🏆 ยอดนิยม: lexicon/.php

לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים

לקסיקון הספרות העברית. לוגו באדיבות תמיר להב-רדלמסר

יצחק אוורבוך־אורפז (1921–2015)

Yitzhak Averbuch-Orpaz

    יצחק אוורבוך־אורפז נולד בי״ג בתשרי תרפ״ב, 15 באוקטובר 1921 בעיירה זינקוב, אוקראינה. נמלט עם הוריו מאימת השלטון הקומוניסטי לבית סבו בליפקאן, בסרביה. בשל מחלה נאלץ לוותר על לימודים בבית ספר ורכש את השכלתו בעיקר בכוחות עצמו ובעזרת מורה פרטי שלימד אותו ספרות עברית, נביאים אחרונים וגמרא. ב־1938, בהיותו בן שבע־עשרה, עלה לבדו ארצה במסגרת ״עליית הנוער״, התחנך במשך חצי שנה בכפר הנוער מאיר שפיה, ואחר כך הצטרף לגרעין הקיבוצי יסעור במושבה מגדיאל. בסתיו 1942, כשהגיעו אליו שמועות על מותם של הוריו ואחותו במחנה הריכוז בטרנסדניסטריה, רומניה, התגייס לצבא הבריטי ויצא לאירופה. ב־1946 חזר ארצה ועבד בליטוש יהלומים, אך כעבור זמן קצר שב ולבש מדים, הפעם מדי צה״ל, השתתף במלחמת העצמאות כקצין בחיל התותחנים ונלחם בקרב לטרון. אחרי המלחמה התגייס לצבא הקבע ולקח חלק במלחמת סיני (1956). באיחור ניכר עבר במסגרת המכינה הצבאית את בחינות הבגרות, וב־1960 החל ללמוד באוניברסיטת תל־אביב בחוגים לפילוסופיה ולספרות עברית. מ־1962 עבד כעורך לילה בעיתון על המשמר וכתב בעיתון זה טור שבועי על נושאי חברה ותרבות. אחרי מלחמת ששת הימים (1967) היה פעיל בוועד לשלום וביטחון. במלחמת יום הכיפורים (1973) נפל בן אחיו, שהיה סופר מתחיל ונקרא על שם אביו של אורפז שנספה בשואה. האירוע הטביע בו חותם עמוק והשפיע על כתיבתו. היה נשוי שלוש פעמים. התגורר בתל־אביב.
    פירסם שמונה־עשר ספרים, בהם שישה רומנים, שישה קובצי סיפורים קצרים, שלוש נובלות, ספר שירה אחד וספר מסות והגות (הצליין החילוני, 1982) שהניע את הכותבים עליו להוסיף לו את התואר פילוסוף לצד התואר סופר. ב־2010 ראה אור ספרו נגיעות בהוצאת אבן חושן. הספר, שנדפס בארבעים עותקים ממוספרים שלא למכירה, כולל שירים אפיגרמטיים תמציתיים ומלוטשים להפליא.
    החל לכתוב בסוף שנות הארבעים, כאשר ב־1949 השתתף בתחרות סיפורים וזכה במקום הראשון. הסיפור פורסם בשבועון במחנה ואף נקרא ברדיו. לקראת קריאתו טילפנו אליו מ״קול ישראל״ וביקשוהו לעברת את שמו ה״גלותי״ לשם עברי, ואף הפנו אותו לשם כך אל משרדי ״הקרן הקיימת״. הפקיד הציע לו את השם אורפז, והוא קיבל את ההצעה מיד. אולם בדיעבד הוא החשיב כפרסומו הראשון סיפור אחר, ״וריאציות על נושא אחד״, שהתפרסם כעבור ארבע שנים (1952) ונכלל בקובץ סיפוריו הראשון, עשב פרא (הקיבוץ המאוחד, 1959). ב־1982 חזר להשתמש בשם אבותיו, אוורבוך, וצירף אותו לשמו הישראלי אורפז. המתח הקיומי שבין ההוויה הישראלית להוויה היהודית ניכר מאז בכתיבתו. עד לרומן בית לאדם אחד (1975) מעוגנת יצירתו במרחבים הארץ־ישראליים המנותקים מעולם ילדותו האירופי ומן ההקשר ההיסטורי היהודי. עם פרסום רחוב הטומוז׳נה (1979) חזר אל מחוזות ילדותו, אל מורשת אבותיו ואל תרבותם היידית. עם זאת, כתיבתו מתפתחת ומשתנה מעשור לעשור.
    עשב פרא והרומן עור בעד עור (1962) פותחים את הפרק הראשון בכתיבתו, שבו הושפע מעלייתו ארצה ומפגישתו עם המציאות הארץ־ישראלית האידיאליסטית. סיפורי עשב פרא כתובים בז׳אנר הריאליסטי המאפיין את כתיבתם של רוב סופרי דור תש״ח, אך עם נטייה לסגנון פיוטי. האמונה בערכי החלוציות הסוציאליסטית ותחושת הגאולה הציונית, המלווה בהדחקת העבר הגלותי, מאפיינות את עולמם של גיבורי הסיפורים. התקבלותו של הסופר הצעיר היתה מבטיחה. רוב הביקורות על עשב פרא היו אוהדות ושיבחו את סגנונו הפיוטי.
    עור בעד עור, רומן הבכורה שלו, כתוב בנוסח זרם התודעה המושפע מס׳ יזהר ומוקדש לפיתוח מוטיב הזר ותחושת האבסורד בהשפעת אלבר קאמי. לספר זה הביקורת כבר לא האירה פנים. כתיבתו כבר מבשרת את השלב הבא, האקזיסטנציאליסטי, שהחל בנובלה מות ליסאנדה (1964) ונמשך בסיפורי ציד הצביה (1966), בנובלה נמלים (1968), ב״מדרגה צרה״ (פורסם בשלוש נובלות, 1972) ובקובץ הסיפורים עיר שאין בה מסתור (1973). פרק זה בכתיבתו, המתפרש על פני שנות השישים ומסתיים באמצע שנות השבעים, מסמן מהלך חדש בסגנונו של אורפז, הנתפש עתה כסופר שכתיבתו חדשנית וניסיונית. תיאור זה ידבק בו כשתחול תפנית נוספת בכתיבתו, מן ההפשטה המודרניסטית אל הריאליזם המחודש, והוא יעלים מעיניהם של חלק מהמבקרים את התמורות ואת החידושים בכתיבתו. בשלב זה, מכל מקום, סגנונו ניכר בעמימות סיפורית, בשבירת הרציפות העלילתית ובנטייה אל האלגוריה והסמל. האמירה של הנובלות והסיפורים האלה חותרת אל מעבר לחברתי ולהיסטורי, ומביעה כמיהה לבשורה חדשה. העולם של הגיבורים מאופיין בהרס מסגרות ובאלימות, והוא מבטא במובלע את השבר החברתי והפרטי שחל באמונה הנאיבית באפשרות מימושם של ערכים רצויים.
    בין יצירות העשור השני בכתיבתו עומד הרומן מסע דניאל (1969), שנפוץ בשלושים אלף עותקים והיה לספר פולחן. זהו סיפורו של מומו הבורח אל הים מפני רסקין, בעל מפעלי כל־פלסט. הפלסטיק משמש כמטפורה לחיים לא אותנטיים, והבריחה לים היא בבואת המרד האקזיסטנציאלי והחירות, כמו אצל קאמי. מבחינה סגנונית הרומן נטוע בהוויה הסמלנית של השלב הקודם, אך גם בהוויה החברתית וההיסטורית שאליה נפתחת יצירת אורפז בשלב הבא, החל באמצע שנות השבעים, לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973).
    מאמצע שנות השבעים, עם פרסום הרומן בית לאדם אחד (1975), חלה ביצירתו תפנית נוספת, מן העמדה המוחצנת והמרוחקת אל העמדה המעורבת במציאות הישראלית מצד אחד, ואל הנהייה אל עולם האבות הגלותי, על סמליו היהודיים ושפתו היידית, מצד אחר. שיאה של מגמה זו בקובץ הסיפורים רחוב הטומוז׳נה (1979). הספר, שזכה לשבחי המבקרים, אינו נוטה להתרפקות נוסטלגית ממותקת, גם לא לכתיבה ריאליסטית מובהקת. מודגשים בו הקווים האלימים והדמוניים בהוויה היהודית הגלותית, באמצעות גילויים של ארוטיות מעוותת, אימה, מבוכה, בדידות ופסימיות. הכתיבה מערבת סמלנות, אלגוריה, סוריאליזם, זרם תודעה וריאליזם פרטני המנכר את המראות בשל בידוד רצף הזמן למקטעים קטנים.
    אותו עירוב סגנוני ניכר גם בטרילוגיה שהתפרסמה בשנות השמונים: הרומנים הגבירה (1983), העלם (1984) והכלה הנצחית (1987). אלא שעתה מוליכה המיתולוגיה הפרטית של הילדות מרחוב הטומוז׳נה אל המיתולוגיה הפנטסטית של העולם היהודי, שבה, בין השאר, מתנהל ויכוח היסטורי בין היהדות לנצרות.
    בשנות התשעים מסמנת כתיבתו שיבה אל הז׳אנר הריאליסטי. בספרי הפרוזה שראו אור בעשור זה (אהבות קטנות, טירופים קטנים, 1993; לילה בסנטה פאולינה, 1999) הוא מתעד את ישראל תוך ויתור על הבדיה המופלגת ועל ההתחקות אחר שורשי ההוויה היהודית, שאפיינו את כתיבתו בעבר.
במבט־על נראה כי סגנונו של אורפז נע בין הריאליזם לבין המטא־ריאליזם, בין ההיצמדות לפרטי המקום לבין ההפלגה אל מרחבי הדמיון וההכללה האינטלקטואלית. כתיבתו, כמו שמותיו, נולדה פעמיים מחדש מתוך שתי מיתות, מות משפחתו בשואה ומות בן אחיו במלחמה. בתולדות הסיפורת הישראלית שמור לאורפז מקום מיוחד כסופר שחיפש ומצא כמה אפיקי יצירה ניסיוניים, המשקפים תפישת עולם מקורית וייחודית.
    זכה בפרסים רבים: פרס ברש (1962), פרס טלפיר (1969), פרס פיכמן (1975), פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1976, 1999, 2003), פרס ישראל אפרת (1985), פרס ביאליק על מפעל חיים (1986), פרס ניומן מאוניברסיטת בר־אילן על מפעל חיים (1997), פרס נשיא המדינה על מפעל חיים (1999) ופרס ישראל (2005).
    יצחק אוורבוך־אורפז נפטר בכ״ט באב תשע״ה, 14 באוגוסט 2015. הותיר אחריו ארבעה ילדים ושישה נכדים

נכתב על־ידי חיים נגיד ונינה פינטו־אבקסיס עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל (בספרייה הלאומית), גרנות, ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית, אתר פרס ישראל של משרד החינוך *]
[צילום: יעקב סער, לשכת העתונות הממשלתית]

ספריו:

עשב פרא (תל־אביב : מחברות לספרות, תש״ך 1959) <רישומים – איקא> <סיפורים>
עור בעד עור (תל־אביב : מסדה, 1962) <מהדורה מחודשת יצאה לאור ב־2016>
מות ליסאנדה (מרחביה : ספרית פועלים, 1964)
ציד הצביה : סיפורים (תל־אביב : דגה, 1966)
נמלים (תל־אביב : עם עובד, תשכ״ח 1968)
מסע דניאל (תל־אביב : עם עובד, תש״ל 1969)
שלוש נובלות (מרחביה : ספרית פועלים, תשל״ב 1972) <כולל: מדרגה צרה – מות ליסאנדה – נמלים>
עיר שאין בה מסתור : סיפורים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1973) <מהדורה שניה מורחבת יצאה לאור בשנת 1977>
בית לאדם אחד (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ה)
רחוב הטומוז׳נה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ט)
עשב פרא : סיפורים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד וקרן תל־אביב לספרות ולאמנות, 1979)
הצליין החילוני : מסה על היבט אחד בסיפורת המודרנית (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ב 1982)
הגבירה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 1983)
העלם (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ד 1984)
הכלה הנצחית : רומאן (תל־אביב : הקבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה ; ירושלים : כתר, תשמ״ח 1987)
רחוב הטומוז׳נה : סיפורים חדשים וישנים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989) <״ספר זה מכיל את כל הסיפורים של המהדורה המקורית (1979) וכן שלושה סיפורים חדשים: כובע קש, הנחלה, מעשה אמיתי״>
אהבות קטנות, טירופים קטנים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד ; ידיעות אחרונות ; ספרי חמד, 1992)
לצלוח את המאה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן תל־אביב לספרות ולאמנות על שם יהושע רבינוביץ, 1993) <ציורים – יגאל תומרקין>
לילה בסנטה פאולינה : סיפורים חדשים והנובלה נמלים (תל־אביב : גוונים, תשנ״ז 1997) <עריכה – עמוס לויתן>
לפני הרעש : טרילוגיה תל־אביבית (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה ; ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ״ט 1999) <התוכן: בית לאדם אחד – הגבירה – העלם – האם, האהובה והמפלצת>
נגיעות (רעננה : אבן־חושן, תשע״א 2010) <״ספר זה נדפס ב־40 עותקים ממוספרים״>
מסע דניאל : רומן (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, 2014) <מהדורה מחודשת בעריכת אבנר הולצמן>
מות ליסאנדה : ונובלות אחרות (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015) <התוכן: מות ליסאנדה – נמלים – מדרגה צרה. אחרית דבר מאת אבנר הולצמן האיש על הגג (עמ׳ 209–218)>
עור בעד עור : רומן (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016) <מהדורה מחודשת בעריכת אבנר הולצמן. כולל אחרית דבר: ״הזר״ מאת העורך>
הצליין החילוני ומסות נוספות (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017) <מהדורה מחודשת ומורחבת בעריכת אבנר הולצמן>
לצלוח את המאה / נגיעות : שירים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ"ד 2024) <מהדורה מחודשת בעריכת אבנר הולצמן>

תרגום:

על המחבר ויצירתו:
ספרים:

בנימין, כוכבה פטאל. המרחב – יסוד מעצב ביצירות יצחק אוורבוך אורפז (רמת גן, תשמ״ה) <עבודת גמר (מ.א.) – אוניברסיטת בר־אילן, תשמ״ה>
בנימין, כוכבה פטאל. תנודות בפואטיקה של יצחק אוורבוך אורפז : מן הריאליזם הסוציאליסטי אל המטאריאליזם בריבוי צורותיו (רמת גן, תשנ״ח 1998) <דיסרטציה – אוניברסיטת בר אילן, תשנ״ח 1998>
הראל־רורברג, טלי. תבניות מיתיות ביצירת יצחק אוורבוך־אורפז : ברומאן ״הכלה הנצחית״ וביצירות הקשורות אליו: ״רחוב הטומוז׳נה״ ו״מחזור עתליה״ – ״בית לאדם אחד״ ״הגבירה״ ו״העלם״ (חיפה, 1997) <עבודת גמר (מ״א)––אוניברסיטת חיפה, החוג לספרות עברית והשוואתית>
חנוך, אסתר. מסורת עגנון והמודרנה בסיפורת העברית של שנות הששים : א.ב. יהושע, יצחק אורפז ויורם קניוק (ירושלים, 1988) <דיסרטציה – האוניברסיטה העברית בירושלים>
יגיל, רן. אורפז – ספר לאדם אחד : מונוגרפיה חופשית (תל־אביב : עמדה, 2018)

מאמרים ורשימות:

אוורבוך־אורפז, יצחק. ״טוב לי שם בארצות התפר״ : ריאיון בהתכתבות עם יצחק אוורבוך אורפז. מכאן, כרך ו׳ (חורף תשס״ו, דצמבר 2005), עמ׳ 199–224 <מראיינים: זהבה כספי, יגאל שוורץ וחברי המערכת הצעירה>
אבינור, גיטה. הנמלט והאם הגדולה. בספרה: השקף אחורה בעצב : מאמרים בביקורת הספרות העברית (חיפה : ג. אבינור, 1974), עמ׳ 176–181 <נחתם: יולי 1969>
אביטוב, ירון. החסד של אורפז. עתון 77, גל׳ 384 (אלול תשע״ה–תשרי תשע״ו, אוגוסט–ספטמבר 2015), עמ׳ 26–27.
אבישי, מרדכי. בחיפוש אחר צורות־מבע חדשות : יצחק אורפז: מ׳עשב פרא׳ עד ׳נמלים׳. בספרו: שרשים בצמרת : יוצרים בספרות העברית (תל־אביב : אל״ף, תשכ״ט 1969), עמ׳ 143–163.
אברבנאל, ניצה. יצחק אוורבוך אורפז: הדואליות בדמות האשה ביצירתו. בספרה: חוה ולילית (רמת גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשנ״ד 1994), עמ׳ 118–174 <א. ׳העתיד הזה כבר קרה או לתקן חיים שכבר נחיו׳ – ב. מקומו של אורפז כאקזיסטנציאליסט, כיהודי וכישראלי: אורפז כיהודי – אורפז כישראלי – סיכום: אורפז כאקזיסטנציאליסט, כיהודי וכישראלי – ג. הארוס ביצירת אורפז כביטוי ל״רגעי משמעות״ – ד. דמות האשה ביצירת אורפז: ׳ציד הצביה׳–הרגע שלפני – ׳מות ליסאנדה׳, ׳מדרגה צרה׳, ׳נמלים׳–הרגע שאחרי: מות ליסאנדה, מדרגה צרה – ה. ׳נמלים׳ – דמות האשה ואיכותה רבת הרבדים: עלילת הנובלה, הרובד הפסיכולוגי, הרובד ההיסטורי־היהודי, הרובד המיטאריאליסטי, הרובד הארכיטיפאלי, ארכיטיפ הנמלה, הנמלים כסמל פרוידיאני וכסמל יונגיאני, ביטויים של הסמלים בנובלה ׳נמלים׳, סמל הנמלה הבודדת והקרב בין הנמלה והתיקן – ו. מחזור עתליה: ׳רצחנו את הגעגועים׳, הארכיטיפ הנשי כיסוד בעולם, דמות עתליה, תיאורה הפיסי של עתליה, תפקידיה של עתליה, ארכיטיפ האם הגדולה בדמות עתליה, דמות ליסה, דמות פפה–בתה של ליזה, דמויות הנשים המשניות: ניני ודינה, סיכום ׳עתליה׳, הדמויות המרכזיות במישור הריאלי, מפגש המבנים הארכיטיפאליים של האשה ושל הגבר במציאות, הכלה הנצחית, סיכום>
בלבן, אברהם. מחיפוש משמעות להתאבדות – המקרה של יצחק אורפז. בספרו גל אחר בסיפורת העברית : סיפורת עברית פוסטמודרניסטית (ירושלים : כתר הוצאה לאור, 1995), עמ׳ 34–37.
ברזל, הלל. מיטאריאליזם בריבוי צורותיו בסיפורי יצחק אורפז. בספרו: סיפורת עברית מיטאריאליסטית (רמת גן : אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, תשל״ד 1974), עמ׳ 99–110.
ברתנא, אורציון. יצחק אוורבוך אורפז: אקזיסטנציאליסם, סמליות, מטאפיסיקה. בספרו: הפאנטסיה בסיפורת דור המדינה (תל־אביב : פפירוס : הקיבוץ המאוחד, תש״ן 1989), במיוחד עמ׳ 141–231.
ברתנא, אורציון. ״הצליין החילוני״ הולך אל ״הגבירה״ ואל ״העלם״. דבר, ד׳ בסיון תשמ״ה, 24 במאי 1985, עמ׳ 22, 23.
ברתנא, אורציון. ״הגבירה״ ו״העלם״ – בין התפישה של ״הצליין החילוני״ לבין אופנות בסיפורת הישראלית. עכשיו, חוב׳ 51–54 (1987), עמ׳ 142–157.
ברתנא, אורציון. יצחק אוורבוך אורפז – מסע דניאל אל הצליינות החילונית: זוכי פרס ישראל לספרות לשנת 2005 – בשירה ובפרוזה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – ספרות, ו׳ בניסן תשס״ה, 14 באפריל 2005, עמ׳ 29.
ברתנא, אורציון. הצליינות – מתל־אביב אל רחוב הטומוז׳נה ובחזרה : הארות לכבוד חתן פרס ישראל לספרות, תשס״ה – יצחק אוורבוך אורפז. nrg מעריב, הבלוג של רן יגיל, 18 בפברואר 2010.
גוברין, נורית. מתל־אביב לבסרביה ובחזרה : על יצחק אוורבוך־אורפז, במלאות לו 86 שנה, בעקבות הרצאה. גג, גל׳ 15 (קיץ 2007), עמ׳ 134–140.
גרץ, שוש. ״שלוש פגישות לאור העששית״ ליצחק אורפז : עיונים פסיכולוגיים. כן – כתב נפש, חוב׳ 1 (1993), עמ׳ 63–67.
יגיל, רן. ספר לאדם אחד : מונוגרפיה על הסופר יצחק אורבוך־אורפז : פרולוג. עמדה: ביטאון לספרות, גל׳ 21 (תש״ע 2009), עמ׳ 83–86.
יגיל, רן. ספר לאדם אחד : מונוגרפיה על הסופר יצחק אורבוך־אורפז : חלק ראשון: הילד המתרוצץ והחייל החושב. הבית שם. רן יגיל <מקוון>, 9 במאי 2009.
יגיל, רן. ספר לאדם אחד : מונוגרפיה על הסופר יצחק אורבוך־אורפז : חלק ראשון: הילד המתרוצץ והחייל החושב. הבית שם (המשך). רן יגיל <מקוון>, 3 ביוני 2009.
לויתן, עמוס. הצופית לבית ישראל. עתון 77, גל׳ 309–310 (ניסן–אייר תשס״ו, אפריל–מאי 2006), עמ׳ 45 <על יצחק אוורבוך־אורפז עם זכייתו בפרס ישראל לשנת 2005>
לויתן, עמוס. מדובר באורסטס. עתון 77, גל׳ 369–370 (תשרי תשע״ד, ספטמבר–אוקטובר 2013), עמ׳ 46 <על הקרנת סרטו של עומרי ליאור ״קול מילה אמא״ על הסופר יצחק אוורבוך אורפז>
לויתן, עמוס. פרידה מצליין חילוני. עתון 77, גל׳ 384 (אלול תשע״ה–תשרי תשע״ו, אוגוסט–ספטמבר 2015), עמ׳ 26.
מוקד, גבריאל. שיחה עם יצחק אוורבוך אורפז. עכשיו, חוב׳ 57 (סתיו–חורף תשנ״ב 1991), עמ׳ 26–30.
מוקד, גבריאל. צליין חילוני בתום המאה והאלף (או הרהורים מטא־צלייניים). מאזנים: ירחון לספרות, כרך ע״ב, גל׳ 10 (1998), עמ׳ 5–7 <חזר ונדפס בתוך ספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 317–323> <דברים שהושמעו בערב־עיון של האוניברסיטה הפתוחה, אשר הוקדש ליצירתו ולהגותו של יצחק אוורבוך־אורפז ב־1998>
נבות, אמנון. ההתעקשות להפוך את השברים לסיפור : לזכרו של יצחק אורפז. דחק: לספרות טובה, כרך ו׳ (ינואר 2016, תשע״ו), עמ׳ 682–684.
נגב, אילת. נח האינסטלטור ונטע היפה. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״ג באלול תשנ״ב, 11 בספטמבר 1992, עמ׳ 40–41, 43 <חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 143–151>
סדן, דב. בין סיפור וחקר : בכבודם של חתני פרס פיכמן. מאזנים, כרך מ״ה, גל׳ 5 (תשרי תשל״ח, אוקטובר 1977), עמ׳ 325–328 <דברים עם הענקת פרס פיכמן ליצחק אורפז ואליהו ליפינר>
שמיר, זיוה. קליל ועמוק, על אהבות קטנות, טירופים קטנים. ידיעות אחרונות. י״ג באלול תשנ״ב, 11 בספטמבר 1992.

על ״עשב פרא״

אורן, מרים. פרוזה – מקור ותרגום. מעריב, ט״ו בטבת תש״ך, 15 בינואר 1960, עמ׳ 13.
כהן, אדיר. ״עשב פרא״. בספרו: סופרים עבריים בני זמננו : משוררים, מספרים, מחזאים, מסאים ומבקרים (תל־אביב : מ. מזרחי, 1963), עמ׳ 127–128.
כהן, אדיר. בגידת האם והרס האב : איך צמח זרע הפורענות. בספרו: אדם, חווה והנחש : ריבוי הפנים של פרשות מחוץ לנישואים (אבן יהודה : אמציה, 2011), עמ׳ 420–425 <על הסיפור ״זרע הפורענות״ מתוך ״עשב פרא״>

על ״עור בעד עור״

א. ז.: עור בעד עור. קשת, שנה חמישית, חוב׳ ב׳ (יח) (חורף 1963), עמ׳ 163–164.
אבינור, גיטה. מה מריץ את מומו? מעריב, ג׳ באב תשכ״ב, 3 באוגוסט 1962, עמ׳ 14.
אבישי, מרדכי. עולמו הנפשי של מומו. על המשמר, דף לספרות ולאמנות, י״ז באב תשכ״ב, 17 באוגוסט 1962, עמ׳ 5, 6.
אוהל, מילא. איך להבין אי־רציונליות? הבוקר, טורי ספרות, 20 ביולי 1962.
הולצמן, אבנר. הזר. בתוך: עור בעד עור : רומן / יצחק אוורבוך אורפז (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016), עמ׳ 217–226.
כהן, אדיר. ״עור בעד עור״. בספרו: סופרים עבריים בני זמננו : משוררים, מספרים, מחזאים, מסאים ומבקרים (תל־אביב : מ. מזרחי, 1963), עמ׳ 128–130.

על ״מות ליסאנדה״

בהט, ניצה. בין מתח לסנסאציה. מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ׳, גל׳ 2 (טבת תשכ״ה, ינואר 1965), עמ׳ 177–178.
בן־שאול, משה. המבוך והחלום. מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ׳, גל׳ 2 (טבת תשכ״ה, ינואר 1965), עמ׳ 178.
הגורני, אברהם. הפוחלצנות כמוטיב ספרותי. בספרו: סיפורת בת־ימינו (תל־אביב : אור־עם, תש״ן 1989), עמ׳ 28–30.
מוקד, גבריאל [גדעון מירב]. נובלה מודרנית מהנה. עכשיו, חוב׳ 11 (חורף תשכ״ה 1965), עמ׳ 66–67.

על ״ציד הצביה״

חנוך, אסתר. הצד והניצוד בציד הצביה ליצחק אוורבוך־אורפז. הדור : השנתון העברי של אמריקה (תשע״ו 2016), עמ׳ 137–146.
לשם, גיורא. ציד הצביה. מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ״ד, גל׳ 5–6 (1967), עמ׳ 451–453.
מאור, גרשון. על ציד הצביה. עכשיו, חוב׳ 17–18 (קיץ תשכ״ו–סתיו תשכ״ז, 1966), עמ׳ 170–171.
מוקד, גבריאל. ב׳ציד הצביה׳ רב המרומז מן הנאמר. רמזור, 1966 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 79–80>
מוקד, גבריאל. ניסיונותיו של סופר בלתי צפוי : הערות נוספות ל׳ציד הצביה׳ מאת יצחק אורפז. ידיעות אחרונות, 1967 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 85–87>
שריה, ש. פרוזה של משורר : חמשה ספורים של יצחק אורפז. מעריב, ל׳ בשבט תשכ״ז, 10 בפברואר 1967, עמ׳ 13.

על ״נמלים״

אבישי, מרדכי. יצחק אורפז המשורר ובעל הניסויים הספרותיים. מעריב, כ״ו באייר תשכ״ח, 24 במאי 1968, עמ׳ 27 <כונס בספרו שרשים בצמרת : יוצרים בספרות העברית (תל־אביב : אל״ף, תשכ״ט 1969), עמ׳ 160–163>
לשם, גיורא. סוריאליזם אנושי־חרקי. מאזנים: ירחון לספרות, כרך נ״ד, גל׳ 6 (1982), עמ׳ 45–46.
מוקד, גבריאל. מנמלים עד גרגר החול. מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ״ח, גל׳ 5–6 (1969), עמ׳ 410–412 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 165–167>
Peled, Shimrit. ״Mastery regained״ – Israeli Jewish sovereignty and space in the Israeli novel 1967–1973. Journal of modern Jewish studies, vol. 10, no. 2 (July 2011), pp. 263–284.

על ״מסע דניאל״

אבישי, מרדכי. ״מסע דניאל״ אל גרגיר החול. מעריב, ט׳ בשבט תש״ל, 16 בינואר 1970, עמ׳ 31.
ברתנא, אורציון. ״מסע דניאל״ ללא מסע (על דור שאיננו יכול לצאת למסע; על סיפורת שאיננה יכולה לצאת למסע). עתון 77, גל׳ 54–55 (1984), עמ׳ 52–55.
יצחקי, ידידיה. האמנם אליגוריה דקדנטית? עתון 77, גל׳ 56 (1984), עמ׳ 47. <תגובה למאמרו של אורציון ברתנא>
עקרוני, אביב. שמגע ידו יפריח אבן. אופק: לספרות, להגות ולביקורת, קיץ 1970 <חזר ונדפס בספרו: על כפות המאזניים : מבחר מאמרים (תל־אביב : עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 35–36>
קדמי, יחיאל. מיבנה ״מסע דניאל״ של יצחק אורפז כבעייה אמנותית. בספרו: בין שמא לוודאי : עיונים בשירה ובסיפורת עברית (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״א 1981), עמ׳ 151–179.

על ״עיר שאין בה מסתור״

אבישי, מרדכי. סמליו המסתוריים של יצחק אורפז. מעריב, ט״ו בסיון תשל״ג, 15 ביוני 1973, עמ׳ 35.
פיינברג, ענת. עיר שאין בה מסתור. מאזנים: ירחון לספרות, כרך ל״ז, גל׳ 3–4 (1973), עמ׳ 254–256.

על ״שלוש נובלות״

בלאט, אברהם. התחום הכמוס – יצחק אורפז. בספרו: תחומים וחותם (תל־אביב : סיגלית, תשל״ד 1974), עמ׳ 152–155.
מוקד, גבריאל. טריפטיכון חדשני של יצחק אורפז. ידיעות אחרונות, 1972 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 127–130>
מוקד, גבריאל [לא חתום]. במדרגה צרה. עכשיו, חוב׳ 25–28 (תשל״ג 1973), עמ׳ 273–277.
קלדרון, נסים. עבים כשקים : על ספריהם האחרונים של יצחק אורפז ויעקב שבתאי. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, גל׳ 2 (1973), עמ׳ 369–375 <על הסיפור ״מדרגה צרה״>

על ״בית לאדם אחד״

מוקד, גבריאל. לא למיתר אחד. עכשיו: ספרות, אמנות ביקורת, חוב׳ 33–34 (1976), עמ׳ 276–278 < חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 157–160>
Zehavi, Alex. A House for One. Modern Hebrew literature, vol. 2, no. 1 (Spring 1976), pp. 42–45.

על ״רחוב הטומוז׳נה״

דור, משה. המקום שאיש אינו יכול לבדוק בו את תעודותי. בספרו: משוררים אינם רצים בלהקות : שיחות עם סופרים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״ה 1985), עמ׳ 61–67 <פורסם לראשונה ב׳מעריב׳ ב־1979>
פרי, מנחם. חוט של זהב וחוט של כסף. דבר, משא, כ״א באייר תשל״ט, 18 במאי 1979, עמ׳ 20, 21.

על ״הצליין החילוני״

הצליין החילוני במבחן הזמן : קובץ מאמרים / עורכת מדעית, רינה צביאלי (תל־אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תש״ס 1999)
אבישי, מרדכי. ״הצליין החילוני״ של אורפז. מעריב, כ״ג בתמוז תשמ״ה, 12 ביולי 1985, עמ׳ 34.
ברמה, ישראל. געגועים מחפשים להם דרך – עם הצליין החילוני ל יצחק אורפז. עכשיו: ספרות, אמנות, ביקורת, חוב׳ 47–48 (חורף תשמ״ג, 1983), עמ׳ 42–46.
גינגולד־גלבוע, שולמית. עיוור הרוצה לראות. מעריב, א׳ באלול תשמ״ב, 20 באוגוסט 1982, עמ׳ 32.
דגן, חגי. על מחלתו של הצליין החילוני. אלפיים, קובץ 22 (2001), עמ׳ 103–114 <בשנת 1982 פרסם יצחק אוורבוך אורפז את המסה ״הצליין החילוני״. צליין זה הוא מבחינת אורפז גיבורה של הספורת המודרנית, וככזה הוא מהווה במידה רבה שרטוט רדיקלי של האדם המודרני בכלל. המחבר תוהה על קנקנו של צליין חילוני זה, עומד על חוליו, מתעכב על קריאה בקורתית פוסט מודרנית שלו, ומציע לו מרפא>
לשם, גיורא. שבר התודעה וההוויה הצליינית־חילונית. על המשמר, ז׳ בניסן תשמ״ה, 29 במארס 1985, עמ׳ 16, 18.
לשם, גיורא. על היש הנעדר <על עץ־הדעת וגירושו של האדם מגן העדן>. פרוזה, גל׳ 85–86 (1986), עמ׳ 13–17 <חזר ונדפס בספרו מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״א 1991), עמ׳ 187–199>
עינת, עמלה. בין כמיהה לפיכחון. עתון 77, שנה ז׳, גל׳ 37 (שבט תשמ״ג, ינואר 1983), עמ׳ 24.
קוריאנסקי, שולמית. לא רומנטיקה ולא ניהיליזם. מאזנים, כרך נ״ו, גל׳ 3–4 (שבט–אדר תשמ״ג, פברואר–מארס 1983), עמ׳ 74–75.

על ״הגבירה״

ברמה, ישראל. עד בוא השמש : עיון בהגבירה והעלם ליצחק אורבוך אורפז. עכשיו, חוב׳ 49 (אביב תשמ״ד – 1984), עמ׳ 274–283.
הגורני, אברהם. ציד הגבירה. דבר, משא, כ״ז בתמוז תשמ״ג, 8 ביולי 1983, עמ׳ 19.
לשם, גיורא. התנוונות פושה וגאולה כוזבת. מאזנים, כרך נ״ז, גל׳ 4 (תשמ״ד 1983), עמ׳ 47–50.
לשם, גיורא. שבר התודעה וההוויה הצליינית־חילונית. על המשמר, ז׳ בניסן תשמ״ה, 29 במארס 1985, עמ׳ 16, 18.
שקד, גרשון. ספרות כמעשה קולאז׳. הארץ, תרבות וספרות, י׳ בטבת תשמ״ד, 16 בדצמבר 1983, עמ׳ 16, 17.
שקד, גרשון. מצבים ומשלים. בספרו: גל אחר גל בסיפורת העברית (ירושלים : כתר, 1985), עמ׳ 99–105 <נחתם: 1983>

על ״העלם״

ברמה, ישראל. עד בוא השמש : עיון בהגבירה והעלם ליצחק אורבוך אורפז. עכשיו, חוב׳ 49 (אביב תשמ״ד – 1984), עמ׳ 274–283.
הגורני־גרין, אברהם. ההתרוקנות כחוויה אסתטית. דבר, ט״ז באייר תשמ״ד, 18 במאי 1984, עמ׳ 20.

על ״הכלה הנצחית״

בר־לב, מרגלית. לא ב״יש״ אלא ב״אין״. עתון 77, גל׳ 98–99 (ניסן תשמ״ח, מארס–אפריל 1988), עמ’ 14–15.
ברתנא, אורציון. לא מחכים לגודו ברחוב הטומוז׳נה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״א בטבת תשמ״ח, 1 בינואר 1988, עמ׳ 20 <כונס בספרו: זהירות, ספרות ארץ־ישראל : מגמות בשירה, בסיפורת ובביקורת בישראל (תל־אביב : פפירוס, תשמ״ט 1989), עמ׳ 94–100>
ברתנא, אורציון. ״הכלה הנצחית״: שיא ביצירת אורפז. אפיריון, גל׳ 16–17 (1989/1990), עמ׳ 26–31.

ברתנא, אורציון. מסעות בדרכים: בנימין השלישי של מנדלי מו״ס (שלום יעקב אברמוביץ׳) נוסע עם הכלה הנצחית של יצחק אוורבוך אורפז. עמדה, גל׳ 30 (2013), עמ׳ 168–175 <פורסם גם באתר יקוד> *

הגורני, אברהם. הילת הפרעושים. דבר, א׳ באדר תשמ״ח, 19 בפברואר 1988, עמ׳ 20 <חזר ונדפס בספרו סיפורת בת־ימינו (תל־אביב : אור־עם, תש״ן 1989), עמ׳ 23–28>
לאור, דן. שבוע של ספרים: מקור. הארץ, 5 בפברואר 1988, עמ׳ ב 7.
נבות, אמנון. ׳הכלה הניצחית׳ – ניסיון לבוחן ז׳אנרי. עכשיו, חוב׳ 57 (סתיו–חורף תשנ״ב 1991), עמ׳ 45–53.

על ״רחוב הטומוז׳נה״

אביגור־רותם, גבריאלה. העצב והעוצמה : על רחוב הטומוז׳נה ל יצחק אורפז. עכשיו: ספרות, אמנות, ביקורת, חוב׳ 47–48 (חורף תשמ״ג, 1983), עמ׳ 47–60.
אבישי, מרדכי. סוד קסמו של הטומוז׳נה. על המשמר, י״א בניסן תש״ן, 6 באפריל 1990, עמ׳ 19.
אוטיץ, זאב. דברים על ״רחוב הטומוז׳נה״ של יצחק אורפז. עלי שיח, חוב׳ 27–28 (1990), עמ׳ 171–172.
אלירז, ישראל. יצחק אורפז: רחוב הטומוז׳נה. ירושלים, כרך י״ג, גל׳ 4 (קיץ תשל״ט, 1979), עמ׳ 102–103.
בלאט, אברהם. רחוב שהכל מותר בו. מעריב, ספרות, ב׳ באייר תש״ן, 27 באפריל 1990, עמ׳ 6.
בנימין, כוכבה פטאל. ״רחוב הטומוז׳נה״ – שרידי עצמות של סוסים קדמונים. מאזנים, כרך ס״ד, גל׳ 6–7 (1990), עמ׳ 34–41.
ברזל, הלל. ״רחוב הטומוז׳נה״ – מרשות הרבים לרשות היחיד. מאזנים, כרך נ׳ (1979), עמ׳ 55–62.
ברמה, ישראל. תרנגול־של־זהב על גג תל־אביבי עיון ביצירתו של יצחק אורפז. עכשיו, חוב׳ 39–40 (1979), עמ׳ 365–373.
גלבוע, שולמית. מגופו של עולם אל אורו : על ״רחוב הטומוז׳נה״ ליצחק אורפז. עתון 77, גל׳ 15 (1979), עמ׳ 33, 36.
הגורני־גרין, אברהם. יצחק אוורבוך־אורפז – רחוב הטומוז׳נה. בספרו: משא ועיון : מסות על לשון, חינוך וספרות (תל־אביב : אור עם, תשנ״ג 1992), עמ׳ 139–143.
הופמן, חיה. מסע אל מלאות ההוויה. עתון 77, גל׳ 126 (תמוז תש״ן, יולי 1990), עמ׳ 19.
זילברמן, דורית. דתיות לא־מודעת. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט׳ באייר תש״ן, 4 במאי 1990, עמ׳ 23.
מוקד, גבריאל. הרחוב הפלאי של הילדות. עכשיו: ספרות, אמנות ביקורת (1980) <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 200–203>
עינת, עמלה. החיים שבאבק. דבר, כ״ג באייר תש״ן, 18 במאי 1990, עמ׳ 19.
פלס ידידיה, דבורה דור ויצחק בן־יוסף. רחוב הטומוז׳נה ליצחק אורפז : רב שיח. עלי שיח, חוב׳ 9 (1980), עמ׳ 237–247.
Furstenberg, Rochelle. [On] Yitzhak Orpaz Tomozhenna Tales. Modern Hebrew Literature, vol. 5, no. 3 (1979), pp. 12–15.

על ״אהבות קטנות, טרופים קטנים״

בן־דוד, יערה. חשופים עד העצם. עתון 77, גל׳ 154–155 (כסלו–טבת תשנ״ג, נובמבר–דצמבר 1992), עמ׳ 12–13.
ברתנא, אורציון. על קטן קטן ועל קטן גדול. על המשמר, כ׳ באלול תשנ״ב, 18 בספטמבר 1992, עמ׳ 18, 21.
לשם, גיורא. [ביקורת]. הד החינוך, דצמבר 1992, עמ׳ 34.
נגב, אילת. נח האינסטלטור ונטע היפה. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״ג באלול תשנ״ב, 11 בספטמבר 1992, עמ׳ 40–41, 43 <חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 143–151>
Avigur-Rotem, Gabriela. Loves and follies. Modern Hebrew Literature, N.S., no. 10 (Spring/Summer 1993), pp. 40–43.

על ״לצלוח את המאה״

יצחקי, ידידיה. לצרור את החלוף. עתון 77, גל׳ 172 (סיון תשנ״ד, מאי 1994), עמ׳ 12–13.
רוזנפלד, ברכה. לצרור את החלוף. מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 6 (ניסן תשנ״ד, מארס 1994), עמ׳ 42–43.

על ״לילה בסנטה פאולינה״

גורן, צבי. חדש וישן בכריכה אחת. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 221 (י״ד באייר תשנ״ז, 21 במאי 1997), עמ׳ 7.
יצחקי, ידידיה. ״נמלים״ ועוד סיפורים. עתון 77, גל׳ 214 (כסלו תשנ״ח, דצמבר 1997), עמ׳ 20–21, 42.

על ״לפני הרעש״