רוני סומק, משורר, נולד בכ״ט בכסלו תשי״ב, 28 בדצמבר 1951 בבגדאד כרוני סומך ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן שנה וחצי. גדל במעברה ליד בת ים. היה שחקן כדורסל באחת מקבוצות הנוער של מכבי תל אביב. התחיל לכתוב שירים בגיל שש־עשרה. במסגרת שירותו הצבאי שימש מדריך חבורות רחוב בבית שמש. לאחר השחרור המשיך לעבוד כמדריך חבורות רחוב בפרדס כץ, והשתתף בסדנה לכתיבה יוצרת שבה לימדו יהודה עמיחי, דן פגיס, ט׳ כרמי ואמיר גלבע. למד רישום ב״מכון אבני״ וספרות עברית ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. מרצה על שירה במכללת ״סמינר הקיבוצים״ ומלמד קולנוע וספרות בתיכון בתל אביב. לאורך כל שנות פעילותו הוא מקרב בני נוער לשירה בסדנאות לכתיבה יוצרת בכל רחבי הארץ.
    בשירו ״שיר פטריוטי״ התייחס למקום הולדתו בשורות הבאות: ״אֲנִי עִירָאקִי־פִּיגָ׳מָה, אִשְׁתִּי רוֹמַנִיָה/ וְהַבַּת שֶׁלָּנוּ הִיא הַגַּנָּב מִבַּגְדַד״ (מחתרת החלב, 2005). בשורות אלה מצוי רכיב טיפוסי ליצירתו כולה: השילוב בין מה שנדמה תחילה מבט מחויך במציאות, אך עד מהרה מתפרש כמבע ייחודי הלש יחד את שמרי הביקורת החברתית, עם כפית הקיום המלוחה ועם קורטוב החיים המסוכּרים.
    כבר מספרו הראשון, גולה (ספרייה קטנה לשירה, 1976), בלטה נטייתו ליצירת מרחב־זמן שחוקרי התרבות כינוהו ״פוסט־מודרני״, העשוי רסיסי מראות, רצפי קולות ושברי חוויות. שירתו הפנימה את אופיו הפרגמנטרי של העולם שבו היא נכתבת, וניצלה אותו ליצירתו של אפוס מסוג חדש: השיר האפי הארוך נהפך אצלו לשיר קצר, ועקרון הסיפור הנרטיבי פינה את מקומו לעקרון הקולאז׳. שירו הראשון שפורסם (מעריב, 1968) נקרא ״הוראות לקולאז'״, הוראות שבוצעו, בהמשך דרכו, בעקבות שיבוש שם משפחתו כמחבר השיר – במקום סומך נכתב סומק, ושם זה ליווה מאז את פרסומיו.
    אותו בליל חווייתי מיוצג בשיריו על ידי שדות סמנטיים שונים הנמזגים אלה באלה. כך, למשל, ב״שיר מחבל הטבּוּר״ (מתוך בּלאַדי מרי, 1994), סביב תיאורה של אֵם יולדת, נוף גופה נהפך לנוף של ארץ לא נודעת, ואל דינמיקה רוחשת זו של דימויים מצטרפת דמותו של מגלה הארצות קולומבוס האב, השב אל האושר שבחוויית ההורות הקדומה: ״וַאֲנִי מְנוֹפֵף לָהּ עִם גחֶלֶת אֵש בַּיָּדַיִים״. כך, בניגוד לתזזיתיות, לאימפרסונליות ולקיטוע המאפיינים יצירות רבות במאות העשרים והעשרים ואחת, מצליח סגנונו להבקיע דרך הרצף הדימויי אל חוויה של לכידות, המציגה ״אני״ ברור ובלתי מעורער. סגנון זה מושתת על כמה מאפיינים טיפוסיים. הראשון והבולט הוא השימוש ב״אפקט״ המתבסס לרוב על עימות בין רכיב שירי ״גבוה״ לרכיב שירי ״נמוך״, בין הנוסטלגי לעתידני, בין הטבעי למלאכותי וכו׳. תכליתם של עימותים אלה אינה לנשל את הרכיב ה״גבוה״ ממעמדו, אלא להצביע על אותו אזור דמדומים שבו זוכה האמירה המסוימת, שמקורה עשוי להיות ״נמוך״, במטען תרבותי אריסטוקרטי. אפקטים נוספים יכולים להיות שיבוץ מפתיע של ציטטה מפזמון ידוע, עיצובה של דמות שבין המיתי לסטריאוטיפי (כגון ג׳וני וייסמילר, הוא טרזן), או חתימתו של שיר בפואנטה חזקה, המאירה את משחק המדמה והמדומה השיריים באור חדש.
    שני מאפיינים בולטים נוספים הם: שימוש במילים הלקוחות מהמילון האפי (מצד אחד, הופעתם השכיחה של שמות עצם בעלי קונוטציות ״מרחביות״ ברורות כמו ״אלוהים״, ״רוח״ או ״גבול״; ומצד אחר, התייחסויות רבות לגיבורי המיתוסים המודרניים – הן גיבוריה של ״חרושת התרבות״ כגון הקאובוי של מארלבורו או מרילין מונרו, והן גיבוריה של ״התרבות הגבוהה״ כמו אוקטביו פאס או ויסלבה שימבורסקה) ויצירתו של היגיון מרחבי ברור, המעניק לצירוף הקולאז׳י ולליקוט הפרגמנטים את ממדם האפי. היגיון זה חושף את הקורא לאפשרות עקרונית של הגדרה חברתית, מעמדית ופוליטית – הגדרה של מקומו בעולם.
    בבסיסם של מאפיינים אלה ניצבת תפישה שנוסחה על ידי סומק בראיונות רבים, ולפיה העולם צריך שירה והשירה מצדה צריכה לחיות בעולם – בין געגועי הפועלים, הזיות החיילים, אפרודיטות בתשלום, ערבית ספרותית של מחבלים מתאבדים ולבבות מצוירים על שולחנות בבית ספר. תפישה זו נסמכת על מורשתו השירית של יהודה עמיחי, שמה לה למטרה לאתר את נקודות המפגש החמקמקות של ״חולצת הטריקו״ וה״פפיון״, כלומר של פואטיקות ״הרחוב״ ו״האולימפוס״.
    בגישה זו טמון סיכון, שהרי אזורי דמדומים אלה הם־הם אזורי המחיה של יצרני הקיטש המתוחכם. שירתו של סומק, המודעת לסיכון הזה, מהווה דוגמה מרתקת לאופן שבו ניתן להכות בקיטש בנשקו שלו. גרטל מהבר שברחוב בן־יהודה, המהווה בחייה שילוב של ״קיטש ומוות״ (בספר בּלאַדי מרי), אמו של המשורר הבוכה לשמע ״קליאופטרה״ של עבד אל־והאב (בהמתופף של המהפכה) או הנערה בשיר ״יופי טיפש״ (מחתרת החלב), ש״אפלטון לא רשום בפנקס הטלפונים הדחוס בתיקה״ – הן דמויות של אגדת תרבות הצריכה, שתיאורן בשירים מפרק את הקיטש מיומרתו.
    השאיפה ליצור מרחב שהשירה תוכל להשמיע בו את קולה בהקשרים שונים הובילה את סומק לשתף פעולה עם אמנים מתחומים אחרים, במיוחד אמנויות פלסטיות ומוזיקה. הוא הציג עם האמן בני אפרת את בית חרושת של הטבע (שישה מיצבים בעקבות שירים, 1998); הקליט עם המוזיקאי אליוט שארפ שלושה דיסקים משותפים (1997–2001); והציג בעצמו תערוכות בעקבות שירי משוררים נערצים עליו: חוואג׳ה ביאליק, עשרה רישומים ושיר בעקבות שירי ביאליק (2004) וריה״ל מדריד, שנים־עשר רישומים ושיר בעקבות שירי יהודה הלוי (2007).
    שיריו תורגמו לשפות רבות ופורסמו באנתולוגיות ובספרים ברחבי העולם. מבחר שיריו גן עדן לאורז 1976–1996 ראה אור ב־1996. הוא זכה בפרסים רבים, בהם: פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1989, 2000), פרס עמיחי (2004), פרס ראשון בתחרות שירי יין שנערכה בפסטיבל השירה הבינלאומי בסטרוגה, מקדוניה (2005) ופרס הנס ברגהאוס לשירה מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי במסטריכט, הולנד (2006).
    ספרו האחרון עד כה הוא קובץ השירים נקמת הילד המגמגם (2017), שזכה להצלחה רבה בקרב קהל הקוראים. בשנת 2019 פורסם קובץ המאמרים מילת הכבוד של הרחוב: עיונים בשירתו של רוני סומק, בעריכת נועה שקרג׳י, יגאל שוורץ וקציעה עלון. הספר בוחן את שירתו של סומק מכמה זוויות ומראה את חשיבותו בשירה הישראלית.

נכתב על־ידי אורי הולנדר עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית]
[צילום: אלון רון] 

ספריו:

• גולה : שירים (רמת־גן : מסדה, 1976)
• 1 בשביל 3, 3 בשביל 1 (תל־אביב : עכשיו, 1980) <בשיתוף עם אלי בכר ופרץ בנאי; כולל הקדמה מאת גבריאל מוקד>
• סולו : שירים (רמת־גן : מסדה, 1980)
• אספלט : שירים (רמת גן : מסדה, 1984)
• 7 שורות על פלא הירקון : שירים וצילומים מתל־אביב / שירים, רוני סומק ; צילומים, מיכאל רורברגר (תל־אביב : מישל אופטובסקי 1987)
• ברדלס (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשמ״ט 1989)  <עריכה – חיים פסח>
• בלאדי מרי (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ד 1994) <שירים> <עריכה – חיים פסח>
• ياسمين : قصائد / روني سوميك ؛ [عن العبرية سميح القاسم ؛ اعداد نزيه خير] (حيفا : مطبعة الكرمة, ١٩٩٥)
• חומרי גלם של קולות (ירושלים : משרד החוץ, האגף לקשרי תרבות ומדע, 1995) <בשיתוף נזיה ח׳יר ופטיקה נטולי ; עריכה, מאיר אהרונסון>
• גן־עדן לאורז : מבחר 1976–1996 (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשנ״ו 1996) <מבחר שירים מהספר תורגם לפולנית>
• Ex libris / tlumaczyl z hebrajskiego Rafi Weichert (תל־אביב : בית אריאלה מרכז תרבות : שגרירות פולין בישראל, המכון הפולני, מאי 2000) <עברית ופולנית עם תחריטים מאת סטאסיס אידריגויציוס (Stasys Eidrigevicius)>
• ״והשירה היא נערת פושעים״ : מבחר שירים של רוני סומק ואמיר אור מתורגמים לערבית בידי ראובן שניר (פריז : ״פארידיס״, 1996)
• כפתור הצחוק (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ח 1998) <בשיתוף עם בתו שירלי> <איורים – מוניקה־קליו שאקי> <תורגם לאלבנית>
• Prekla e te qeshurit / Shirli dhe Roni Somek ; Shqipëroi, Ukzenel Buçpapa (Tiranë : Geer, 2006)
• בית חרושת של הטבע: חורף 2046, 1998 (ירושלים : מוזיאון ישראל, 1998) <בשיתוף בני אפרת>
• Nés à Bagdad / Rony Somek, A.K. El Janabi ; [poèmes traduits de l׳hébreu par Michel Opatowski et de l׳arabe par l׳auteur et Venus Khoury-Ghatta ... <et.al.>] ; prėface de Federico Mayor,... (Paris : Stravit, 1998) <Texte hébreu et traduction française en regard – Texte arabe et traduction française en regard>
• En paper de vidre / Ronny Someck, Tamir Greenberg ; edició a cura de Francesc Parcerisas, Iolanda Pelegrí i Jordi Font (Barcelona : Edicions Proa, 2000)
• המתופף של המהפכה (גני אביב, לוד : זמורה־ביתן, תשס״א 2001)
• Shenja e kafshimit : poezi / Roni Somek ; Shqipëroi nga anglishtja Ukzenel Buçpapa (Tiranë : Botimet Dudaj, 2001)
• Il Rosso catalogo della parola tramonto / Otto testi poetici di Ronny Someck, in lingua originale con traduzione di Lina Angioletti e Jack Arbib a fronte, accompagnati da cinque acquaforti e acquatinte di Fausta Squatriti. (Napoli : il Laboratorio, 2001)
• The fire stays in red : poems : a bilingual edition in Hebrew and English / translated by Moshe Dor and Barbara Goldberg (Madison, Wisconsin : University of Wisconsin Press ; Takoma Park, Maryland. : Dryad Press, 2002)
• Жито : Одбрана поезија / Рони Сомек ; Превод од англиски, Игор Исаковски (Скопје : блесок издаваштво, 2003) חיטה : מבחר שירים – עברית, אנגלית ומקדונית
• חואג׳ה ביאליק : 10 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של ביאליק (רמת גן : המוזיאון לאמנות ישראלית, 2004)
• מחתרת החלב (אור יהודה : זמורה־ביתן, תשס״ה 2005)
• Amor pirata : antologia de poemes / tria i traducció de l׳hebreu de Manuel Forcano (Barcelona : Proa, 2006)
• אני עירקי־פיג׳מה : שירים = איך בין איראקער־פיזשאמע : לידער (תל־אביב : ה. לייוויק פארלאג, תשס״ח 2008) <עברית ויידיש – עמוד־מול־עמוד> <תרגום – רבקה באסמאן בן־חיים ; עריכה – ישראל רודניצקי>
• אלג׳יר (אור יהודה : זמורה־ביתן, 2009) <שירים>
• Blues van de derde zoen : gedichten / vertaald uit het Hebreeuws door Hilde Pach (Maastricht : Azul Press, 2010)
• הקוף שלוף והקוף בלוף (אור יהודה : זמורה־ביתן, תשע״ב 2012) <בשיתוף שירלי סומק ; איורים – אביאל בסיל>
• כוח סוס (אור יהודה : זמורה־ביתן, תשע״ג 2013) <שירים>
• הרמס (חבל מודיעין : זמורה – מוציאים לאור, תשפ״ג 2022) <ציורים – רוני סומק>

עבודות אמנות:

• ״קיר האושר״. מוזיאון האמנים. לודז׳,פולין.1993.(תערוכה קבוצתית)
• ״יסמין״.הגלריה באום אל פחם.1996.(תערוכה קבוצתית)
• ״בית חרושת של הטבע״ (עם בני אפרת).התערוכה הוצגה בגלרית ״המומחה״ מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998.
• ״הבלדה על עמק האלכוהול״,הטרינאלה הבינלאומית למיצב, מוזיאון חיפה לאמנות. 1999(תערוכה קבוצתית)
• ״נקמת הילד המגמגם״ – Markers 1 הביאנלה לאמנות בוונציה 2001 (תערוכה קבוצתית).
• ״האש נשארת באדום״ – Markers 2 דוקומנטה 2002. (תערוכה קבוצתית).
• ״הספרייה הנודדת״ – Markers 4 הביאנלה לאמנות בוונציה 2003 (תערוכה קבוצתית).
• ״חואג׳ה ביאליק – 10 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של ביאליק״ מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 2004 (תערוכת יחיד)
• ״שיר אהבה פיראטי״. MARKERS הביאנאלה לאמנות בוונציה  2005  (תערוכה קבוצתית)
• ״ולידו במסגרת דומה״ – 15 צלמים מתכתבים עם שירי רוני סומק.מכללת ויצו־חיפה  2005
• ריה״ל מדריד : 12 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של רבי יהודה הלוי : תערוכה במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת־גן, תשס״ז 2007 (תערוכת יחיד)
• מפית : רוני סומק / [תערוכה: אוצר – מאיר אהרונסון]. (רמת גן : המוזיאון לאמנות ישראלית, 2010)

תקליטורים:

• Revenge of the stuttering child = נקמת הילד המגמגם / poems by Ronny Someck ; compositions by Elliott Sharp (New York, NY : Tzadik, 1997)
• Poverty Line = קו העוני / Ronny Someck & Elliott Sharp (תל־אביב : ZuTa Music, 1999)
• קיצור תולדות הוודקה = A short history of Vodka / עם אליוט שארפ (תל־אביב : ZuTa Music, 2001)

עריכה ותרגום:

• כלם מיחלים למחוה של אהבה / ריקי דסקל  (תל־אביב : ביתן, תשנ״ג 1993)
• לואיזה : 31 סיפורים וסיפור / שמואל שתל (ירושלים : מקור, 2000)
• לשכח את מה שיקרה : שירים / מרלנה בראשטר ; מצרפתית – רוני סומק והמשוררת (רעננה : אבן חושן, תש״ע 2009)

על המחבר ויצירתו:

• אלג׳יר באתר
• דהרת הנוסטלגיה. המשורר רוני סומק בן 60. שישה שירים יפים משלו, אחד לכל עשור.