אסתר ראב נולדה בפתח תקווה בי״ט בניסן תרנ״ד, 25 באפריל 1894 לאמה לאה ולאביה יהודה, ממייסדי המושבה. התחנכה שם בגן מקומי, בבית ספר יק״א ובבית הספר החקלאי של האיכרים. ב־1913 עשתה כשנה בדגניה, עם חלוצי העלייה השנייה. חזרה למושבה ב־1914, ולאחר כארבע שנים פוּנתה עם המשפחה בידי הבריטים לתל אביב, כאשר הורחקו האזרחים מהחזית נגד הטורקים (1918). בשנים 1919–1920 שימשה כמורה בבן־שמן, שם החלה בכתיבת שיריה. באביב 1921, בעת התקפת הערבים על פתח תקווה, עזרה לטפל בפצועים. נישאה בסוף אותה שנה בקהיר לבן דודתה, יצחק גרין, ושהתה עמו במצרים עד 1925. שיריה הראשונים התפרסמו בהדים (1922). ב־1925 השתקעה בתל אביב. התאלמנה ב־1930. קובץ שיריה הראשון, קמשונים, פורסם בהוצאת הדים (1930). ב־1932 נישאה שנית, לצייר אריה אלואיל, והתגרשה ממנו ב־1935. ב־1945 עברה לכפר סבא, ומאז שבה לכתוב ולפרסם שירים, סיפורים ורשימות, וחזרה ב־1948 לתל אביב. אז מסרה את רכושה כעיזבון בחיים לקק״ל תמורת רנטה חודשית. מ־1955 התגוררה באבן יהודה, וחזרה לפתח תקווה ב־1960.
    קובץ הכינוס שירי אסתר ראב (1963, כולל קמשונים) זיכה אותה בפרס חולון (1964). בשנים 1962–1964 התגוררה בכפר יחזקאל, עוד שלוש שנים בפתח תקווה, ומאז 1968 בטבעון ומאוחר יותר בבית אבות בטבעון. באותה תקופה עוד הספיקה לפרסם את ספרה תפילה אחרונה (1972) ואת מבחר השירים המיית שורשים (1976). זכתה בפרס ואלנרוד (1969), בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה (1972) ובפרס אקו״ם (1975). על מצבתה בפתח תקווה חקוקות המילים שביקשה, מתוך שירה ״נשורת״: ״מָתְקוּ לִי רִגְבֵי־עֲפָרֵךְ/ מוֹלֶדֶת – כַּאֲשֶׁר מָתְקוּ לִי/ עַנְנֵי־שָׁמַיִךְ –״.
    אסתר ראב היתה הראשונה שגילתה באמצעי הספרות את הווייתם של בני הארץ החדשים, בראיית עולם ילידית טבעית, בסגנון שירי חדש וחי, בתעוזה אופיינית של אדם במקומו. ראשונוּתה היתה מסימני אמנותה: ראשונות בפואטיקה ארץ־ישראלית מקורית, שהדיפה את ניחוחות ההוויה הארץ־ישראלית הצעירה, בגאוות אישה בעצמה ובנשיותה, בהכרה אינטימית של גורמי הטבע והנוף – והכול בלשון עברית טבעית לה כשפת אם. מרכז שירתה, ששימש בה כגורם מכונן, התגבש כמערכת של מראות שתייה מקומיים, כעולם של הוויות חיות וקיימות, כפי שנתגלו לה בילדותה במושבה ובנופי הארץ. וככזו – כמערכת של מציאויות ראשוניות, שרובן בתוליות, כבריאתן מבראשית – נשתמרה ביצירתה במשך שישים שנה, ובה טמון סוד קסמה של הנחשונית הזאת, שבישׂרה את ספרות ה״צברים״.
    שירתה מגלה עקביות שנמשכה כל שנות יצירתה הארוכות: היא שומרת על צורת שיר אופיינית, ותמיד בריתמוס חופשי ומקורי לה; על נימת קול נשית אך חזקה, סגולית לה לבדה; על מערכת נושאיה, שבמרכזם בולטת אותה גאווה בעצמה ובאהבתה; על עולם שהוגדר היטב מעצם התייחסותה האינטימית לפרטיו; ועל הגות אידיוסינקרטית במצב הקיומי וביתרונה הייחודי של האישה. שירי קמשונים (1930), הטובים בשיריה, יצאו בפרץ של גילוי עצמי. בשער ״אופקים נוגים״ (1931–1936) שכך הסער וגבר לעתים טון מלנכולי, מלוּוה בהגות מופשטת, לעתים דיבורית מדי; השער נכלל בקובץ הכינוס שירי אסתר ראב (1963) שבו הובאו גם שירים חדשים (1947–1963), שחלקם ממשיך את נוסח קמשונים וחלקם הגותי־דיבורי. בספרה תפילה אחרונה (1964–1972) נטתה בעיקר לחשבון חיים כולל, אך מתוך אותה זיקה ראשונית, אופיינית לה, לנתוני הנוף הממשיים. בשער שיריה האחרון, ״הוציאני אלוה״ (1972–1981), הנמצא בכרך שההדיר לאחר מותה בן אחיה אהוד בן עזר: אסתר ראב / כל השירים (1988), גברה ההתייחסות הישירה אל המוות הקרֵב.
    מבחר מסיפוריה קוּבץ בספר גן שחרב. היו אלה סיפורי זיכרון על רקע פתח תקווה הקטנה, המשחזרים הוויות אותנטיות מימי ילדותה. לימים שבו ונכללו סיפורים אלה ורבים אחרים וגם יומניה בכרך המקיף אסתר ראב / כל הפרוזה שההדיר אהוד בן עזר אחרי מותה (2001).
    הגורם שכונן את מיטב יצירתה – שקבע בה אותה אחידות פואטית־תמטית – היה תמיד הזיקה לקונקרטיות מוגדרת, לעצם ישותם הבלתי־מפוקפקת של גורמי המציאות הנתונים בעַין. עיקרם היה שמור עמה, כאמור, משחר ילדותה בארץ הזאת, ועליו נוספו גורמים שנתחדשו לה בשנות נדודיה; אלא שהאחרונים היו חיצוניים וארעיים, ורק הראשונים התמידו – והם הם מראות השתייה שלה. מהם, מן הפרטים הקטנים שבעַין, היא ממריאה עד ראייה כוללת ונאצלת – מן הקימוש שבשדה עד לראיית האֵל המטפיזי שהוא גם, ובעיקר, אֵל פרטי שלה. ואין זו דיאלקטיקה של השקפה מושגית אלא ראייה לירית, בחושים – אם בחיצוניים אם בפנימיים. צמידות זו אל עולם פסטורלי, כפי שהושג בילדותה, הביאה אותה בהכרח לידי סלידה גלויה מן האורבניזציה, שהלכה ובלעה אותו. לעולם היא מחפשת את מראות השתייה שלה, ולפעמים מוצאת אותם, ואז היא נותנת, בקולה הייחודי, את העידית של שירתה.
    אסתר ראב נפטרה בטבעון בה׳ באלול תשמ״א, 4 בספטמבר 1981 ונטמנה בעיר הולדתה, פתח תקווה.

נכתב על ידי צבי לוז עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, פרויקט בן־יהודה, ITHL, Jewish Women׳s Archive Encyclopedia, Электронная еврейская энциклопедия ] 

• קמשונים : שירים (תל אביב : הדים, תר״ץ)
• שירי אסתר ראב (תל אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1963)
• תפילה אחרונה (תל אביב : עם עובד, תשל״ג 1972) <שירים>
• המיית שורשים : מבחר (תל אביב : הקבוץ המאוחד, תשל״ו) <שירים>
• ילקוט שירים (תל אביב : יחדיו : אגודת הסופרים העברים בישראל, תשמ״ב 1982) <מבחר עריכה ומקורות – אהוד בן עזר וראובן שהם ; מבוא – ראובן שהם>
• גן שחרב : מבחר סיפורים ושבעה שירים (תל־אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : ספרית תרמיל, תשמ״ג 1983)
• כל השירים (תל אביב : זמורה־ביתן, תשמ״ח 1988) <המהדיר – אהוד בן עזר>
• כל השירים (תל אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ד 1994) <המהדיר – אהוד בן עזר> <מהד׳ ב מורחבת>
• כל הפרוזה (תל אביב : אהוד בן־עזר, 1994) <המהדיר – אהוד בן עזר>
• כל הפרוזה (תל אביב : אהוד בן עזר, 1995) <המהדיר – אהוד בן עזר>
• כל הפרוזה : ונוספו עליה תרגומי משוררים ושירי ילדים (הוד השרון : אסטרולוג, 2001) <המהדיר – אהוד בן עזר>
• Poems of Esther Raab / translated from the Hebrew by Harold Schimmel (Ramat Gan : The Institute for the Translation of Hebrew Literature, 1996)
• Thistles : selected poems of Esther Raab / translated by Harold Schimmel (Jerusalem : Ibis Editions, 2002)

• בן עזר, אהוד. ימים של לענה ודבש : סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב (תל אביב : עם עובד, תשנ״ח 1998)
  על הספר:
  • ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת].  דודה אסתר ראב.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ט באדר תשנ״ח, 27 במארס 1998, עמ׳ ד 3.
  • פרליס, איזה.  אסתר ראב המשוררת ה״צברית״ הראשונה.  הדאר, שנה 77, גל׳ י״ב (כ״ט בניסן תשנ״ח, 24 באפריל 1998), עמ׳ 20–21.
• לוז, צבי.  שירת אסתר ראב : מונוגרפיה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1997)
  על הספר:
  • חזק, יחיאל. משוררת עזת־חושים וראשונית. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ד באלול תשנ״ז, 26 בספטמבר 1997, עמ׳ 31.
  • שהם, ראובן. שביל העזים של אסתר ראב. הארץ, תרבות וספרות, ו׳ בתמוז תשנ״ז, 11 ביולי 1997, עמ׳ ד 3.

• אדלהייט, עמוס.  אחרי שינוי הנוסח : עיון בשירי אסתר ראב ובשירה העברית המודרנית.  עמדה, גל׳ 15 (אופציה פואטית) (תשס״ז 2006), עמ׳ 143–173.
• אולמרט, דנה.  גבריות ויצירתיות בשירת אסתר ראב.  בספרה: בתנועת שפה עיקשת : כתיבה ואהבה בשירת המשוררות הראשונות (תל אביב : הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2012), עמ׳ 91–144.
• בורשטיין, דרור.  אסתר ראב: דיוקן עצמי כשרקרק.  הארץ, תרבות וספרות, א׳ בטבת תשע״ז, 30 בדצמבר 2016, עמ׳ 2.
• בן־אהרון, יפתח.  לקראת אקופואטיקה ישראלית.  עתון 77, גל׳ 357–358 (חשון תשע״ב, אוקטובר–נובמבר 2011), עמ׳ 19–26 <דיון, בין היתר, בשירתם של אסתר ראב, יחיאל חזק, איתן איתן, אלישע פורת, יוסף יחזקאל, סבינה מסג וינאי ישראלי>
• בן־עזר, אהוד. יומן־נעורים של אסתר ראב. מאזנים, כרך נ״ד, גל׳ 1 (כסלו תשמ״ב, דצמבר 1981), עמ׳ 44–50.
• בן עזר, אהוד. ״הייתי עוגב לאוקלפטוסים ברוחות חורף״ : במלאות מאה שנה להולדת אסתר ראב (1894–1994) – המשוררת הצברית הראשונה.  מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 7–8 (אייר–סיון תשנ״ד, אפריל–מאי 1994), עמ׳ 3–6 <שלושה מכתבים בין אסתר ראב וראובן שהם>
• בן עזר, אהוד. אסתר ראב והערבים. נתיב, שנה 5, גל׳ 52 (תשנ״ז 1996), עמ׳ 72–78.
• בן עזר, אהוד. אור חדש על אסתר ראב ויוסף לואידור. עתון 77, גל׳ 255 (תשס״א 2001), עמ׳ 17–20 <יוסף לואידור לא היה אהובה הנעלם של אסתר ראב, וברנר לא היה הומוסקסואל. המחבר מתחקה אחר הקשרים בין ברנר, אסתר ראב, יוסף לואידור וצבי שץ> <חזר ופורסם בחדשות בן־עזר, גל׳ 899 (ט׳ בטבת תשע״ד, 12 בדצמבר 2013)>
• בר־יוסף, חמוטל.  במלכודת המשוואה : ׳אישה = טבע, דבר = תרבות׳ ושירה של אסתר ראב ׳סבתות קדושות בירושלים׳ .  בתוך: אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות : קובץ מחקרים בין־תחומי / עורכת, יעל עצמון (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ״ה 1995), עמ׳ 337–347 <כונס בספרה: טעמי הקריאה : רשימות ביקורת ספרותית (מבשרת־ציון : צבעונים, 2006), עמ׳ 55–63>
• בריפמן, אראלה. ׳קמוש וברוש׳ ליהודה קרני, ׳לבי עם טלליך מולדת׳ לאסתר ראב (עיון משווה). דפים למחקר בספרות, כרך 1 (תשמ״ד 1984), עמ׳ 183–193.
• גוטבלאט, חניטה.  מי הלך / כה בשדות? שירת ארץ־ישראל בשנות העשרים.  בתוך: רגע של הולדת : מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון / עורך חנן חבר (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״ז 2007), עמ׳ 630–644.
• גוטקינד, נעמי. אסתר ראב – הצברית המשוררת. הצופה, 22 במאי 1969, עמ׳ 8.
• גולדווסר, שושנה.  תפילה אחרונה : לזכר אסתר ראב ז״ל.  הדואר, שנה 61, גל׳ ב׳ (ט״ז בחשון תשמ״ב, 13 בנובמבר 1981), עמ׳ 27–28.
• דיקמן, עמינדב.  ׳צמח הארץ – אני היא׳ – דבר על הילידיות בשירת אסתר ראב.  מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ״ד (תשע״א 2011), עמ׳ 159–180.
• הגר, אסתר.  פגישה עם משוררת.  יוכני: עתון לספרות, חוב׳ ד׳ (אב תשכ״ג, יולי 1963), עמ׳ 53–60 <ראיון>
• ויסמן, דורית.  ״ריח קמוש חריף מזדקר״ : מיניות אחרת בשירת אסתר ראב. מקום לשירה <מקוון>, גל׳ 5 (ספטמבר 2005) <נוסח מורחב נדפס ב׳כתובת: כתב־עת לשירה ולביקורת׳, גל׳ 3 (יוני 2010), עמ׳ 95–103>
• ורון, מירי.  שירתה המאוחרת של אסתר ראב. עלי שיח, חוב׳ 38 (1996), עמ׳ 139–146.
• זית, שיבולת.  ״אני אמרתי את כל האמת. אני נשבעת״: המודל הביוגרפי של אסתר ראב.  מסד, מאסף לענייני ספרות והוראתה, גל׳ 2 (2004), עמ׳ 21–29.
• זך, נתן.  נופה של משוררת נוף.  אמות, שנה ב׳, חוב׳ ד׳ (י׳) (שבט–אדר תשכ״ד, פברואר–מארס 1964), עמ׳ 86–91 <חזר ונדפס בספרו השירה שמעבר למלים : תיאוריה וביקורת 1954–1973 (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011), עמ׳ 247–254>
• זמורה, ישראל. על שתי משוררות ומשורר.  מאזנים: ירחון לספרות, כרך מ״ג, גל׳ 6 (1976), עמ׳ 418–424 <על אסתר ראב, דליה רביקוביץ ובנימין גלאי>
• חבר, חנן.  המצאת הילידיות בשירת אסתר ראב.  בספרו: מראשית : שלוש מסות על שירה עברית ילידית (תל אביב : קשב לשירה, תשס״ח 2008), עמ׳ 9–34.
• חנני, יוסף. על ״שירי אסתר ראב״ : חמישים שנה ליצירתה. קטיף: ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות, כרך ט׳–י׳ (תשל״ג), עמ׳  321–323.
• ישורון, הלית. שיחה בטבעון עם אסתר ראב, 9 בדצמבר 1980.  חדרים: כתב־עת לשירה, גל׳ 1 (אביב 1981), עמ׳ 115–118 <חזר ונדפס בספרה: איך עשית את זה? : ראיונות ׳חדרים׳ (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשע״ו 2016), עמ׳ 11–16>
• לוז, צבי.  גילוי המציאות החדשה: שירי אסתר ראב.  בספרו: מציאות ואדם בספרות הארץ־ישראלית (תל אביב : דביר, תש״ל 1970), עמ׳ 42–52.
• לוז, צבי.  על שירת אסתר ראב.  סדן : מחקרים בספרות עברית, כרך 2 (תשנ״ז 1996), עמ׳ 111–124 <״קטעים מן המונוגראפיה שירת אסתר ראב ...״>
• לוז, צבי. אני – עולם – אלהים : על שירת אסתר ראב. עלי־שיח, גל׳ 38 (תשנ״ז), עמ׳ 129–137.
• לוז, צבי. הערכת שירת אסתר ראב : פולמוס בשנות התשעים בין דן מירון לצבי לוז. עלי־שיח, חוב׳ 40 (קיץ תשנ״ח 1998), עמ׳  67–70.
• לוז, צבי.  אסתר ראב: זכות הראשונות.  בספרו: הזרימה הדו־סטרית של העברית : בין הקנונים לשירה המתחדשת (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011), עמ׳ 25–29.
• לרנר, חנה לפידות. ״כפתורים ופרחים״ : ילדים בשירתה של אסתר ראב. בתוך: מחקרים בספרות ישראל : מוגשים לאברהם הולץ / בעריכת צביה בן־יוסף גינור (ניו יורק בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס״ג 2003), עמ׳ 159–175.
• מירון, דן.  הקסם עדיין לא פוענח : מאה שנה להולדתה של אסתר ראב.  דבר, משא, י״ח באייר תשנ״ד, 29 באפריל 1994, עמ׳ 25; כ״ה באייר תשנ״ד, 6 במאי 1994, עמ׳ 25, 26; ג׳ בסיוון תשנ״ד, 13 במאי 1994, עמ׳ 21, 23 <הפרק השני נושא את הכותרת ׳מולדת – טללים ומבוכה׳ והשלישי – ׳הנהרות המאוושים : מעבר לניגוד בין המוצק לרפוי׳. חזר ונדפס בספרו: האדם אינו אלא ... : חולשת–הכוח, עוצמת–החולשה: עיונים בשירה (תל אביב : זמורה־ביתן, מוציאים לאור, תשנ״ט 1999), עמ׳ 259–307 ובספרו: אמהות מייסדות, אחיות חורגות : על ראשית שירת הנשים העברית (מהדורה שניה מורחבת) (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004), עמ׳ 283–326>
• סובל, אילנה. ׳מלים פשוטות כצעקה׳: על מוטיב העקדה בשירת נשים, 1930–1970. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ״ב (תשס״ח 2008), עמ׳ 65–92 <המאמר עוקב אחר הופעותיו של מוטיב עקדת יצחק בשירת הנשים העברית מתחילת שנות השלושים ועד סוף שנות השישים, תוך התמקדות בארבע משוררות מרכזיות: רחל בלובשטיין, לאה גולדברג, אסתר ראב ורחל חלפי>
• עופר, רחל.  ״גלבוע – השם המפורש״ : הר הגלבוע כסמל ציוני וכמקום קדוש : עיון בשיריהם של אברהם שלונסקי ואסתר ראב.  דרך אגדה, ביטאון המרכז להוראת האגדה – מכללת אפרתה, חוב׳ ט (תשס״ו 2006), עמ׳ 237–265.
• צמיר, חמוטל. אהבת מולדת ושיח חירשים: שיר אחד של אסתר ראב והתקבלותו הגברית. תיאוריה וביקורת, חוב׳ 7 (1995), עמ׳ 125–145.
• קרונפלד, חנה.  הארץ כאישה : אסתר ראב וגלגוליה הפמיניסטיים של מערכת מטאפורית.  אות: כתב־עת לספרות ולתיאוריה, גיליון 12 (סתיו 2024), עמ׳ 5–36 *
• קרפל, דליה.  המשוררת שרצתה להיוולד גבר.  הארץ, מוסף שבועי, כ״ב בטבת תשס״ז, 12 בינואר 2007
• רום, שושנה.  אהבה ומוות בשירת אסתר ראב.  הדואר, שנה 58, גל׳ ל״ה (א׳ באלול תשל״ט, 24 באוגוסט 1979), עמ׳ 575–576, 577.
• שהם, ראובן. אהבת קמשונים : על שירת אסתר ראב.  משא (מצורף ל׳דבר׳), גל׳ 41 (1975), עמ׳ 1–2.
• שהם, ראובן. הריתמוס החופשי בשירת אסתר ראב. הספרות, כרך ז׳, חוב׳ 24 (ינואר 1977), עמ׳ 84–91.
• שהם, ראובן. בת הארץ – הקול הדובר בשירת אסתר ראב.  בספרו: קול ודיוקן : תחנות בהתפתחות דיוקן הדובר בשירה העברית החדשה (חיפה : הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשמ״ח 1988), עמ׳ 113–143.
• שהם, ראובן. שירת אסתר : מבוא ל״כל שירי אסתר ראב״. הדאר, שנה 67, גל׳ ג׳ (תשמ״ח), עמ׳ 20–23.
• שהם, ראובן. מיתוס ה״גילוי״ ביצירתה של אסתר ראב. דבר, ז׳ בניסן תשמ״ח, 25 במארס 1988, עמ׳ 20.
• שמיר, זיוה.  נעורי השירה בארץ לא זרועה : ראיון שנערך ב־9.5.1971 עם המשוררת אסתר ראב. חדרים: כתב־עת לשירה, גל׳ 1 (אביב 1981), עמ׳ 101–113.
• Jacobs, Adriana X.  Paris or Jerusalem? : the multilingualism of Esther Raab.  Prooftexs, vol. 26, no. 1–2 (Winter/Spring 2006), pp. 6–28 <an expanded and revised version was published in her Strange Cocktail : Translation and the Making of Modern Hebrew Poetry (Ann Arbor : University of Michigan Press, 2018), pp. 49–96> *
• Olmert, Dana. Eucalyptus trees, ars-poetica, and feminine manhood in the early poetry of Esther Raab.  Hebrew Studies, vol. 53 (2012), pp. 275–295.