדרון, רחל. השלישי האפשרי : מחקר מונוגרפי על עבודתו של יואל הופמן (אור יהודה : דביר ; באר שבע : מכון הקשרים, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשע״ו 2016)
• גולד, נילי ויגאל שוורץ.  ללכת ברחובות הפנימיים : היקום של יואל הופמן (ראשון־לציון : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2024)
• פרנקל אלרואי, טל.  סגנון ופואטיקה ביצירתו של יואל הופמן (באר שבע, תשס״ה 2004) <דיסרטציה – אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשס״ה 2005>
• שטהל, נטע.  אינטרטקסטואליות בין־ז׳אנרית ביצירותיו של יואל הופמן (תל־אביב, תשנ״ח 1998) <עבודת גמר לתואר ״מוסמך״. אוניברסיטת תל־אביב, 1998>

• פרס ניומן לספרות. יואל הופמן חתן פרס ניומן לשנת תשנ״ט. צפון: קובץ ספרותי, כרך 6 (2000), עמ׳ 17–22.
• אלבק־גדרון, רחל.  מהי המולדת שבה מדברים הופמנ׳ית? : סוגה וקהיליית מוצא בלקסיקון־אפוס של יואל הופמן. צפון: קובץ ספרותי, כרך ז (תשס״ד 2004), עמ׳ 67–76.
• אלבק־גדרון, רחל.  לאום ונמענים: טקסטים ושיוך לאומי – המקרה של יואל הופמן.  ביקורת ופרשנות: כתב־עת למחקר ספרות עם־ישראל, חוב׳ 42 (חורף תש״ע 2010), עמ׳ 297–309 <האם יואל הופמן, הכותב בישראל של שני העשורים האחרונים סיפורת לירית־פילוסופית ייחודית, הוא מספר עברי?>
• בורשטיין, דרור.  ׳אין זה משנה איפה חותכים׳ : מבוא לקריאה זן־בודהיסטית בכתבי יואל הופמן.  מעבר להלכה : מסורתיות, חילוניות ותרבות העידן החדש בישראל / עורכים יעקב ידגר, גדעון כ״ץ, שלום רצבי (שדה בוקר : מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, : עיונים בתקומת ישראל. סדרת נושא, תשע״ד 2014), עמ׳ 612–624.
• גולד, נילי.  ״לְהַקְשִׁיב לָהּ לְפָחוֹת עָכְשָׁו״ : הבגידה בשפת האם ביצירתם של הופמן, זך, עמיחי ופגיס.  מכאן, כרך יב (תשע״ג, דצמבר 2012), עמ׳ 5–27.
• גולד, נילי.  חיפה של יואל הופמן היא סוס לבן.  הארץ, תרבות וספרות, כ״א בתשרי תשע״ה, 15 באוקטובר 2014, עמ׳ 3.
• הרציג, חנה. פואטיקת הפרספקטיבות של יואל הופמן. סימן קריאה, חוב׳ 22 (יולי 1991), עמ׳ 169–181 <על הסיפורים ״בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת״ ו״קצכן״ מתוך ׳ספר יוסף׳ ועל הספר ׳ברנהרט׳> <חזר ונדפס בספרה: השם הפרטי : מסות על יעקב שבתאי, יהושע קנז, יואל הופמן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994), עמ׳ 113–133>
• טובלי, שי. מעולם לא היו עיני פקוחות כל־כך. מעריב, מוסף ראש השנה – ספרות וספרים, כ״ט באלול תשנ״ז, 1 באוקטובר 1997, עמ׳ 38 <על פועלו ויצירותיו של המשורר יואל הופמן>
• לב־ארי, נעמה.  על אמפתיה פואטית ותנועתה אל הממשות.  החינוך וסביבו: שנתון המכללה, כרך ל״ט (תשע״ז 2017), עמ׳ 265–293.
• לב־ארי, שירי.  השונרא, השמטרלינג ומוניקה הספרית.  הארץ, גלריה, י״א בניסן תשס״ח, 16 במאי 2008, עמ׳ 9 <על השתתפותו של יואל הופמן בפסטיבל הסופרים בירושלים>
• מגד, איל.  מאסטר יואל הופמן בן שמונים.  הארץ, תרבות וספרות, ו׳ בתמוז תשע״ז, 30 ביוני 2017, עמ׳
• פרנקל אלרואי, טל.  היפר־טרופיה: גידולים לשוניים ביצירתו של יואל הופמן.  בתוך:  מעשה סיפור – כרך ב׳ : מחקרים בסיפורת היהודית / עורכים אבידב ליפסקר, רלה קושלבסקי (רמת גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשס״ט 2009), עמ׳ 439–461.*
• צור, שי. לחזור לשדה הכרוב – מן הכתיבה אל ההשראה וההתפעלות : עיון אחר ביצירתו של יואל הופמן. עלי שיח, חוב׳ 42 (חורף תש״ס 1999), עמ׳ 79–87.
• רתוק, לילי. ״לתרגל את החיים מחדש״ : קריאה ביצירתו של יואל הופמן. ראה [גיליון מיוחד], חוב׳ ב (1999), עמ׳ 46–56.
• שוורץ, יגאל.  עלילות הלב: הצעה לקריאה ביואל הופמן.  אודות <מקוון>, גל׳ 1 (28 בדצמבר 2016)
• שוורץ, יגאל.  נונסנס, היגיון וטראומה ביצירתו של יואל הופמן.  בספרו: מכאן ומכאן : מסות ומאמרים על ספרות ישראלית (חיפה : פרדס הוצאה לאור, תש״ף 2020), עמ׳ 39–80.
• שוורץ, יגאל.  יואל הופמן: אם אני מצליח לגעת, אני קיים. בספרו: שולחן עורך (ראשון־לציון : יצירה עברית, 2026), עמ׳ 201–263.
• שטהל, נטע.  האב ובן האלוהים : ישו ביצירותיו של יואל הופמן.  בספרה:  צֶלֶם יהודי : ייצוגיו של ישו בספרות העברית של המאה ה־20 (תל־אביב : רסלינג, 2008), עמ׳ 165–187.
• Grumberg, Karen.  Sight and the diaspora chronotope: Yoel Hoffmann.  In her: Place and ideology in contemporary Hebrew literature (Syracuse, NY : Syracuse University Press, 2011), pp. 158–199.
• Shiffman, Smadar.  Orly Castel-Bloom and Yoel Hoffmann: on Israeli postmodern prose fiction.  Hebrew Studies, vol. 50 (2009), pp. 215–227.
• Stahl, Neta.  ״Not being at one׳s home״ : Yoel Hoffmann and the formal representation of otherness.  Prooftexts, vol. 30, no. 3 (Fall 2010), pp. 217–237.

• אופנהיימר, יוחאי. שירה של סופר. דבר, ח׳ באדר תשמ״ח, 26 בפברואר 1988, עמ׳ 20.
• בושס, הדה. עין הקיקלופ. הארץ, תרבות וספרות, 4 בינואר 1988, עמ׳ 14.
• בלאט, אברהם. שתי מראות מציאות. הצופה, ז׳ בניסן תשמ״ח, 25 במארס 1988, עמ׳ 6, 8.
• גינגולד־גלבע, שולמית. חגיגה אמיתית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ד׳ בטבת תשמ״ח, 25 בדצמבר 1987, עמ׳ 21.
• דאור, דן. שבוע של ספרים: מקור. הארץ, 8 בינואר 1988, עמ׳ ב 7.
• הרציג, חנה. ״ספר יוסף״ מאת יואל הופמן. בספרה: הקול אומר: אני : מגמות בסיפורת הישראלית של שנות השמונים (תל־אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשנ״ח 1998), עמ׳ 305–342.
• זנדבנק, שמעון. בזכות הידידה של אשתו. הארץ, תרבות וספרות, ג׳ בשבט תשמ״ח, 22 בינואר 1988, עמ׳ ב 6.
• טאוב, אודי.  יואל הופמן: ״ספר יוסף״ (השראה).  מעריב, ספרות, י״ב בשבט תשנ״ה, 13 בינואר 1994, עמ׳ 28.
• ידידיה, אברהם. מים מינרליים. על המשמר, 3 בינואר 1988, עמ׳ 20.
• לוטן, יעל. הישאר איתנו יואל הופמן. על המשמר, כ״ד בשבט תשמ״ח, 12 בפברואר 1988, עמ׳ 15.
• נבות, אמנון. פריצה מהממת לאזור המצוקה. מעריב, ספרות, י״ז בשבט תשמ״ח, 5 בפברואר 1988, עמ׳ 1.
• סרנה, יגאל. יואל הופמן. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״א בטבת תשמ״ח, 1 בינואר 1988, עמ׳ 34–35.
• עינת, עמלה. ריאליזם פיוטי ו... יצר הדילוג. דבר, י״ז בשבט תשמ״ח, 5 בפברואר 1988, עמ׳ 20.
• שיץ, דוד. והילד הזה. כותרת ראשית, גל׳ 279 (6 באפריל 1988), עמ׳ 32.
• שפר, ספי. בתנועות הרבה למעלה ולמטה. עתון 77, גל׳ 98–99 (1988), עמ׳ 7.
• Green, Jeff. Reading from Right to Left: Yoel Hoffman “Sefer Yosef”. Jerusalem Post, Magazine, January 12, 1996, p. 24.

• ארבל, מיכל. מצב התרגום כמצב של גלות: ״קצכן״ ליואל הופמן. מאזנים, כרך ע״ה, גל׳ 2 (2001), עמ׳ 38–42.
• ברתנא, אורציון. יואל הופמן – קצכן: פילוסופיה ישראלית חדשה. אפיריון, גל׳ 30 (1993), עמ׳ 23–31. <נוסח מורחב נדפס בספרו שמונים : ספרות ישראלית בעשור האחרון (תל־אביב: אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993), עמ׳ 134–154>
• כנפי, עידית.  יואל הופמן: ״רב תרבותיות״ בסיפור  קצכן – פוסט־מודרניזם או רומנטיקה?  החינוך וסביבו, כרך ל״ה (תשע״ג 2013), עמ׳ 327–340.
• קובובי, מירי. גלות במולדת : ״קצכן״ ו״אפרים״ ליואל הופמן. בתוך: על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית : ספר היובל לכבודו של יוסף דן במלאת לו שבעים שנה / עורכים רחל אליאור ופטר שפר (טובינגן : מוהר סיבק, 2005), עמ׳ 225–237.
• שטילמן, רחל. קווים בסגנונו של יואל הופמן בסיפור ״קצכן״. כנס פראג : דברי הכנס העברי המדעי העשירי באירופה, האוניברסיטה על שם קרול, תשנ״ב / עריכה, אברהם בן־אמתי (ירושלים: ברית עברית עולמית, תשנ״ו), עמ׳ 41–48.
• שטילמן, רחל. חבלי ילדות בין ״אדושם״ ליעקב שבתאי ו״קצכן״ ליואל הופמן. כנס שטראסבורג : דברי הכנס המדעי העברי השנים־עשר באירופה, אוניברסיטת שטרסבורג, תשנ״ו / בעריכת אברהם בן־אמתי (ירושלים : ברית עברית עולמית, תשנ״ח), עמ׳ 191–197.

• גילולה, דבורה. ספרי ילדים. על המשמר, 9 בספטמבר 1988, עמ׳ 18.
• דק, מיכאל. סיפורי יואל. כותרת ראשית, גל׳ 273 (24 בפברואר 1988), עמ׳ 46, 47.
• מלמד, אריאנה. מתחפש לספר ילדים. חדשות, מוסף, 6 ביולי 1990, עמ׳ 35.
• שוורץ, יגאל. ״הביצה שהתחפשה״, ״בפברואר כדאי לקנות פילים״ : דן פגיס, יואל הופמן, מודרניזם ופוסטמודרניזם. צפון: קובץ ספרותי, כרך ז (תשס״ד 2004), עמ׳ 277–293 <חזר וכונס בספרו: מכאן ומכאן : מסות ומאמרים על ספרות ישראלית (חיפה : פרדס הוצאה לאור, תש״ף 2020), עמ׳ 81–117>

• אביצור, דניאל.  מלאכת מחשבת : ברנהרט ליואל הופמן במבט מקרוב ומרחוק.  מכאן, כרך י׳ (ספטמבר 2010 תשע״א), עמ׳ 52–98.
• אופנהיימר, יוחאי. אנטי אפוס. דבר, ט׳ בניסן תשמ״ט, 14 באפריל 1989, עמ׳ 19.
• אוריין, יהודית. מוטב כבר ללמוד גרמנית. ידיעות אחרונות, 3 במאי 1989, עמ׳ 41.
• גולד, נילי. הספר כנהר: עיון ב״ברנהרט״ ליואל הופמן. עלי שיח, חוב׳ 36 (קיץ תשנ״ה 1995), עמ׳ 67–72.
• גורן, צבי. על כנפי הצער. על המשמר, כ״א באייר תשמ״ט, 26 במאי 1989, עמ׳ 18–20.
• הגורני־גרין, אברהם.  יואל הופמן – אדם בעולם – מהו? בספרו: משא ועיון : מסות על לשון, חינוך וספרות (תל־אביב : אור עם, תשנ״ג 1992), עמ׳ 132–136.
• הופמן, חיה. יקה בלבוש בודהיסטי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ב׳ בניסן תשמ״ט, 7 באפריל 1989, עמ׳ 21.
• הירשפלד, אריאל. הגלאקסיות של יואל הופמן. הארץ, כ״ד באדר ב׳ תשמ״ט, 31 במארס 1989, עמ׳ ב 8– ב 9; ב׳ בניסן תשמ״ט, 7 באפריל 1989, עמ׳ ב 8.
• הרציג, חנה. מגבהי הגלקסיות ומבעד לזכוכית המגדלת. עתון 77, גל׳ 113 (יוני 1989), עמ׳ 11–13 <חזר ונדפס בספרה: השם הפרטי : מסות על יעקב שבתאי, יהושע קנז, יואל הופמן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994), עמ׳ 101–112>
• הרציג, חנה. ״ברנהרט״ מאת יואל הופמן. בספרה: הקול אומר: אני : מגמות בסיפורת הישראלית של שנות השמונים (תל־אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשנ״ח 1998), עמ׳ 343–386.
• לויתן, עמוס. מען לעבט, זה הכל? על המשמר, כ״א באייר תשמ״ט, 26 במאי 1989, עמ׳ 19–20.
• נבות, אמנון. על ״כיסוי הדם״ ועל הנס. מעריב, ספרות, כ״א באייר תשמ״ט, 26 במאי 1989, עמ׳ 5.
• סומק, רוני. ציפור מוזרה, רבת יופי. במחנה, גל׳ 37 (17 במאי 1989), עמ׳ 39.
• עינת, עמלה. אפשר בהחלט לומר. עתון 77, גל׳ 111–112 (1989), עמ׳ 7, 8.

• אור, אמיר. יופיו של כריסטוס המכוער. כל הצפון, ה׳ בכסלו תשנ״ד, 19 בנובמבר 1993, עמ׳ 23.
• אלפנדרי, עדית. הכיוונים המתהפכים. דבר, 19 באפריל 1991, עמ׳ 17.
• ארן, דוד. ממד העין השלישית. על המשמר, י״ג בטבת תשנ״ב, 20 בדצמבר 1991, עמ׳ 18 <ביקורת על ספרו של יואל הופמן ״כריסטוס של דגים״ וסקירת מוטיב האבדן ביצירותיו>
• בושס, הדה. רקוויאם ליקים. הארץ, 26 במארס 1991, עמ׳ ב 4.
• בר־אל, יהודית. מה רואים בשוק (דיון בפואטיקה של ״כריסטוס של דגים״ מאת יואל הופמן). אפס שתיים, חוב׳ 1 (1992), עמ׳ 70–74 <חזר ונדפס בספרה: ברכות של קטיפה : מסות ומחקרים על הספרות העברית החדשה / עורכים מתי הוס, חנן חבר (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״ט 2009), עמ׳ 222–231>
• ברתנא, אורציון. מספר יקה, תל־אביב פולנית ופילוסופיה בודהיסטית. מאזנים, כרך ס״ה, גל׳ 7–8 (1991), עמ׳ 39–42 <חזר ונדפס בספרו שמונים : ספרות ישראלית בעשור האחרון (תל־אביב : אגודת הסופרים העברים בישראל, 1993), עמ׳ 155–163>
• גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 22 במארס 1991, עמ׳ ב 9.
• גורן, צבי. זוכר משמע קיים. על המשמר, י״ד בניסן תשנ״א, 29 במארס 1991, עמ׳ 18.
• הירשפלד, אריאל. והיא ידעה [הו, היא ידעה] שהעולם הזה נמשך ... הארץ, כ״ו באייר תשנ״א, 10 במאי 1991, עמ׳ ב 8.
• ויסמן, ענת. אף מלה על כריסטוס. דבר, משא, א׳ באב תשנ״א, 12 ביולי 1991, עמ׳ 24, 27.
• זהבי, אלכס. מסע קטוע מילדות לבגרות. עתון 77, גל׳ 135–136 (1991), עמ׳ 17.
• חזן־רוקם, גלית. כריסטוס? של דגים? דבר, משא, א׳ באב תשנ״א, 12 ביולי 1991, עמ׳ 24, 27.
• חפץ, פביאנה.  רוח רפאים מאד מנומסת.  עיתון תל־אביב (ידיעות אחרונות), 22 במארס 1991.
• מלמד, אריאנה. איך העור לופף את הבשר. חדשות, מוסף, כ״ט באדר תשנ״א, 15 במארס 1991, עמ׳ 51.
• שי, אלי. להיות פליט יקה בפלשתינה־א״י. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ב באייר תשנ״א, 26 באפריל 1991, עמ׳ 23.
• שיינפלד, אילן. אהבת חייטת שקופה. מעריב, ספרות, י״ב באייר תשנ״א, 26 באפריל 1991, עמ׳ 9.
• Neuburger, Karin. Textum: Intertextualität in Yoel Hoffmanns Christus der Fische.  Naharaim, vol. 1, issue 1 (2007), pages 113–130.

• ארן, דוד. ״גוטפרשה״ ב״פיניגנ׳ס וויק״. על המשמר, כ״ג בשבט תשנ״ד, 4 בפברואר 1994, עמ׳ 20.
• בושס, הדה. קצה גבול האפשר. הארץ, ב׳ בכסלו תשנ״ד, 16 בנובמבר 1993, עמ׳ 4.
• בן, מנחם. חידות זן ברוטב ייקי. ידיעות תל־אביב, כ״א בחשוון תשנ״ד, 5 בנובמבר 1993, עמ׳ 89.
• ברוך, אדם. יואל הופמן והצלם האלמוני : יחסים מתמשכים אבל לא מורכבים. העולם הזה, ג׳ בכסלו תשנ״ד, 17 בנובמבר 1993, עמ׳ 39.
• גור, בתיה. צריך אלף. לברוא את העולם. או: מה פירוש תן את הפורפרה. הארץ, כ״ח בחשוון תשנ״ד, 12 בנובמבר 1993, עמ׳ ב 8.
• הירש, אלי. פרמננט קיטשי לניאגרה. העיר, כ״א בחשוון תשנ״ד, 5 בנובמבר 1993, עמ׳ 83.
• הנדלזלץ, מיכאל. חדשות מהמפעל המרכזי. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 2 (י״ז באדר תשנ״ג, 10 במארס 1993), עמ׳ 14.
• ויסמן, ענת. חזיון אפסות הספרים. הארץ, י׳ בטבת תשנ״ד, 24 בדצמבר 1993, עמ׳ ב 8.
• זיו, יוסי. האמצעי הפך למטרה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״א בחשוון תשנ״ד, 5 בנובמבר 1993, עמ׳ 28.
• חזן־רוקם, גלית. הוא שט ומבשל. אז מה? אפס שתיים: כתב־עת לספרות, גל׳ 3 (1995), עמ׳ 103–108.
• חפץ, פביאנה. אגדת הופמן – בעקבות הזמן האבוד. חדשות, המדריך, כ״א בחשוון תשנ״ד, 5 בנובמבר 1993, עמ׳ 6–7.
• כהן, דורון. האהבה העומדת מימין לשער. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 38 (ג׳ בכסלו תשנ״ד, 17 בנובמבר 1993), עמ׳ 4.
• לויליכט, נורית. למה כבר לא אוהבים את יואל הופמן. העיר, כ״ח בחשון תשנ״ד, 12 בנובמבר 1993, עמ׳ 73.
• לויתן, עמוס. מה זה גוטפרשה? על המשמר, כ״ח בחשוון תשנ״ד, 12 בנובמבר 1993, עמ׳ 19, 21.
• מגד, אייל. וזהו סוף הזכרון. מעריב, זמן תל־אביב, כ״א בחשון תשנ״ד, 5 בנובמבר 1993, עמ׳ 54.
• מגד, אייל. רצח הופמן. מעריב, זמן תל־אביב, כ״ח בחשון תשנ״ד, 12 בנובמבר 1993, עמ׳ 50.
• מוקד, גבריאל [גדעון מירב]. שני צדדים של בגדי המלך: קסטל־בלום והופמן. עתה: כתב־עת לעניני חברה ותרבות, גל׳ 1 (1994), עמ׳ 34.
• עקרוני, אביב. מעבר לאירוניה – וידוי.  מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 3 (כסלו תשנ״ד, דצמבר 1993), עמ׳ 22–23.
• שי, אלי. חמורו של זולוטוב וזקנו של בובר. מעריב, ספרות אמנות, י׳ בטבת תשנ״ד, 24 בדצמבר 1993, עמ׳ 35.
• שניר, לאה. ״גוטפרשה״ – הקוטב הסמוי מן העין. דבר, י״ז בטבת תשנ״ד, 31 בדצמבר 1993, עמ׳ 24.

• אלבק־גדרון, רחל. על האופן שבו מחייכים עם DOLORES. צפון: קובץ ספרותי, כרך 6 (2000), עמ׳ 33–48.
• בן, מנחם. סנית (יפהפיה) הוא מדבר אלינו. ידיעות אחרונות, תל־אביב, י׳ בחשוון תשנ״ו, 3 בנובמבר 1995, עמ׳ 73.
• גור, בתיה. על בדידותו של האדם ממין הנקבה. הארץ, תרבות וספרות, כ״ד בחשוון תשנ״ו, 17 בנובמבר 1995, עמ׳ ב 8.
• גורן, צבי. סונטת הופמן. דבר ראשון, משא, י״ז בחשוון תשנ״ו, 10 בנובמבר 1995, עמ׳ 18.
• גרין, ג׳פרי. יחס מתנשא. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 157 (ח׳ באדר תשנ״ו, 28 בפברואר 1996), עמ׳ 14 <מכתב למערכת בתגובה לבקורת של אלי שי על ״מה שלומך דולורס״ מאת יואל הופמן – ראה להלן>
• טסלר, דן. ללא רחמים, אבל עם חמלה גדולה. שישי, תקשורת תרבות, גל׳ 98 (כ״ד בחשוון תשנ״ו, 17 בנובמבר 1995), עמ׳ 20.
• לאור, יצחק. רק קומיקס. הארץ, מוסף ספרים, 13 במארס 1996, עמ׳ 14. <תגובה למכתבו של ג׳פרי גרין>
• לעאל, איריס. ״מה שלומך דולורס״ ליואל הופמן. הד החינוך, ינואר 1996, עמ׳ 31.
• מלמד, אריאנה. עף הכוח המלה. העיר, ג׳ בחשוון תשנ״ו, 27 באוקטובר 1995, עמ׳ 78–79.
• מרגלית, דורין. הזמן שולח פקסימיליה של עצמו. עתון 77, גל׳ 194 (אדר תשנ״ו, מארס 1996), עמ׳ 5.
• נבות, אמנון. מתוך שבר הקיסרות : הערות למקרא ראשון בספריהם של אהרן אפלפלד (״עד שיעלה השחר״) ויואל הופמן (״מה שלומך דולורס״). מעריב, ספרות, י״ז בחשוון תשנ״ו, 10 בנובמבר 1995, עמ׳ 47.
• רייך, אשר. ״מה שלומך דולורס״ מאת יואל הופמן. במחנה, י״א בשבט תשנ״ו, 1 בפברואר 1996, עמ׳ 62.
• שי, אלי. דולורס בעוון שוטטות בוויה דולורוסה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 150 (י״ח בטבת תשנ״ו, 10 בינואר 1996), עמ׳ 5 <הגיב על כך בצכתב למערכת ג׳פרי גרין – ראה לעיל>
• שץ, אבנר. הופמן למתקדמים. ידיעות אחרונות, ספרות, ב׳ בחשוון תשנ״ו, 27 באוקטובר 1995, עמ׳ 28.

• אלבק־גדרון, רחל. לכל דבר שמו ולשם עצמו יש שם : אונומטופיה כמשאלה ברומן ׳הלב הוא קטמנדו׳ ליואל הופמן. בקורת ופרשנות, חוב׳ 38  (קיץ תשס״ה 2005), עמ׳ 141–160.
• גורביץ׳, נועה. הראייה, הבריאה והאיזון. מאזנים, כרך ע״ה, גל׳ 2 (2001), עמ׳ 43–44.
• הולצמן, אבנר. אדם [הם חושבים] כולו קציצת בשר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ד באדר ב תש״ס, 31 במארס 2000, עמ׳ 26–27 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 229–231, בשם: ״איפה את אאורידיקה?״>
• לויתן, עמוס. קואן האהבה של הופמן. עתון 77, גל׳ 243 (2000), עמ׳ 31–32.
• מלצר, יורם. ה־ YOEL HOFFMAN MOVING. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ט״ז בניסן תש״ס, 21 באפריל 2000, עמ׳ 26.
• פרומן־שטרנברג, חני. סיפורי הופמן. חיים אחרים, גל׳ 44 (2000), עמ׳ 79–80.
• צור, שי. הכל נפצל רק למראית עין. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 379 (כ״ו באייר תש״ס, 31 במאי 2000), עמ׳ 8.
• קלדרון, נסים. ספר מלא בסימני אדם. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ט״ז בניסן תש״ס, 21 באפריל 2000, עמ׳ 27.
• שוורץ, יגאל. שירת הכוכבים. הארץ, תרבות וספרות, כ״א באייר תש״ס, 26 במאי 2000, עמ׳ ב 14.

• אופיר, ריקי. כמו חבר מבריק, השם במרכז את עצמו. הארץ, תרבות וספרות, כ״ו בשבט תשס״ב, 8 בפברואר 2002, עמ׳ ב 15.
• אלבק־גדרון, רחל. הנה אשמיע לך מלים מטורפות, אתה הקשב להן הקשבה מטורפת. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 455 (כ״ח בחשוון תשס״ב, 4 בנובמבר 2001), עמ׳ 6.
• אלמוג, רות. גן הקופים, המורה שושנה: שבוע של ספרים. הארץ, תרבות וספרות, י״ח בתשרי תשס״ב, 5 באוקטובר 2001, עמ׳ ב 14.
• הופמן, חיה. הפעם לא הצליח לו. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ה בתשרי תשס״ב, 12 באוקטובר 2001, עמ׳ 27.
• מלצר, יורם. פראות ההרצאה ועידון הנפש. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ג בחשוון תשס״ב, 9 בנובמבר 2001, עמ׳ 26.
• רוח, אביבית. ההארה שבין צל לזיכרון. עתון 77, גל׳ 262 (2001), עמ׳ 11.

• בורשטיין, דרור. אין הרבה ספרים כאלה שכוכב עולה מתוך הדפים. הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בניסן תשס״ג, 11 באפריל 2003, עמ׳ ה 1.
• גוטקינד, נעמי. אפרים לא חוזר ליוספה. הצופה, המוסף, י״ב בחשוון תשס״ד, 7 בנובמבר 2003, עמ׳ 13.
• לן, שלומית. ״החיים אולי רבי פנים והליכות אבל הספר הוא עובדה״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 537 (י״א בסיוון תשס״ג, 11 ביוני 2003), עמ׳ 52.
• מלצר, יורם. אפרים. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ב׳ בניסן תשס״ג, 4 באפריל 2003, עמ׳ 24.
• קובובי, מירי. גלות במולדת : ״קצכן״ ו״אפרים״ ליואל הופמן. בתוך: על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית : ספר היובל לכבודו של יוסף דן במלאת לו שבעים שנה / עורכים רחל אליאור ופטר שפר (טובינגן : מוהר סיבק, 2005), עמ׳ 225–237.
• שי, אלי. וגם מבקרי הספרות יכולים להתפשט. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – ספרות, כ״ג בניסן תשס״ג, 25 באפריל 2003, עמ׳ 27.
• שרף־גולד, נילי. ללכת ״ברחובות הפנימיים״: יואל הופמן ו״אפרים״. ביקורת ופרשנות: כתב־עת למחקר ספרות עם־ישראל, חוב׳ 43 (תש״ע 2010), עמ׳ 229–247 <המחברת מסמנת את התנודות המשתקפות בפואטיקה של יואל הופמן, בספר ״אפרים״ באמצעות מעקב אחר הבנייתו של נושאו הכפול של הספר: פירוק הנישואין וכינונו של ״אני״ חדש ששייך לנוף המקומי>

• ארבל, מיכל.  ״מה שהגיוני בעולם זו רק התפילה ברוך אתה אדוני״.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 736 (י״ד בניסן תשס״ז, 2 באפריל 2007), עמ׳ 32.
• ברזל, אביבה.  Curriculum vitae מאת יואל הופמן.  הדור: השנתון העברי של אמריקה  (תשס״ח 2008), עמ׳ 159–161.
• הירשפלד, אריאל.  איש רואה דברים.  הארץ, מוסף הארץ, י״ח בניסן תשס״ז, 6 באפריל 2007, עמ׳ 16.
• ורדי, יצהר.  לפעמים אתה רואה מזלג ומבקש את נפשך למות.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ב בסיון תשס״ז, 8 ביוני 2007, עמ׳ 1.
• צימרמן, בארי. לא אריסטו ולא יחזקאל.  מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ו באדר תשס״ז, 16 במארס 2007, עמ׳ 26.
• שחורי, דפנה.  פרה קדושה ושמה הופמן.  הארץ, מוסף ספרים, ל׳ בניסן תשס״ז, 18 באפריל 2007. <נדפס גם ב׳עכשיו׳, גל׳ 72 (חורף תשע״ב, 2011/12), עמ׳ 198–200>

• ריקין, אירי. סיני חכם ״קולות האדמה״ מאת צ׳ואנג־טסה, פילוסוף סיני בן 2300 שנה. מעריב, י״ד באדר תשנ״ד, 25 בפברואר 1994, עמ׳ 27.

• וולמן, הדסה. שירה על קו הקץ. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ה׳ באדר א׳ תשמ״ו, 14 בפברואר 1986, עמ׳ 24.
• ורבלובסקי, ר. י. צבי. אטמוספירה זֶנִית.   כותרת ראשית, גל׳ 162 (8 בינואר 1986), עמ׳ 30.
• זרחי, נורית. שירים שותקים על סף המוות. מעריב, י״א בתמוז תשמ״ו, 18 ביולי 1986, עמ׳ 27.

• ראונר, עילי.  ספר הזן של ג׳ושו.  מאזנים, כרך פ״ב, גל׳ 1 (אב–אלול תשס״ח, ספטמבר 2008), עמ׳ 55–56.
• שמיר, אילת. כיצד עלי לכוון את דעתי? הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 767 (כ״ו בחשון תשס״ח, 7 בנובמבר 2007), עמ׳ 1, 8.

• אשד, אלי.  בודהה מהפרברים.  Time Out תל־אביב, גל׳ 383 (4 עד 11 במארס 2010), עמ׳ 142.
• זנדבנק, שמעון.  מעבר לכל המלים : הקסמים של יואל הופמן.  הארץ, מוסף ספרים, כ״ו בשבט תש״ע, 10 בפברואר 2010, עמ׳ 1.
• חסון, עמיחי.  ההופמני משתהה.  מקור ראשון, שבת, י״א בניסן תש״ע, 26 במארס 2010.
• לחמנוביץ, עמר. נסתרות דרכי היואל.  ישראל היום, שישבת, כ״ט בטבת תש״ע, 15 בינואר 2010, עמ׳ 46–47.
• רווה, ענבר.  הגעגוע והאהבה.  ארץ אחרת, גל׳ 57 (סיון–אב תש״ע, יוני–יולי 2010), עמ׳ 80.

• הירש, אלי.״קול היד האחת״. ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, ספרות, ד׳ בניסן תשע״א, 8 באפריל 2011, עמ׳
• ראונר, עילי.  ככה זה. זו התורה כולה.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ז בתמוז תשע״א, 29 ביולי 2011, עמ׳ 4.