מנוחה גלבוע (לבית בן-שלמה [וולך]), סופרת וחוקרת ספרות, נולדה בירושלים בה' בניסן תרפ״ו, 20 במארס 1926. אביה היה מורה. למדה בבית-הספר הריאלי בחיפה, ובמלחמת העצמאות שירתה בצה"ל ועסקה בטיפול במשפחות הנפגעים. סיימה את בית המדרש למורים בתל-אביב ולמדה ספרות וחינוך לתואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. את לימודי התואר השני והשלישי בספרות עברית השלימה באוניברסיטת תל-אביב, וב-1972 הוענק לה תואר דוקטור. מאז 1962 לימדה במוסדות שונים להכשרת מורים, ומ-1968 ואילך נמנתה עם סגל החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, בו התקדמה עד לדרגת פרופסור-חבר. ב-1995 פרשה לגמלאות. נפטרה בתל-אביב בה' בטבת תשנ״ח, 3 בינואר 1998.
    מנוחה גלבוע הרבתה לעסוק בספרות העברית של המאה התשע-עשרה. אחדים ממחקריה על הסיפורת בתקופת ההשכלה כונסו בספרה מבנים ומשמעויות (1977). היא הקדישה עבודות רבות ליצירתו של דוד פרישמן, בתוכן ספרה בין ריאליזם לרומנטיקה: פרישמן המבקר (1975) ומבחר מאמרי הביקורת שערכה על יצירתו (1988). מאמריה על עליית הריאליזם בסיפורת העברית כונסו בספרה המהלך החדש ומחוצה לו בספרות העברית (1991). היא הייתה חוקרת מובהקת של העיתונות העברית לדורותיה, וגולת הכותרת של עיסוקה זה הוא לקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה (1992), המשמש ספר יסוד בתחומו. בד בבד חקרה את הסיפורת של בני דורה, ופרסמה מונוגרפיות על חנוך ברטוב ('פצעי זהות', 1988) ועל בנימין תמוז (חלומות הזהב ושברונם, 1995), וכן מאמרים על דימויו של הצבר בסיפורת ובביקורת. כמו כן עסקה בספרות הילדים העברית בשירה ובפרוזה, ומבחר ממאמריה בתחום זה כונס בספרה על ספרות ילדים ונוער (1994). אחד החוטים המחברים את שלל הנושאים שעסקה בהם הוא העניין המתמיד שגילתה בקשרים בין ספרות לאידיאולוגיה, החל בבדיקת רישומה של השקפת העולם המשכילית בספרות ובעיתונות העברית בראשיתן, וכלה במעקב אחר גיבושה ותנודותיה של הזהות הצברית בקרב בני דור תש"ח בין הקוטב הכנעני לקוטב היהודי.
בצד עבודתה המחקרית פרסמה מנוחה גלבוע רשימות ביקורת על הספרות השוטפת, בעיקר בעיתון 'דבר'; עסקה בפעילות ציבורית ענפה במוסדות תרבות שונים ובמיוחד באגודת הסופרים העברים; חיברה ספרי סיפורת לילדים ולנוער (שביל החמורים, 1970; סודו של גילי, 1973) המבוססים בחלקם על חוויות נעוריה; כתבה שירה לירית, שכונסה בחלקה בספריה באינמקום (1968) וגנים תלויים (1981). החוויה המרכזית המעוצבת בשיריה היא ההתפעמות מעצם ההימצאות בעולם הספרות והאמנות כקוראת, ככותבת וכמתבוננת.
היתה נשואה למשה גלבוע (1922־1990).

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה]