🏆 ยอดนิยม: lexicon/.php

לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים

לקסיקון הספרות העברית. לוגו באדיבות תמיר להב-רדלמסר

אהרן אמיר (1923–2008)

<בהכנה>

Aharon Amir

    אהרן אמיר (ליפץ) נולד בעיר קובנה שבליטא בב׳ בסיון תרפ״ג, 7 במאי 1923. אביו, דב ליפץ, ניהל את רשת החינוך ׳תרבות׳ בליטא, והעניק לבנו חינוך עברי מובהק. ב־1934 עלתה המשפחה ארצה, ואמיר למד בגימנסיה ׳הרצליה׳ בתל־אביב. ב־1940 החל ללמוד במכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים בו את לימודיו אחרי הפסקות ממושכות ב־1950.
    ב־1938 הצטרף אמיר לשורות האצ״ל, וב־1940 עבר לארגון הלח״י, בו היה חבר לא־פעיל עד אחרי קום המדינה, אם כי במלחמת העצמאות נלחם בירושלים בשורות ה׳הגנה׳. אולם המסגרת הארגונית־האידיאולוגית העיקרית שהשתייך אליה באותן שנים הייתה ׳הוועד לגיבוש הנוער העברי׳ (ה׳כנענים׳) בהנהגת אוריאל שלח, הוא המשורר יונתן רטוש. אמיר התוודע אל רטוש ב־1942, ונעשה תלמידו הנאמן ויד ימינו למשך שנים רבות. ׳מצאתי את הדרך אל הרעיון ה״עברי״׳, כתב במסתו האוטוביוגרפית ׳הכינור והחרב׳ (1975). ׳אז, ובמשך שנים לאחר כך, ראיתי בו ובשירותו את ייעוד חיי, ומאז עד היום הוא, לפחות, מרכז הכובד של חיי׳. כחלק ממחויבותו המתמשכת לרעיון ה׳כנעני׳ ערך אמיר את בטאון התנועה, אלף (1948–1953), שימש מזכיר ׳מרכז העברים הצעירים׳ (1951–1953), היה ממייסדי ׳המועדון למחשבה עברית׳ (1965–1967) שהתגלגל ב־1967 ב׳מטה הפעולה להחזקת השטחים׳, ויזם את הקמת ׳הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון׳ (1976–1982). מ־1944 פרסם מאמרים פוליטיים־אידיאולוגיים ברוח חזונו, שמבחר מתוכם כינס בספרו ואני בשלי (1997).
    פעילותו הספרותית של אמיר החלה אף היא בראשית שנות הארבעים. פרסומו הראשון בפרוזה, הסיפור ׳קינה על מות תינוק׳, הופיע (עדיין בשם אהרן ליפץ) בסתיו 1940 בירחון ׳גליונות׳. שירו הראשון שפורסם, ׳הגר׳, הופיע במאי 1943 בכתב־העת מחברות לספרות. יצירתו בשירה ובפרוזה התנהלה כל השנים במקביל לפעילותו הרעיונית, והקשר בין שני מישורים אלה מורכב, לא־ישיר ודורש פענוח. רק ביצירה אחת, מעין פואמה־בפרוזה בשם ׳שירת ארץ העברים׳, פרשׂ אמיר בישירוּת ובמלוא התוקף את חזון יצירתה של אומה עברית חדשה, שבניה מתנערים ממורשת העבר היהודית ומשתיתים את זהותם על זיקה טבעית לטריטוריה של מרחב הסהר הפורה ועל החייאת התרבויות השמיות הקדומות שהתקיימו בו. יצירה אוטופית חגיגית ומליצית זו נכתבה בשנים 1947–1949 כהתרסה נגד תוכנית החלוקה של האו״ם שנגדה את החזון ה׳כנעני׳. היא פורסמה תחילה ב־1949 ושוב ב־1967, מייד אחרי מלחמת ששת הימים שה׳כנענים׳ ראו בה פתח תקווה מחודש להגשמת חזונם.
    שירתו המוקדמת של אמיר כונסה בקבצים קדים (1949), שרף (1956) ויתד (1970). ניכרת בשירים אלה השפעה מובהקת של שירת רטוש. זיקתו הרעיונית של המחבר נרמזת בעיקר בעיצוב הלשוני והתמונתי הנוטים אל השגב המקראי. בשירים רווחים מעמדים של שכרון חושים ייצרי, תפאורת קדומים מדברית צחיחה ודמויות הרואיות במצבים דרמטיים. לעתים משולבות בהם דמויות מן הפנתיאון הכנעני. כל אלה מעוצבים בלשון עברית ארכאית, תמציתית ומסוגננת. תכונות אלה לא נעלמו בספרי שיריו הבאים (שלום נפרד, 1979; חרס, 1984) אך הן נמהלו ביסודות חדשים שגברו והלכו עם השנים: הומור ואירוניה עצמית, נימה דיבורית, תמונות מן ההווה הישראלי, חומרים אוטוביוגרפיים, שירי זיכרון על רעים שאינם ושירי דיוקן על דמויות מן ההיסטוריה והתרבות, מלנין ועד עגנון ומצ׳רלי צ׳פלין עד בינג קרוסבי. אחרי הכינוס של מבחר מקיף משיריו בקובץ ושבו העבים אחר הגשם (1991) קיבץ אמיר את שיריו החדשים בספרים מטה אהרן (1996) והסתננות (2001).
    גם ביצירות הפרוזה העיקריות של אמיר ניתן לזהות הדים ומשקעים מהשקפתו ה׳כנענית׳, וזאת על־ידי עיצובן של הדמויות כעברים חדשים, אזרחי האומה המתגבשת בארץ על בסיס לאומי־טריטוריאלי המנוער מן המורשת היהודית. הרומן ולא תהי למוות ממשלה (1955) מתאר בפירוט ריאליסטי משכנע יממה בחייה של משפחה קטנה בימי מלחמת העצמאות בירושלים. תודעתן של הדמויות רוויה ניכור ואף סלידה מעולם המושגים היהודי והציוני, וכנגד זאת מלאה ביטויים של שייכות טבעית למרחב השמי וזיקה עמוקה לרבדים הקדומים, ה׳אליליים׳ שבתנ״ך. מזווית אחרת כך הדבר גם בשלושת כרכי הטרילוגיה נון (1969; 1985; 1989), שגיבורה בעל התודעה המקומית־עברית הטבעית צומח במושבה בגליל בשנות השלושים, מצטרף ללח״י ולאחר מכן למשמר הגבול, ומשתתף בכל המלחמות עד מבצע שלום הגליל ב־1982. ספרי פרוזה נוספים של אמיר הם אהבה (קובץ סיפורים, 1951); עולם שכולו טוב (רומן פנטסטי, 1979); אפרודיטי, או הטיול המאורגן: מסע בעשרה שלבים (1986) והנבלים (רומן בחתימת מיכאלה נדיבי, 1998). בצידם יש לציין שני ספרים של פרוזה תיעודית־אוטוביוגרפית, המגוללים פרקים מימי נעוריו של המחבר, שבהם התגבשה השקפתו ה׳כנענית׳: פרוזה (1978) ואוב (1994).
    עם זאת יש מקום לטעון, כי את עיקר רישומו בתרבות הישראלית הותיר אמיר לאו דווקא כמשורר או כמספר אלא כעורך וכמתרגם. ב־1958 ייסד את הרבעון קשת, שנעשה עד מהרה אחד מכתבי־העת הספרותיים המשמעותיים בישראל. בתחום הפרוזה שימש קשת חממת־גידול לבחירי המספרים מ׳דור המדינה׳ (ביניהם עמוס עוז, א״ב יהושע, יהושע קנז, יורם קניוק, יצחק אורפז ונסים אלוני). בד בבד גילה ׳קשת׳ פתיחות לתרבויות קרובות ורחוקות, והקדיש מקום רב לדיון בסוגיות המזרח התיכון, אם כי עורכו נמנע מלאכוף עליו באופן ישיר את השקפת עולמו. אחרי שמונה־עשרה שנים של פרסום סדיר סגר אמיר את ׳קשת׳ ב־1976, אך חידש אותו ב־1998, תחילה באופן חד־פעמי ומשנת 2002 באופן סדיר כרבעון ספרותי משובח בשם קשת החדשה.
    בתחום התרגום זוקף אמיר לזכותו מאות יצירות שתרגם מאז שנת 1945 ממיטב הקלאסיקה המודרנית האמריקנית (כגון הרמן מלוויל, תומס וולף, ויליאם פוקנר, מארק טוויין וארנסט המינגוויי), האנגלית (כגון ג׳יין אוסטן, ג׳ורג׳ אליוט, וירג׳יניה וולף וד״ה לורנס) והצרפתית (כגון ז׳ן פול סארטר, אלבר קאמי, ז׳ורז׳ סימנון ואלבר ממי). כמו כן תרגם עשרות ספרי הגות, היסטוריה ותיעוד, כגון כתבי המדינאים צ׳רצ׳יל, דה גול, קיסינג׳ר וגורבצ׳וב. סגנונו כמתרגם נוטה אל ההגבהה וההידור הלשוני, ועל כך נמתחה לעיתים ביקורת, אך תכונה זו התמתנה עם השנים. בשנת 2003 זכה אמיר בפרס ישראל לתרגום, אם כי השופטים הדגישו בנימוקיהם כי הפרס ניתן לו לא רק על הצטיינותו בתחום זה אלא ׳מתוך ראייה כוללת של הישגיו כפרוזאיקן, כמשורר, כעורך וכפובליציסט׳. אמיר עצמו ציין לא פעם, כי פעילותו הענפה כמתרגם נבעה בעיקר מצורכי פרנסה, וכי הוא מצר על שמשלח־יד זה השתלט והאפיל במידה רבה על שאר תחומי יצירתו, ואפשר שמשום כך לא עלה בידו, לפי הרגשתו, לממש את מלוא הפוטנציאל שלו כיוצר מקורי. את העובדה הזו תיאר בביטוי הקשה ׳החמצת חיים׳.
    אהרן אמיר נפטר לאחר מחלה קשה בכ״ב באדר א׳ תשס״ח, 28 בפברואר 2008.

יצירות אהרן אמיר בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]
[צילום: הספרייה הלאומית, מארכיון דן הדני. יוצר/ים: צוות יפפא]

ספריו:

קדים : שירים (תל־אביב : מחברות לספרות, תש״ט)
אהבה : ספורים (תל־אביב : מחברות לספרות, התשי״ב) <איורים, יוסף שטרן>
ולא תהי למוות ממשלה (תל־אביב : צהר, 1955) <רומן>
שרף : שירים (תל־אביב : מחברות לספרות, תשי״ז)
נון : או, דו״ח על צרעה כאיש צעיר (רמת־גן : אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1969) <רומן>
יתד : שירים (בת־ים : א. לוין־אפשטין, תש״ל 1970)
פרוזה (תל־אביב : יריב : הדר, 1978)
שלום נפרד : שירים חדשים גם ישנים (גבעתיים־רמת־גן : מסדה, 1979)
עולם שכולו טוב : רומן (גבעתיים־רמת־גן : מסדה, 1979)
חרס : שירים (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ד 1984)
נון 48 : או, דין וחשבון על קפוד כאיש בוגר (תל־אביב : הדר, 1985)
נון 67 : דו״ח על איש כעץ שתול (גבעתים : מסדה, 1989)
ושבו העבים אחר הגשם (ירושלים : מוסד ביאליק ; תל־אביב : מחברות לספרות, זמורה־ביתן, תשנ״ב 1991) <״כל השירים״>
אוב (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1994)
מטה אהרן : שירים 1991–1996 (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ו 1996)
הנבלים (אור יהודה : הד ארצי, תשנ״ח 1998) <בחתימת ״מיכאלה נדיבי״. רומן מתח על פרשת רצח מסתורית שהסעירה את א״י המנדטורית>
הסתננות : שירות ושירים (ירושלים : כרמל, תשס״א 2001)

תרגומים:

מבחר ספורים / או הנרי (תל־אביב, תשי״א)
עליזה בארץ הפלאות / לואיס קרול (תל־אביב : מחברות לספרות, תשי״א 1950)
עלילת א. גורדון פים / א. א. פו (תל־אביב : מחברות לספרות, תשי״א)
השלג היה שחור / ז׳ורז׳ סימנון (תל־אביב : צוהר, 1955) <יצא לאור בשנית בהוצאת כתר ב־1979>
גאנה : אוטוביוגרפיה / קוואמה אנקרומה (תל־אביב : עם הספר, תשכ״א 1961)
המפלגה הקומוניסטית הסובייטית / ליאונרד שפירא (תל־אביב : עם הספר, תשכ״ב 1961)
שיחות עם סטאלין / מילובאן דז׳ילאס (תל־אביב : עם הספר, תשכ״ב 1962)
הזר / אלבר קאמי (תל־אביב : הוצאת קצין חינוך ראשי, ענף השכלה באמצעות משרד הבטחון, ההוצאה לאור : תרמיל, תשכ״ה 1964)
חפושית הזהב : ועוד ספורים / אדגר אלן פו (תל־אביב : הוצאת מחברות לספרות, תשכ״ו 1965)
הרומאי / מיקה ולטארי (תל־אביב : עם הספר, 1968)
התנועה הלאומית הכורדית / סרג׳ גאנטר (תל־אביב : עם הספר, תשכ״ח 1968)
מובי דיק / הרמן מלויל (תל־אביב : מ׳ מזרחי, 1969) <ציורים – נרי>
איים בזרם : רומן / ארנסט המינגוי (תל־אביב : עם עובד, תשל״ב 1972)
מאהבה של ליידי צ׳טרלי / ד״ה לורנס (תל־אביב : עם עובד, תשל״ג 1972)
אחרי עשרים שנה : סיפורים נבחרים / או. הנרי (תל־אביב : עם עובד, תשל״ג 1973)
מדיניות־החוץ האמריקנית / הנרי א׳ קיסינג׳ר (תל־אביב : עם עובד, תשל״ה 1974)
קיסינג׳ר / מארווין קאלב, ברנארד קאלב (ירושלים : עידנים, 1975)
יהודים וערבים / אלבר ממי (תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״ה 1975)
חניכותו של דודי קרביץ / מרדכי ריצ׳לר (תל־אביב : עם עובד, תשל״ו 1976)
חום ואבק / רות פראוור ג׳בוואלה (תל־אביב : עם עובד, תשל״ז 1976)
בסתיו ימי־הביניים / יוהאן הוזינחה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל״ז 1977) <הקדים מבוא משה ברש>
אנשי גרילה / ו. ס. נאיפול (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשל״ח 1978)
מקראה בספרות מודרנית : סארטר, המינגווי, לורנס, פרוסט, אנדרסון, קאמי, קוקטו, בקט, איימה, רוב־גריה, מילר (תל־אביב : זמורה ביתן מודן, תשל״ט)
הקריה של מעלה בהגות המאה השמונה עשרה / קארל ל׳ בקר (תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״ט 1979) <״מבוסס על הרצאות באוניברסיטת ייל״>
הרפתקאות אוגי מארץ׳ / סול בלו (תל־אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשל״ט 1979)
שנותי בבית הלבן / הנרי קיסינג׳ר (תל־אביב : ידיעות אחרונות־עידנים, תשמ״א 1980)
הפרש מסנט אורביין / מרדכי ריצ׳לר (תל־אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשמ״א 1980)
מורה התשוקה / פיליפ רות (תל־אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשמ״א 1980)
פרקי־חיים של דובין / ברנארד מלמוד (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ב 1982)
חצות וחצי : מבחר יצירות / הנרי מילר (ירושלים : כתר, 1984)
בית למר ביזוואז / ו.ס. נאיפול (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ו 1985)
נגד הזרם : מסות בהיסטוריה של האידיאות / ישעיה ברלין (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986)
השגרירים / הנרי ג׳יימס (ירושלים : כנה, תשמ״ז 1986)
סיילאס מארנר: האורג מראבלו / ג׳ורג׳ אליוט (ירושלים : כתר, 1995) <רומן>
כופר נפשו של הצ׳יף האדום / או הנרי (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ח 1997)
מחקרים בהתהוות האסלאם / מאיר יעקב קיסטר ; ערך מיכאל לקר (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ״ט)
הרהורים על הריסות / ננו ז׳ודיסה (ירושלים : כרמל, תש״ס 2000) <שירים: במקורם בפורטגזית; תורגמו מתרגומים לאנגלית וצרפתית>
עיקול בנהר / ו. ס. נאיפול (לוד : זמורה־ביתן, תשס״ב 2002)
כל אשר לי : שירים / בטין אמיר (ירושלים : כרמל, תשס״ו 2006) <רישומים – מנשה קדישמן>
הדמוקרטיה באמריקה / אלקסיס דה־טוקוויל (ירושלים : שלם, תשס״ח 2008) <מבוא – אופיר העברי>
חוקת החירות / פרידריך האייק (ירושלים : שלם, תשע״ג 2013) <מבוא – גל גרזון>
המסכת השנייה על הממשל : מסה שעניינה המקור, ההיקף והתכלית של הממשל האזרחי / ג׳ון לוק (ירושלים : המרכז האקדמי שלם, תשפ״ה 2025)

עריכה:

סיפורים עבריים בני זמננו (תל־אביב : עם הספר, 1962) <כולל ספורים מאת: ס. יזהר, גדעון תלפז, יורם קניוק, נסים אלוני, הדה בושס, יצחק אורפז, אברהם ב. יהושע, יצחק בן נר, אבי עתניאל, מלאכי בית־אריה, עליזה עמיר, עמוס קינן, מרדכי טביב, עדי צמח, י. אורן, אהרן אמיר, אמציה פורת, עמוס עוז>
סיפורים צרפתיים בני זמננו / מבחר ומבוא – יובל רון (תל־אביב : עם הספר, 1962)
אבשלום : כתבים ומכתבים (חיפה : שקמונה, 1971) <כולל: אבשלום פיינברג – קווים למונוגרפיה / אהרן אמיר – מכתבים לרבקה אהרנסון – מכתבים לשרה אהרנסון – מכתבים אחרים – יומן המסעים (1911–1915) – דין־וחשבון אל הלייטננט ל. וולי (1915) – דין־וחשבון אל גב’ הנרייטה סאלד (1915)>
ארץ מריבה : הריב על הארץ בראי הספרות העברית : אנתולוגיה (תל־אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תשנ״ב 1992)

על המחבר ויצירתו:

אמיר, אהרן. השאלון: ״הייתי רוצה שהרמטכ״ל יקרא את קשת החדשה״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 662 (ל׳ בתשרי תשס״ו, 2 בנובמבר 2005), עמ׳ 3.
אבנרי, אורי. היתה בינינו אנטיפתיה הדדית. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 2.
אור, אמיר. מסע עם אהרן. מקור ראשון, שבת, כ״ח באדר ב׳ תשס״ח, 4 באפריל 2008, עמ׳ 11 <״החיבור שלי לאמיר היה החיבור אל העבריות הקדומה והרצון לכונן מכוח זה את החיים העכשוויים. כשאין ישראליזציה יש פלשתיניזציה״> <פורסם גם בבלוג של אמיר אור באתר ׳בננות׳>
אורן, יצחק. אהרון אמיר – ארץ העברים בשירה ובפרוזה. נתיב, שנה ה׳, גל׳ 28 (1992), עמ׳ 64–70.
אורנן, עוזי. חיי הציבור של חבֵרִי אהרן. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 4.
אידר, דרור. הנה זה איש אשר אֻכּל ושָאר. הארץ, תרבות וספרות, ג׳ באדר תשס״ט, 27 בפברואר 2009, עמ׳ 1 <הראיון האחרון עם אהרן אמיר>
אידר, דרור. ״נער התוף״ : אהרן אמיר 1923–2008. ישראל היום, כ״ה באדר א׳ תשס״ח, 2 במארס 2008, עמ׳ 13.
איזקסון, מירון ח. מפעל ספרותי : שבעה לפטירתו של אהרן אמיר. מקור ראשון, שבת, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 7.
אלבלך, נגה. ״קשת״ של כשרונות צעירים. הארץ, תרבות וספרות, ט״ז בכסלו תשע״ג, 30 בנובמבר 2012, עמ׳
אשכנזי, יפתח. מתת ההקשבה. הארץ, תרבות וספרות, ג׳ באדר תשס״ט, 27 בפברואר 2009, עמ׳ 2 <רצונו של אהרן אמיר לדבר עם סופרים ומשוררים צעירים היה עדות שאנחנו עוסקים במשהו שלא נמדד רק ברשימת רבי המכר>
בן־נר, יצחק. מלוטש : כמעט־סיפור לזכר אהרן אמיר על הפגישה הראשונה ועל הפגישה האחרונה, כעבור ארבעים שנה. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 4.
גינוסר, ורדה. מלך קרת. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 3. <על הפואמה ״שירת ארץ העבדים״ לאהרן אמיר>
גינוסר, ורדה. מעורב עברי – שפת אם ואב. גג: כתב־עת לספרות, גל׳ 20 (2009), עמ׳ 5–18.
הולצמן, אבנר. ׳יום תחית אי־אז ובריאת־יש־מתהו׳ : עיון ב׳שירת ארץ העברים׳ לאהרן אמיר. מחקרים בספרות עברית : ספר זכרון לאורי שהם / בעריכת ראובן צור, עוזי שביט (תל־אביב : אוניברסיטת תל־אביב, תשמ״ו 1986), עמ׳ 209–233.
יהושע, אברהם ב. כוסית הקוניאק הראשונה. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 1.
לאור, דן. ״אני שומע את אמריקה שרה!״ : על היבט אחד בתמונת העולם של ״הכנענים״. קשת החדשה, גל׳ 11 (אביב 2005), עמ׳ 148–160 <על ההשפעה האמריקאית על תנועת הכנענים, ובמיוחד על שניים מראשיה: יונתן רטוש ואהרן אמיר, ועל תרומתם של שני יוצרים אלה להפצת ידיעת אמריקה והספרות האמריקאית בקרב הציבור בארץ> <חזר ונדפס בספרו המאבק על הזיכרון : מסות על ספרות, חברה ותרבות (תל־אביב : עם עובד, תשס״ט 2009), עמ׳ 296–310>
לב־ארי, שירי. כנען עוד כאן. הארץ, גלריה, י״ב בטבת תשס״ח, 21 בדצמבר 2007, עמ׳ 3 <שיחה עם אהרן אמיר>
לב־ארי, שירי. בגיל 8 הוא הביך את ביאליק. הארץ, גלריה, כ״ח בטבת תשס״ח, 6 בינואר 2008, עמ׳ 6 <דיווח על ערב לכבוד יום הולדתו ה־85 של אהרן אמיר>
לב־ארי, שירי. חייו של איש עברי. הארץ, גלריה, כ״ה באדר א׳ תשס״ח, 2 במארס 2008, עמ׳ 1, 4. *
עוז, עמוס. הקשת הרחבה ביותר. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 1.
ענברי, אסף. שיר השירים אשר לאהרן. הארץ, תרבות וספרות, י״ח בניסן תש״ע, 2 באפריל 2010, עמ׳ 1, 4 <על שירתו של אהרן אמיר>
פורת, אלישע. לזכרו של אהרון אמיר. עתון 77, שנה ל״ב, גל׳ 329 (ניסן תשס״ח, מארס–אפריל 2008), עמ׳ 16–17. <פורסם תחילה באתר ׳קשתות׳>
ציפר, בני. מי שגילה את כהנוב. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 1.
קורן, ישעיהו. ירד גשם חלש. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 1.
קריץ, אורי. אהרון אמיר – ניסיון סיכום. הדור: השנתון העברי של אמריקה, תשס״ט 2009, עמ׳ 97–102.
קרפ, עלית. משורר, סופר, עורך ומתרגם. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 2.
שה־לבן, יוסף. על אהרון אמיר. טורים לחינוך ולהוראה, גל׳ י״ד (אייר תשמ״א, מאי 1981), עמ׳ 49–53.
שועלי, צפי. היונה התמה בוודאי תגביה עוף : האם היה קשר בין כישלון השיווק של ספרי אהרן אמיר הראשונים לבין דרכו האידיאולוגית? הארץ, תרבות וספרות, ג׳ באדר תשס״ט, 27 בפברואר 2009, עמ׳ 2.
שטנדל, אורי. הנצח קרוב מאוד : לזכרו של אהרן אמיר. מאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 3 (אב–אלול תשס״ט, אוגוסט 2009), עמ׳ 36–37.
שפרה, ש. ״אוסיף לנסוע״ : דברים שנאמרו לכבוד יום הולדתו ה־85 של אהרן אמיר בבית ביאליק, ב־3 ינואר 2008. הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס״ח, 7 במארס 2008, עמ׳ 2.
Laor, Dan. American literature and Israeli culture : the case of the Canaanites. Israel studies, vol. 5, no. 1 (Spring 2000), pp. 287–300.

על ״יתד״

בן־שאול, משה [מ. משב]. שיריו החדשים של אהרן אמיר. מעריב, ספרא וסייפא, י״ח בטבת תשל״א, 15 בינואר 1971, עמ׳ 29.

על ״ולא תהי למוות ממשלה״

הגורני־גרין, אברהם. די לנקמה. דבר, י״ח בתמוז תשמ״ט, 21 ביולי 1989, עמ׳ 19 <חזר ונדפס בספרו משא ועיון : מסות על לשון, חינוך וספרות (תל־אביב : אור עם, תשנ״ג 1992), עמ׳ 107–110>
הולצמן, אבנר. הכנעניות כהוויית־חולין. הארץ, כ״ח בשבט תשמ״ט, 3 בפברואר 1989, עמ׳ ב 8 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 314–317>
זהבי, אלכס. יורק וקאז׳יק, יהונתן ויהודה. מעריב, ספרות, כ״ג בניסן תשמ״ט, 28 באפריל 1989, עמ׳ 3.
פנואלי, ש״י. ״ולא תהי למות ממשלה״. על המשמר, דף לספרות, ה׳ בחשון תשט״ז, 21 באוקטובר 1955, עמ׳ 5.
פרידלנדר, יוסף. נפילתו של לוחם וחשבון הנפש. בארץ ישראל: מדיניות, חברה, כלכלה, מארס 1989, עמ׳ 39.
קריץ, ראובן. חולין ומוות בשלושה קולות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ד בשבט תשמ״ט, 20 בינואר 1989, עמ׳ 27 <חזר ונדפס בספרו: ערב רב : על ספרים, סופרים וסוגיות סיפרות (תל־אביב : פורה, 1990), עמ׳ 13–16>

על ״נון״

קריץ, ראובן. מאצ׳ו כסמל לאומי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ח בשבט תש״ן, 23 בפברואר 1990, עמ׳ 22 <חזר ונדפס בספרו: ערב רב : על ספרים, סופרים וסוגיות סיפרות (תל־אביב : פורה, 1990), עמ׳ 17–22.

על ״נון 48״

סלע, אורי. ממכבש הדפוס. ידיעות אחרונות, תרבות ספרות אמנות, 28 ביוני 1985, עמ׳ 5.
ציפר, בני. שבוע של ספרים. הארץ, 5 ביולי 1985, עמ׳ 17.
קיסטר, יוסף. עלילות נון מבחרות לבגרות. בארץ ישראל: מדיניות, חברה, כלכלה, אוגוסט–ספטמבר 1985, עמ׳ 44.
קריץ, ראובן. מאצ׳ו כסמל לאומי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ח בשבט תש״ן, 23 בפברואר 1990, עמ׳ 22 <חזר ונדפס בספרו: ערב רב : על ספרים, סופרים וסוגיות סיפרות (תל־אביב : פורה, 1990), עמ׳ 17–22.

על ״נון 67״

אורן, יוסף. לידתה של משפחה כנענית. מאזנים, כרך ס״ד, גל׳ 5 (1990), עמ׳ 9–13.
גלבוע, מנוחה. נ ו ן . אפריון, גל׳ 20–21 (קיץ 1991), עמ׳ 23–26.
הגורני־גרין, אברהם. ה״נון״ של מי? דבר, ג׳ בכסלו תש״ן, 1 בדצמבר 1989, עמ׳ 19 <חזר ונדפס בספרו משא ועיון : מסות על לשון, חינוך וספרות (תל־אביב : אור עם, תשנ״ג 1992), עמ׳ 110–113>
חקק, הרצל. עד אבסורד. נקודה, גל׳ 149 (1991), עמ׳ 44–45.
פסח, חיים. עץ שתול ונחלי דם. במחנה, גל׳ 13 (13 בדצמבר 1989), עמ׳ 41.
צ׳צ׳יק, ורדה. ״בא לו להתפרפר״. ידיעות אחרונות, 13 בדצמבר 1989, עמ׳ 34.
קיסטר, יוסף. האם לא למדו ושכחו הכל? האומה, שנה כ״ז, חוב׳ 98 (1990), עמ׳ 308–310.
קריץ, ראובן. מאצ׳ו כסמל לאומי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ח בשבט תש״ן, 23 בפברואר 1990, עמ׳ 22 <חזר ונדפס בספרו: ערב רב : על ספרים, סופרים וסוגיות סיפרות (תל־אביב : פורה, 1990), עמ׳ 17–22.
רז, אביעד. ריח אבק השריפה והדם עדיין באוויר. הארץ, ח׳ בטבת תש״ן, 5 בינואר 1990, עמ׳ ב 8.

על ״ושבו העבים אחר הגשם״

יעוז־קסט, איתמר. שיחה עם המשורר והסופר אהרון אמיר עם צאת כרך שיריו המקובצים – ״ושבו העבים אחר הגשם – כל השירים״. פסיפס, גל׳ 15 (1992), עמ׳ 4–6.
סלע, אורי. המסר הסמוי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט״ו באב תשנ״ב, 14 באוגוסט 1992, עמ׳ 27.
סתוי, זיסי. אהרן אמיר. אולי עוד ״יגלו״ אותו. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ט באדר ב׳ תשנ״ב, 3 באפריל 1992, עמ׳ 24.
עקרוני, אביב. חמישים שנות שירה. עתון 77, גל׳ 149 (1992), עמ׳ 22–23.

על ״הנבלים״ (בחתימת ״מיכאלה נדיבי״)

בורובסקי, דגנית. ציונות רומנטית עכשיו: הסגנון מסתיר את ההיסטוריה. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ב בכסלו תשנ״ט, 11 בדצמבר 1998, עמ׳ 27.
גילת, צבי. כתב את זה בסוד אהרן אמיר. מעריב, סופשבוע, ט׳ בתמוז תשנ״ח, 3 ביולי 1998, עמ׳ 24–26, 28–29 <ראיון עם הסופר בצאת ספרו ״הנבלים״ (מופיע בשם הספרותי מיכאלה נדיבי)>

על ״הסתננות״

איזקסון, מירון. ניסויים בשירה פוליטית. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 473 (ז׳ בניסן תשס״ב, 20 במארס 2002), עמ׳ 24.
בן־שאול, משה. ממרומי הלבנון עד אוסמה בן לאדן ויונתן רטוש. עתון 77, גל׳ 264 (2002), עמ׳ 7.
נסים, קובי. נער התוף או נביא. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ח׳ בכסלו תשס״ב, 23 בנובמבר 2001, עמ׳ 27.

על ״עליזה בארץ הפלאות״ ללואיס קרול

גלבוע, מנוחה. עיון ב״עליזה בארץ הפלאות״. ספרות ילדים ונוער, שנה חמישית, חוברת ג׳-ד׳ (י״ט–כ׳) (אייר תשל״ט, מאי 1979), עמ׳ 52–56.

על ״גאנה: אוטוביוגרפיה״ לקוואמה אנקרומה

ב. מ. גאנה. קשת, שנה שלישית, חוב׳ ג׳ (יא) (אביב 1961), עמ׳ 184.

על ״המפלגה הקומוניסטית הסובייטית״ לליאונרד שפירא

ש. ס. המפלגה. קשת, שנה רביעית, חוב׳ ב׳ (יד) (חורף 1962), עמ׳ 161–162.

על ״שיחות עם סטאלין״ למילובאן דז׳ילאס

קורא. פני סטאלין: טיוטה ראשונה. אמות: דו־ירחון לענייני חברה וספרות, שנה א׳, חוב׳ א׳ (אב–אלול תשכ״ב, אוגוסט–ספטמבר 1962), עמ׳ 102–103.

על ״הזר״ לאלבר קאמי

הגורני, אברהם. האושר בעיני הזר. מאזנים, כרך מ״ז, גל׳ 5 (תשרי תשל״ט, אוקטובר 1978), עמ׳ 348–349.

על ״הרומאי״ למיקה ולטארי

בת דוד, תמר. רומא ו״מלכות שמים״. ידיעות אחרונות, ספרות ואמנות, י״ז בשבט תשכ״ח, 16 בפברואר 1968, עמ׳ 17.

על ״הרפתקאות אוגי מארץ׳״ לסול בלו

אבישי, מרדכי [מ. אבי־שלמה]. נער יהודי בגילגוליו. על המשמר, דף לספרות ולאמנות, כ״א בתשרי תש״ם, 12 באוקטובר 1979, עמ׳ 7.

על ״מאהבה של ליידי צ׳טרלי״ לד״ה לורנס

אונגר, הנרי. לא עניין של גיאוגרפיה. הארץ, תרבות וספרות, כ״ז באלול תשמ״ח, 9 בספטמבר 1988, עמ׳ ב 8.

על ״יהודים וערבים״ לאלבר ממי

מרגלית, ישראל. אלבר ממי ו״האני מאמין״ הציוני שלו. הדואר, שנה 55, גל׳ כ״ו (י״ד באייר תשל״ו, 14 במאי 1976), עמ׳ 429–430.

על ״חניכותו של דודי קרביץ״ למרדכי ריצ׳לר

ציפר, בני. פארודיה על אהבת האדמה. מאזנים, כרך מ״ה, גל׳ 1 (סיון תשל״ז, יוני 1977), עמ׳ 66.
שקלובסקי, רחל. מצבו של היהודי בגולה. דבר, ו׳ בכסלו תשמ״ה, 30 בנובמבר 1984, עמ׳ 21.

על ״חום ואבק״ לרות פראוור ג׳בוואלה

פלדי, י. גיבורים הודים ואנגלים בסיפור אנגלי. מאזנים, כרך מ״ה, גל׳ 2 (תמוז תשל״ז, יולי 1977), עמ׳ 154–155

על ״בסתיו ימי־הביניים״ ליוהאן הוזינחה

שקלובסקי, רחל. הפסימיות ואידיאל החיים הנשגבים. בספרה: בין שעבוד לחירות : קובץ מסות פילוסופיות (תל־אביב : ירון גולן, 1988), עמ׳ 133–139.
שקלובסקי, רחל. ימי־הביניים והרנסאנס. בספרה: בין שעבוד לחירות : קובץ מסות פילוסופיות (תל־אביב : ירון גולן, 1988), עמ׳ 140–145 <מאמר שני>

על ״הקריה־של־מעלה בהגות המאה השמונה־עשרה״ לקארל בקר

שקלובסקי, רחל. ״עידן התבונה״ כעידן של אמונה. בספרה: בין שעבוד לחירות : קובץ מסות פילוסופיות (תל־אביב : ירון גולן, 1988), עמ׳ 146–153.

על ״מורה התשוקה״ לפיליפ רות

שקלובסקי, רחל. בין אידיאל החיים הרומנטי לקלאסי. דבר, כ״ד בשבט תשמ״ה, 15 בפברואר 1985, עמ׳ 21 <חזר ונדפס בספרה: בין שעבוד לחירות : קובץ מסות פילוסופיות (תל־אביב : ירון גולן, 1988), עמ׳ 66–71>

על ״פרקי־חיים של דובין״ לבנרד מלמוד

בן־מרדכי, יצחק. הביוגראפיה של הביוגרף. מאזנים, כרך נ״ו, גל׳ 6 (אייר–סיון תשמ״ג, מאי 1983), עמ׳ 57–58.

על ״סיילאס מארנר, האורג מראבלו״ לג׳ורג׳ אליוט

הוכברג, גיל. ספרי חורף. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 166 (י״ב באייר תשנ״ו, 1 במאי 1996), עמ׳ 8.

על ״אנשי הגרילה״ לו. ס. נאיפול

אבישי, מרדכי. מהפכנים חסרי מהפכה. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י״ז באדר ב׳ תשס״ג, 21 במארס 2003, עמ׳ 30.

על ״השלג היה שחור״ לז׳ורז׳ סימנון

שקלובסקי, רחל. הניתוק כאידיאל חיים. דבר, כ״ז באלול תשמ״ה, 13 בספטמבר 1985, עמ׳ 22.
שקלובסקי, רחל. ערך ההינתקות, ערך המגע. העולם הזה, גל׳ 2718 (4 באוקטובר 1989), עמ׳ 30–31.

על ״אחרי עשרים שנה״ לאו. הנרי

ריקין, אירי. הקהל דורש תמימות. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ח באב תשס״ה, 2 בספטמבר 2005, עמ׳ 29.
שבת, ראובן. לנשום את אמריקה. מקור ראשון, השבועון, כ״ב בכסלו תשס״ו, 23 בדצמבר 2005, עמ׳ 23.

על ״הרהורים על הריסות״ לננו ז׳ודיסה

וייכרט, רפי. ״עם הקיץ מגיעות התמונות״. מאזניים, כרך ע״ד, גל׳ 11 (אב–אלול תש״ס, אוגוסט–ספטמבר 2000), עמ׳ 60–61.

על ״בית למר ביזוואז״ לו.ס. נאיפול

גור, בתיה. גוגול של טרינידאד. הארץ, תרבות וספרות, כ״ג בניסן תשס״ב, 5 באפריל 2002, עמ׳ ה 2.
כרמי, נעמה. חייו ומותו של אדם מיותר. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ד׳ בתמוז תשס״ב, 14 ביוני 2002, עמ׳ 28.
לוי, ג׳ודי. החיים כאחר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ה בתמוז תשס״ב, 5 ביולי 2002, עמ׳ 27–28.

על ״עיקול בנהר״ לו.ס. נאיפול

אבישי, מרדכי. חסר־בית על שפת המים הגורפים. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ה בתמוז תשס״ב, 5 ביולי 2002, עמ׳ 28.
לוי, ג׳ודי. החיים כאחר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ה בתמוז תשס״ב, 5 ביולי 2002, עמ׳ 27–28.

על ״כל אשר לי״ לבטין אמיר

בן־שאול, משה [מ. משב]. באה מאהבה. מקור ראשון, שבת, ה׳ בחשון תשס״ז, 27 באוקטובר 2006, עמ׳ 17.
דליס. ״כל אשר לי״. מאזנים, כרך פ״א, גל׳ 2 (אדר א׳ תשס״ח, פברואר 2008), עמ׳ 61.

על ״קשת״

בר־יעקב, מ. חמש שנים ל״קשת״. מעריב, ספרא וסייפא, י״ט באב תשכ״ג, 9 באוגוסט 1963, עמ׳ 14.

על ״קשת החדשה״

אידר, דרור. בחינת ה״עת״ מתוך הקשבה זהירה לאלפי שנות יצירה יהודית. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 735 (ט׳ בניסן תשס״ז, 28 במארס 2007), עמ׳ 22 <על גל׳ 18 של ׳קשת החדשה׳ בעריכת אהרן אמיר>
בן, מנחם. קשת בצבעים סולידיים. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ב׳ בניסן תשס״ו, 31 במארס 2006, עמ׳ 29 <על גל׳ 15 של ׳קשת החדשה׳ בעריכת אהרן אמיר>

על ״קשת – מקור: מבחר סיפורים״

רון, שימרית. רוח פרצים. מקור ראשון, דיוקן, ח׳ בסיון תשס״ז, 25 במאי 2007, עמ׳ 38.

על ״סיפורים עבריים בני ימינו״ בעריכת אהרן אמיר

אבינור, גיטה. ״סיפורים עבריים בני ימינו״. על המשמר, כ״ב בטבת תשכ״ג, 18 בינואר 1963, עמ׳ 5, 6.

על ״סיפורים צרפתיים בני זמננו״ בעריכת אהרן אמיר

גולן, שמאי. מחאת האדם בסיפור הצרפתי. משא (מצורף ל׳למרחב׳), 24 במאי 1963 <חזר ונדפס בספרו מסעותיי עם ספרים (הוד השרון : אסטרולוג, 2005), עמ׳ 119–125>

על ״אבשלום: כתבים ומכתבים״

בושס, הדה. חייו ומותו של אבשלום. הארץ, מוסף שבועי, י״ב בשבט תשל״ב, 28 בינואר 1972, עמ׳ 16.
ריבלין, אברהם. אבשלום – מעזבונו של גיבור נשכח. מעריב, ט״ז בניסן תשל״ב, 31 במארס 1972, עמ׳ 31.
שביט, יעקב. אבשלום פיינברג במכתביו וכתביו. הארץ, תרבות וספרות, ו׳ בטבת תשל״ב, 24 בדצמבר 1971, עמ׳ 14–15.