מנחם בן (בראון) נולד בפולין בכ״ח בתשרי תש״ט, 31 באוקטובר 1948. בגיל ארבעה חודשים עלה ארצה עם הוריו וגדל ברמת גן. שרת בצה״ל בתור מדריך בבית הספר לנ״מ. למד ספרות עברית וספרות כללית באוניברסיטת תל-אביב. ב-1966 החל לפרסם שירים בעיתונות הספרותית, וב-1967 פירסם קובץ שירים ראשון, אדרת הגפן (עקד). אחריו באו הקבצים צמה צנופה (כליל סונטות, 1970) והים פלחים שקופים (1971). באותן שנים חסה תחת כנפיו של גבריאל מוקד, עורך ׳עכשיו׳, שקידם את שיריו הראשונים בתשבחות פומביות מפליגות, והיה מעורב בחייה של חבורת המשוררים התל-אביבית (אבידן, הורביץ, ויזלטיר ואחרים). שיריו המוקדמים מגלים משיכה לחומרים אקזוטיים ואגדיים ולמילים פיוטיות עשירות-צליל, בנוסח הנראה כמושפע משירת דליה רביקוביץ ויונה וולך. כאשר חזר לכתיבת שירה כעבור כעשור (שירים ואימוני שירה, 1980; שירים חדשים, 1986), ניכר בכתיבתו מעבר לנוסח דיבורי-פרוזאי יותר ולשיקוף של חוויות חיים אישיות יומיומיות, בד בבד עם נטייה לבוטות לשונית ולארוטיקה פרובוקטיבית. לחשבון יצירתו יש לצרף גם את פלונטר (1979), רומן-מכתבים חושפני המתעד את פרשת נישואיו הראשונים וגירושיו. ב-1982 ערך כתב עת קצר-ימים לביקורת שירה בשם ״המילים״.
    עם זאת, הוא בעיקרו מבקר ספרות ותרבות. מאז שלהי שנות השישים פירסם מאות רשימות ביקורת, בעיקר על שירה, במוספי הספרות של העיתונות היומית, וכן במדורים קבועים בעיתונות המקומית והארצית (׳כל העיר׳ הירושלמי, 1988–1992;  ׳עיתון תל אביב׳ של ידיעות אחרונות, 1993–2000;  ׳זמן תל אביב׳ של מעריב והמדור לספרות של מעריב, 2000 ואילך). מבחר מרשימותיו כונס בספריו אין שירה בלתי מובנת ומאמרים אחרים (1989) ותיק שירה (1994). הצגה מגובשת של תפישותיו על שירה בכלל והשירה העברית בפרט ניתנה בספרו משלמה המלך עד שלמה ארצי, מיונה הנביא עד יונה וולך: שיחות על שירה (2006).
    כמה טענות יסוד מסתמנות מתוך כתיבתו הביקורתית. ״אין שירה בלתי מובנת״, כלומר, קליטת השיר והפנמתו אינן תלויות בפענוח תכניו אלא בהיקסמות מיידית ממרקמו הלשוני, התמונתי והמוזיקלי. הוא דוחה כתיבה אקדמית אנליטית על שירה וטוען כי אין יתרון לקורא המקצועי המלומד על כל קורא שירה אחר. לדבריו, פעולתו של שיר על קוראיו היא רגשית, מיידית ואסוציאטיבית, ועל כן מעשהו של המבקר הטוב הוא ניסוח של תגובתו הרגשית הסובייקטיבית על היצירה ולא פירוק שכלתני של משמעויותיה. שירה אמורה לגרום לקוראיה שמחה ועונג, ועל כן הוא מסתייג משירה המבטאת ייסורים ודיכאון. בן מעדיף את ״שירת החרוז״ על ״שירת הדיבור״, אך משבח גם שירה דיבורית אם היא משקפת באופן פשוט ומיידי את נפשו של המשורר. הוא טוען כי היורשים האמיתיים בימינו של גדולי השירה העברית הם דווקא ״משוררי הפזמון״, אמני המוזיקה הפופולרית הכותבים את שיריהם ולחניהם ומבצעים אותם בעצמם, כגון מאיר אריאל ושלמה ארצי, אתי אנקרי ואהוד בנאי ואחרים. עם זאת, המופלא במשוררי העברית החדשה הוא בעיניו נתן אלתרמן – לא ביאליק, שלדעת בן שירתו התיישנה ברובה. מתוך העדפתו את סגולת ההקסמה המיידית שבשירה הוא מסתייג בדרך כלל מיצירות פרוזה ארוכות, ואף מצהיר כי הוא מסתפק בקריאת כמה עשרות עמודים מתוכן כבסיס לכתיבת ביקורתו עליהן.
    ביקורת הספרות שלו טבועה בחותם השקפתו הדתית, והוא מעלה על נס שירה החדורה חוויה דתית. שיאי השירה הישראלית נכתבו, לדעתו, ברוח הקודש ובהשראה אלוהית. התנ״ך הוא בעיניו היצירה האנושית-השירית הנשגבת ביותר, ״שיר ארוך במיוחד, מורכב מהרבה חלקים, אבל שיר אחד, אלוהי לגמרי״. מתוך השקפה זו ניהל במשך שנים רבות מאבק בדרכי הוראת התנ״ך במערכת החינוך הישראלית, הנגועות לדעתו ביובשנות אקדמית ומרחיקות את התלמיד מעוצמתו ומיופיו של ספר הספרים. ביטוי מרוכז להשקפותיו בנושאים אלה מצוי בספרו מי צייר את הרקפת? ספר לימודי אלוהים (2008).
    פרסם (ביחד עם דרור קורן) את האנתולוגיה השירים הכי יפים בעברית/מאה שנות שירה ישראלית (2013). הבחירה של השירים בקובץ זה היא פועל יוצא של גישתו של בן ששמה במרכז את הערך האסתטי של השירה ומתנגדת לקריאות שמבקשות להבין את השירה מתוך הקשרים שונים.
    לאחר התאבדותה של בתו כנרת, פרסם בן (ביחד עם אשתו שולמית) את הספר הוי כנרת שלי (2014). בספר זה שולבו קטעי יומן ושירים שכתבה כנרת ז״ל ביחד עם קטעים קצרים שכתבו הוריה לזכרה. שנה לאחר-מכן פרסם בן את האוטוביוגרפיה חידוש השירים-איך הוכרזתי כילד הפלא של השירה עוד לפני שהייתי משורר בכלל ואיך הפכתי למשורר במסעות הל.ס.ד (2015). בספר אברהם שלונסקי המלך המודח (2016), הביא בן תריסר שירים של שלונסקי וצירף אליהם פרשנות פרי עטו. בספר מסע אל שיאי השירה הישראלית (2018), פרסם בן רשימות שונות על שירה ושירים ישראלים.
    בשנותיו האחרונות הוא הרבה לפרסם שירים חושפניים אישיים ומיניים במוסף תרבות וספרות של הארץ.
    מנחם בן נפטר בט״ז באדר תש״ף, 12 במארס 2020.

נכתב על-ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, גרנות,  המכון לתרגום ספרות עברית]
[צילום: מערכת וואלה]

ספריו:

• אדרת הגפן : שירים (תל אביב : עקד, תשכ״ח 1967)
• צמה צנופה : כליל-סונטות (תל אביב : דגה, תש״ל 1970)
• הים פלחים שקופים : שירים (ירושלים : עכשיו, תשל״א 1971)
• פלונטר : רומן (תל-אביב: : ארלית, תשל״ט 1979)
• שירים ואימוני שירה (תל אביב : ספריית פרוזה עתונספרות, 1980)
• שירים חדשים (תל אביב : ארלית : ירון גולן, תשמ״ו 1986)
• ספר הקוסמים (ירושלים : כתר, 1988) <איורים, ציון קהילה>
• אין שירה בלתי מובנת : ומאמרים אחרים (תל אביב : ירון גולן, 1989)
• חגית בסירת הירח : סיפור בחרוזים לילדי הגן והכיתות הראשונות (תל-אביב : ירון גולן, תשנ״ב 1992) <איורים, מישל פרחי>
• תיק שירה (תל-אביב : ירון גולן, תשנ״ד 1994) <אחרית דבר, דורון קורן> <״ספר זה מכיל מאמרים על שירה שנדפסו בעיתון ״כל העיר״ הירושלמי בין השנים 1988 ל-1992״>
• דויד אבידן : ראיון (תל אביב : נמרוד, תשס״ד 2004) <שיחה שנערכה בשנת 1993; הערות, יותם ראובני>
• משלמה המלך לשלמה ארצי, מיונה הנביא ליונה וולך : שיחות על שירה (תל-אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : האוניברסיטה המשודרת, 2006)
• מי צייר את הרקפת? : ספר לימודי אלוהים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2008)
• הוי, כינרת שלנו : הסיפור, היומנים, הצילומים (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, תשע״ד 2014) <בשיתוף שלומית בן>
• מסע אל שיאי השירה הישראלית : רשימות על משוררים, שירים ושורות (נופים : הוצאת המילים, תשע״ח 2018)

• ארץ הישימון / ת. ס. אליוט ; עברית, מנחם בראון (תל-אביב : אל״ף, תשכ״ח 1967)
• שירים נבחרים / דיויד ג׳פין (גבעתיים : מסדה, 1982) <סיוע בתרגום, דוד בן גרשון; עברית ואנגלית עמוד מול עמוד>
• איך תהיה הפעם הראשונה : התנסותך המינית הראשונה, למה לצפות, ממה להימנע ואיך תוכלו שניכם גם יחד להפיק ממנה כמה שיותר / פיטר מייל (רמת גן : מסדה, 1979) <בשיתוף שלומית בן>
• כל קול / מאת ג׳וי טרוס פרידמן (גבעתיים : מסדה, 1982) <בשיתוף שלומית בן>

• סיפורים קצרים / יונה בחור (תל-אביב : ירון גולן, 1993)
• השירים הכי יפים בעברית : מאה שנות שירה ישראלית : 182 משוררים, 361 שירים, 13 שירים מפורשים (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2013) <בשיתוף דורון קורן>

על המחבר ויצירתו:

• גלסנר, אריק. מנחם בן והמילה הכתובה. בתוך: ביקורת הספרות העיתונאית בישראל בעידן הפוסט-מודרני : חיבור לשם קבלת תואר דוקטור (רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן, 2011), עמ׳ 360–379.
• מוקד, גבריאל. האמנם ניאו-קלאסיציזם חדש? דבר, לספרות ולאמנות, כ״ט באלול תשכ״ח, 22 בספטמבר 1968, עמ׳ 25 <על שירתם של מרדכי גלדמן, מנחם בן (בראון) ויאיר הורביץ>
• מזור, יאיר. מבוכה לכאורה, כי מאחוריה חבוי שכלול שירי : על שירת מנחם בן. אפיריון, גל׳ 58 (1999), עמ׳ 33–36 <חזר ונדפס בספרו אהבה במושב האחורי : השירה העברית בשנות הששים (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2005), עמ׳ 203–205>
• נתניהו, ירעם.  פרופיל.  הצופה, השבוע, כ״ו באב תשס״ז, 10 באוגוסט 2007, עמ׳ 24.
• קובו, הילה.  מנחם, תעשה לי בן.  nrg מעריב <מקוון>, 28 במארס 2009 <נדפס לראשונה ב״זמן תל-אביב״>
• קורן, דורון.  אחרית דבר: מנחם בן מציע מהפכה שירית ורוחנית.  בתוך: תיק שירה / מנחם בן (תל-אביב : ירון גולן, תשנ״ד 1994), עמ׳ 409–414.
• קורן, דורון.  אמונותיו עוד יהדהדו.  הארץ, גלריה, י״ט באדר תש״ף, 15 במארס 2020, עמ׳ 4 <עם פטירתו של מנחם בן>

• השירים הכי יפים בעברית באתר 
• מי צייר את הרקפת? באתר