פרץ בן משה סמולנסקי, סופר עברי, ממבשרי התנועה הלאומית העברית, נולד בעיירה מונאסטירשצ׳ינה בפלך מוהילוב בבלארוס (רוסיה הלבנה) בט״ז באדר ב׳ תר״ב, 26 בפברואר 1842* למשפחה שמוצאה מן העיר סמולנסק, ומכאן שם המשפחה. כ־5 שנים למד בישיבה בשקלוב (״שכולה״ בסיפוריו), ושם למד גם רוסית וגרמנית ונתוודע לספרי ה״השכלה״. כשנתיים נמצא במחיצת חב״ד בליובאוויץ׳ (״צבוע־אל״) ובוויטבסק, וכשנה נדד כדרשן בערי רוסיה הדרומית. בשנים 1862–1867 התגורר באודסה, לימד עברית בבתי־עשירים, השתלם בשפות ובמדעים והתרועע עם משכילי־העיר. אז החל בכתיבה: כתבות ב״המליץ״; הקונטרס ״ביקורת תהיה״ (תרכ״ז) – על עיבודו העברי של מאיר לטריס את ״פאוסט״ ; ״הגמול״ – עיבוד סיפורו של ליאו הרצברג־פרנקל על השתתפות היהודים במרד הפולני של 1863. ב־1867 עבר בגרמניה ואוסטריה ונפגש עם רבנים, חוקרים ועסקנים, אורתודוכסים ורפורמיים. לבסוף השתקע בווינה, כמנהל מחלקה עברית בבית־דפוס גדול. ב־1874 יצא לעמוד על מצב היהודים ברומניה ודיווח על כך לחברת ׳כל ישראל חברים׳.
    עיקר פעלו ב־18 שנותיו בווינה היה הירחון העברי החשוב השחר, שהוא הוציאו בעמל רב. הוא הרבה במסעות באירופה לשם מימון העתון, ומילא חלק ניכר ממנו בעטו. 12 כרכי השחר כוללים את מיטב יצירותיו שלו ושל טובי הסופרים דאז, בהם: י״ל גורדון, מ״ל ליליינבלום, מ״ד ברנדשטטר, דוד כהנא, שלמה רובין, אליעזר בן־יהודה ועוד. השחר נפוץ בעיקר ברוסיה, והשפעתו על קוראי עברית היתה מכרעת. ב־1878 הוציא גם שבועון עממי בשם המביט, ובעצמו כתב את חלקו המדיני והפליטוניסטי, שבו נכלל גם סיפורו המפורסם ״יללת הרוח״ (שתורגם לכמה שפות). ב־1881 בא לרוסיה לאסוף מנויים להוצאת כתביו, ונתקבל בהתלהבות ע״י המשכילים, ובייחוד ע״י הנוער הלאומי, שהושפע ממנו ביותר. אלה הגישו לו עט־זהב ועליו חרות הפסוק: ״ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה״ (ישע׳ לה, י; נא, יא) – וזאת לפני התעוררות תנועת ״חיבת־ציון״ ברוסיה. סמולנסקין הצטרף לתנועה עם הקמתה, ופנה לחברת כי״ח לעשות כן. היה גם בין מייסדי אגודת הסטודנטים הלאומית ״קדימה״ בווינה, ובסיפורו ״נקם ברית״ תיאר את המשבר הרוחני בקרב הנוער המשכיל והנוטה להתבוללות, בהשפעת הפרעות.
    יצירתו מתחלקת לפרוזה סיפורית ולפובליציסטיקה, ותוכנה שאוב מנסיון חייו. הגדול בסיפוריו הוא התועה בדרכי החיים, שארבעת חלקיו פורשים יריעת חיי יהודים על כל שכבותיהם בדורו. גיבור הסיפור, יוסף היתום, נודד ומספר על הרפתקאותיו. בחלק הראשון מתוארים ה״חדר״ והקנאות הדתית בעיירה; בשני – הישיבה, החטיפות לצבא והמעבר ל״השכלה״; בחלק השלישי – החסידים (בצבעים שליליים ביותר), ובח הרביעי – ביקורת על חיי היהודים במערב־אירופה, על ה״השכלה״ ועל הרפורמה. בשמחת חנף מיוצגים שני טיפוסי משכילים, על רקע חיי המורים העבריים באודסה (״אשדות״); האחד קל־דעת ורודף־תענוגות, והאחר — מהרהר בגורל עמו וחותר להיטיבו. הסיפור גדוש שיחות פילוסופיות, רובן סביב יצירות גתה, שיקספיר ואחרים. קבורת חמור הוא הטוב והמגובש בסיפורי סמולנסקין, ויסודו במעשה שהיה בשקלוב. משכיל קל־דעת נרדף באכזריות ע״י בני־עירו הקנאים, המפרידים בינו לבין אשתו. הוא הולך מדחי אל דחי והופך מלשין. ראשי־הקהל שוכרים רוצח להרגו, הוא נקבר ״קבורת חמור״ ואשתו ממירה את דתה. בגאון ושבר מתוארים טיפוסי משכילים יהודים ממערב אירופה, במסגרת קובץ של 10 סיפורים מפי 10 מהגרים שנקלעו לאניה המפליגה לאמריקה. גמול ישרים חוזר לתקופת המרד הפולני, ומתואר בו מצבו הקשה של הלוחם היהודי בקרב לוחמים בני עם זר ועוין, תוך העלאה על נס של המשכיל המקדיש את כשרונותיו לעזרת בני־עמו. הרקע לרומן הגדול והאחרון של סמולנסקין, הירושה, הוא יהדות רומניה והעיר אודסה. סמולנסקין מוקיע את רדיפת הבצע והתענוגות שהיתה אפיינית, לדעתו, שם, במסגרת סיפור מעשה מסובך ורצוף הרפתקאות ומעשי־אהבים. סיפוריו נכתבו רובם בחפזון, לצרכי השחר, והם לוקים בעלילה מסובכת ומלאכותית, באריכות יתרה ובמגמתיות גלויה, ומלווים בהטפה ובהתפלספות רבה. סיגנונם העברי מליצי, אף שהתאים לקורא העברי של אז ולצרכיו. סמולנסקין נחשב בזמנו למספר החשוב ביותר בספרות העברית המקורית. נעשו נסיונות, שלא עלו יפה, לקצר ולעבד את סיפוריו. עיקר חשיבותם של סיפוריו – בהיותם חוליה בשרשרת הרומן הראליסטי העברי מחיי ההווה, שראשיתה עיט צבוע של מאפו.
    ערך היסטורי נכבד לפעולתו של סמולנסקין כפובליציסט. בשנים בהן הגיעה ההשכלה למשבר פנימי, שנתבטא ביאוש גמור של נושאיה מקיומה של ספרות ותרבות עברית ובהתבוללות מרצון, בישר סמולנסקין את עליית שחרה של הלאומיות העברית החדשה. סמולנסקין הושפע מכתביהם של נחמן קרוכמל, ש״ד לוצאטו, ש״י רפפורט ומשה הס – ראשי הזרם הלאומי־רומנטי בהשכלה העברית, והוא שהשמיע את דעותיהם – בתחום זה – ברמה. כבר במאמרו הראשון בהשחר, קבע סמולנסקין כמטרה לאומית: ״להגדיל את תפארת שפת עבר״, ולעומת המתבוללים קרא: ״נהיה ככל הגוים, להוקיר את שפתנו וכבוד עמנו״. הלאומיות במשנתו פירושה מכלול הערכים הרוחניים המתבטאים ביצירה העברית לתקופותיה (מאמריו הגדולים ״עם עולם״ [השחר, ג׳] – ביקורת על הרפורמה, ו״עת לטעת״ [שם, ו׳, ח׳, ט׳] – ביקורת ה״משכילות״ הישנה, מבית־מדרשו של מנדלסזון, שלפיה היהודים הם כת דתית, שקיומה תלוי בשמירת מצוות־הדת בלבד). הרפואה למכת האומה היא לא בהעברתה לחקלאות ולעבודת־כפים, אלא בהקמת בת״ס לרבנים ולמורים ברוסיה ובמערב־אירופה, שיקימו מנהיגים חדשים שיחזקו את רוח העם. דעותיו אלה הרחיקו מעליו משכילים רבים ואת כלל החוגים החרדיים, אך התפשטו אט־אט בקרב הנוער, ובייחוד בין אלה שפרשו מהישיבות, אך נרתעו מן האנטי־לאומיות של ה״משכילים״ הקיצוניים.
    לאחר פרעות 1881 העמיד סמולנסקין את רעיון ישוב א״י במרכז הפעולה הלאומית, וקרא – ב־25 מאמרים שנדפסו בכרכים האחרונים של השחר – לכוון את ההגירה היהודית לא״י, אף אם ישא המאמץ פרי לאחר מאות שנים. הוא הזהיר שאם לא יפעלו במהירות, יפרוק העם הערבי את עול התורכים ולא יוותר על א״י לטובת היהודים. כן הזהיר שהאנטישמיות הגוברת תביא תוך מאה שנה כליה על יהודי אירופה. מאמריו הם שהכשירו רבים מן המשכילים לרעיונות ״חיבת ציון״; רבים מרעיונותיו מצאו ביטוי ספרותי משוכלל יותר אצל אחד־העם ותלמידיו דור לאחר־מכן.
    השקפת עולמו של סמולנסקין רחוקה היתה מגיבוש, והוא הושפע על נקלה ממאורעות שונים בזירה היהודית במזרח־אירופה ובמערבה. מדתיות קנאית עבר למשכילות קיצונית, ואח״כ נתגבשה בו ביקורת לאומית על ההשכלה. תפיסת היהדות שלו היתה, בהשפעת הס, לאומית, אבל לא במשמעות פוליטית אלא כאורח־חיים, שהדת היא ביטויה. מכאן ביקרתו על הרפורמה, שלא רק התנגדה ללאומיות היהודית, אלא ניסתה לתקן במישרין את הדת. לדעתו יש לחולל שינוי בחיים הלאומיים, וכתוצאה יבוא השינוי בדת; ובזה הקדים את אחד־העם. גם לרעיון שיבת־ציון לא בא מיד. לכתחילה האמין בתחיה לאומית יהודית בגולה, ושיבת־ציון כתכנית ממשית שבתה את לבו רק משנתאכזב מפעולת כי״ח ובהשפעת פרעות 1881/2. אבל גם אז לא העריך את הקפו של המפעל והקשיים המדיניים הרתיעוהו מייד כשנתגלו. הוא חשב תמיד בלהט ובמושגים מיידיים, ותגובותיו עושות לא אחת רושם נחפז ושטחי. חשיבותו הגדול הכפובליציסט, בהיותו משקף נאמנה שינויי הלכי־רוח אפייניים לזמנו ומגבשם לדפוסים של תגובה חברתית. רבת־חשיבות היתה גם הטרנספורמציה של רעיונות שנתגבשו ביהדות מערב־אירופה ללשונם ולסיגנון־מחשבתם של המשכילים העברים במזרח.
    קבצי־כתביו יצאו כמה פעמים (תרמ״ז–תרנ״א; תרס״ד–תרס״ה [ההוצאה השלמה ביותר]), וכן יצא אוסף־מאמריו, ב־4 כרכים (תרפ״ה–תרפ״ו).
    פרץ סמולנסקין נפטר בגיל 43, בט״ז בשבט תרמ״ה, 1 בפברואר 1885 במֵראן (מראנו) בדרום טירול (כיום באיטליה) ונטמן בעיר מגוריו, וינה, והשאיר אחריו אישה, ליאונורה. עצמותיו הועלו לקבורה בהר הרצל בירושלים בתשי״ב 1952.
* על־פי יוסף קלוזנר נולד בשנת ת״ר 1840.

פרץ סמולנסקין בספריה הלאומית

יצירות פרץ סמולנסקין בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי יהודה סלוצקי עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה,
Jewish Encyclopedia,The YIVO encyclopedia of Jews in Eastern Europe, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона, Электронная еврейская энциклопедия]

• התועה בדרכי החיים : או, תולדות יוסף היתום מעיר מדמנה (ווין : דפוס י. שלאָססבערג, תרכ״ח–תרל״א)
• קבורת חמור, או, מדחי אל דחי : ספור (וויען : דפוס ל׳ האהן, תרל״ד) <״נדפס בפעם ראשונה ב״השחר״ שנה רביעית״>
• התועה בדרכי החיים : או, תולדות יוסף היתום מעיר מדמנה ... (וויען : דפוס ג׳ בראג, תרל״ו)
• קבורת חמור : או, מדחי אל דחי : ספור (וויען : בדפוס געאָרג בראג, תרמ״ג)
• נקם ברית : מעשה שהיה והוה ויהיה בכל מקום ובכל זמן : אודות המקרים הרעים בעסטרייך (וויען : דפוס געאָרג בראג, תרמ״ד) <בחתימת: צנ״ה> ״ראה אור בפעם הראשונה ב״השחר״ שנה העשתי עשרה [תרמ״ג], חוברת י׳, י״א וי״ב״. צנ״ה, סופי תיבות של פרץ בן משה> <חזר ונדפס בווארשא ובווילנא בתרס״א, תרס״ה ותר״ע>
• דער שטאָדט מסור, אָדער, בעגראבען קבורת חמור / בעארבייטעט פון יצחק ראבינאָוויץ (איש קאָוונאָ) (ניו יאָרק : היברו פאבלישינג קאָמפאני, [תר״ן 1890 לערך]) <תרגום ליידיש של קבורת חמור>
• התועה בדרכי החיים : או, תולדות יוסף היתום מעיר מדמנה (ווילנא : קאצענעלענבאָגען, תרס״א)
• קבורת חמור : או, מדחי אל דחי : ספור (ווילנא : מ׳ קאצענעלענבאָגען, תרס״א)
• ספורים ופילוטנים : הנדפסים במכתב עתי שלו ׳המביט׳ בשם עלי חמד (ווילנא : בהוצאת בית מסחר הספרים של מרדכי קאצענעלענבאָגען : בדפוס האלמנה והאחים ראם, תרס״א 1901)
• שמחת חנף, או, אהבה התלויה בדבר : ספור (ווארשאָ : בהוצאת מרדכי קאצענעלענבאָגען בווילנא, 1910)
• נקם ברית : ספור (ניו יורק : קדימה, תרע״ח) <עם הקדמה מאת ראובן בריינין>
• התועה בדרכי החיים (ורשה : אחיספר, 1929) <עם מבוא ותולדה מאת ראובן בריינין>
• קבורת חמור : או, מדחי אל דחי : ספור (תל אביב : רואי, תרצ״ה)
• התועה בדרכי החיים (תל אביב : מ. ניומן, תש״ה) <הסדיר והתקין דב קמחי>
• צרור אגרות של פרץ סמולנסקין אל יהודה ליב גורדון (יל״ג) (ירושלים : קרית ספר, 1959) <בצירוף מבוא והערות הסבר על ידי גדליה אלקושי>
• קבורת חמור, או, מדחי אל דחי (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ט 1968) <ההדיר והוסיף מבוא דוד וינפלד>

על המחבר ויצירתו:

• ספר סמולנסקין  / ערוך בידי ש. ברימן (ירושלים : משרד החנוך והתרבות על־ידי הוצאת ספרים אחיאסף, תשי״ב 1952)
  תוכן הענינים
• בריינין, ראובן.  פרץ בן משה סמולנסקין : חייו וספריו (ווארשא : תושיה : דפוס האלטער ואייזענשטאדט, תרנ״ו 1896)
  על הספר:
  • הכהן, מרדכי בן הלל. לתולדות סמולנסקין : בקרת.  השלח, כרך א׳ (חשון–אדר ב׳ תרנ״ז, אוקטובר 1896–מארס 1897), עמ׳ 83–92.
• בריינין, ראובן.  סמאָלענסקי ותולדותיו : כולל תולדות ימי חיי .... רבי פרץ בן משה סמאלענסקי ז״ל תכונתו הלך נפשו ורוחו עם תמונתו  (ווילנא : מ׳ קאצענעלענבאגען : דפוס האלמנה והאחים ראם, תרס״א)
• יצחקי, א.  פרץ סמאָלענסקין : זיין לעבען און ליטערארישע ווירקונג (ווארשא : פראָגרעס, דפוס ש״ב לנדא, תרס״ה)
• פניאל, נח.  החינוך העברי ביצירתו של פרץ סמולנסקין (תל אביב : דביר, תשי״ז 1957)
  על הספר:
  • ירושלמי, אליעזר.  ״החינוך העברי ביצירתו של פרץ סמולנסקין״ לנח פניאל.  בספרו: באהלי ספרות (תל אביב : הוצאת ממעמקים ע״י הוצאת מחברות לספרות, תשכ״ו), עמ׳ 92–94.
• קלוזנר, יוסף. פרץ בן משה סמולנסקין : חייו, ספוריו ותפיסת־עולמו (ירושלים : המשרד לחנוך ותרבות ע״י אחיאסף, תשי״ב 1952)
• שפירא, שמואל. פרץ סמולנסקין וקרל נטר : עם מלאות 75 שנה ל״עם עולם״ ול״מקוה ישראל״ (תל־אביב : נ׳ טברסקי, 1946)
• תערוכת פרץ סמולנסקין : במלאת מאה וחמישים שנה להולדתו / עורכת – רבקה מעוז (ירושלים : בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי : מרכז אוקספורד ללימודים עבריים מתקדמים, תשנ״ב 1992)

• אורלן, חיים.  רשימות וציונים: האם הכיר פרץ סמולנסקין את דבורה בן־יהודה?  הדואר, שנה 44, גל׳ כ״ג (כ״ח בניסן תשכ״ה, 30 באפריל 1965), עמ׳ 412.
• בר־סלע, שרגא.  מקום הדת בהוויה הלאומית – עיון משווה בהגותם של פרץ סמולנסקין ויחיאל מיכל פינס.  דפים למחקר בספרות, כרך 5–6 (תשמ״ט 1989), עמ׳ 287–300.
• ברדיצ׳בסקי, מיכה יוסף.  זכרונות <לתולדות ר׳ פרץ בן משה סמאָלענסקין ז״ל>  אוצר הספרות, שנה שלישית (תרמ״ט–תר״ן), תולדות אנשי־שם, עמ׳ 111–112.
• ברזילי, יצחק.  לקראת לאומיות ציונית: מרידות הפולנים במאה ה־19 והדיהן ביצירות פרץ סמולנסקין.  הדואר, שנה 63, גל׳ ב (י״ג בחשון תשמ״ה, 9 בנובמבר 1984), עמ׳ 23–26.
• ברזילי, יצחק.  גלגולי מושג ׳ההשכלה׳ בהגותו של פרץ סמולנסקין.  בתוך: מחקרים בספרות עם ישראל ובתרבות תימן : ספר היובל לפרופ׳ יהודה רצהבי / עורכים יהודית דישון, אפרים חזן (רמת גן : הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ״א 1991), עמ׳ 425–436.
• ברזילי, יצחק.  בין פרץ סמולנסקין ומשה הס.  בצרון, כרך י״א (סידרה חדשה), חוב׳ 49–51 (379–381) (תשרי–סיון תשנ״ב, ספטמבר 1991–יוני 1992), עמ׳ 57–79.
• בריינין, ראובן.  פרץ סמולנסקין. בספרו:  כתבים נבחרים / המהדירים – דניאל בן־נחום וד׳ הנגבי (מרחביה : ספרית פועלים בשיתוף עם קרן וינפר־מורגנשטרן, תשכ״ב 1965), עמ׳ 81–84.
• ברימן, שלמה.  תפיסתו הלאומית של סמולנסקין בתקופת ההשכלה.  מולד, כרך ט׳, חוב׳ 49 (ניסן–אייר תשי״ב, אפריל–מאי 1952), עמ׳ 40–48.
• גולן, ארנה. סמולנסקין כעורך ומבקר. הספרות, חוב׳ 27 (דצמבר 1978), עמ׳ 86–109 <כולל נספח: רשימת מאמרים על ספרות יפה ודברי ביקורת שנתפרסמו בהשחר (תרכ״ט–תרמ״ד)> <חזר ונדפס בספרה: בעבותות הביקורת : פרקים בתולדות ביקורת הספרות העברית ובסיפורי עגנון (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2006), עמ׳ 12–51>
• גלבוע, מנוחה.  סיפור אחד – שלוש אידיאולוגיות.  בצרון, שנה ל״ז, כרך ס״ז, גל׳ 322 (שבט–אדר תשל״ו, פברואר 1976), עמ׳ 126–129 ; גל׳ 323 (ניסן–אייר תשל״ו, אפריל–מאי 1976), עמ׳ 195–199, 206 <נוסח מחודש נדפס בספרה: מבנים ומשמעויות : עיונים בסיפור ההשכלה (תל אביב : עקד, 1977), עמ׳ 66–85> <על הסיפור ״יללת הרוח״>
• הולצמן, אבנר.  נקודת המוצא: המפנה בספרות העברית בעקבות ה׳סופות בנגב׳.  בתוך: המשכיל בעת הזאת : ספר היובל למשה פלאי : מאמרים בהשכלה, ספרות עברית ולימודי היהדות / בעריכת זאב גרבר, לב חקק ושמואל כץ (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ז 2017), עמ׳ 92–113.
• הלר, יוסף א.  משנתו של סמולנסקין ביהדות.  מצודה, ספר א (כסלו תש״ד, דצמבר 1943), עמ׳ 153–158.
• וינפלד, דוד.  צורות המסירה של דברי הדמויות בסיפורי פרץ סמולנסקין : הדיאלוג והמונולוג.  הספרות, כרך ז׳, חוברת 25 (אוקטובר 1977), עמ׳ 80–100.
• זהרי, מנחם.  פרץ סמולנסקין – מבשר התחייה.  הבוקר, י״ד בשבט תש״ך, 12 בפברואר 1960 <חזר ונדפס בספרו ביכורי עט : כתבים, חלק שלישי: יוצר ויצירה בנתיב הדורות (ירושלים, תשל״ו 1976), עמ׳ 49–52; בספרו פרקי ספרות : מסות ורשימות (ירושלים, תשמ״ה 1985), עמ׳ 30–33 ובספרו  עיוני ספרות ותולדה : מסות ובחינות (ירושלים : כרמל, תשס״ד 2004), עמ׳ 43–47>
• זילברבוש, דוד ישעיהו.  פרץ סמולנסקין בימי התהוותו : רשימותי בפנקסי.  בתוך: ספר קלוזנר : מאסף למדע ולספרות יפה מוגש לפרופסור יוסף קלוזנר ליובל הששים / העורכים – נ. ה. טורטשינר ... (תל־אביב : ועד היובל בהשתתפות חברת ׳אמנות׳, תרצ״ז), עמ׳ 439–448.
• יבנאלי, שמואל.  סמולנסקין בתנועת ׳חבת ציון׳.  דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כרך י׳, גל׳ ט״ו (כ״א בשבט תרצ״ה, 25 בינואר 1935), עמ׳ 1–3.
*
• ליכטנבום, יוסף.  פרץ סמולנסקין.  בספרו: סופרינו : ממאפו עד ביאליק : תולדותיהם, הערכותיהם ופרקים נבחרים מיצירותיהם. – מהד׳ שניה מתוקנת (ירושלים : אחיאסף, 1950), עמ׳ 112–137.
• פיכמן, יעקב.  פרץ בן משה סמולנסקין.  דבר, מוסף לילדים, שנה ד׳, גל׳ ה׳ (מ״א) (י״ד בשבט תרצ״ה, 18 בינואר 1935), עמ׳ 2;
• סדן, דב [ר.ט.]  מקרא ותרגומו.  דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כרך י׳, גל׳ ט״ז (כ״ח בשבט תרצ״ה, 1 בפברואר 1935), עמ׳ 2 <על הכרוז לעזרת אלמנת פרץ סמולנסקין במקורו העברי ותרגומו לגרמנית>
• סמולנסקין, יהודה (ליאון).  אלה תולדות פרץ.  דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כרך י׳, גל׳ ט״ו (כ״א בשבט תרצ״ה, 25 בינואר 1935), עמ׳ 3–8 <נשלח על ידי אחי הסופר לשפ״ר (שאול פנחס רבינוביץ)  ונשמר בארכיון מרדכי בן הלל הכהן בבית הספרים הלאומי בירושלים. הביא לדפוס – צבי קרול>
• קלוזנר, יוסף.  פרץ בן משה סמולנסקין.  בספרו: יוצרים ובונים : מאמרי־בקורת. כרך ראשון (תל־אביב : הוצאת ״דביר״ : ספרי מוריה, תרפ״ה 1925), עמ׳ 198–221.
• רבינזון, מרדכי.  הרומאן מחיי ההוה : ההכרה הלאומית.  בספרו: סַפרותנו החדשה : תולדות ספרותנו העברית החדשה ... (וילנה : הוצאת רוזנקרנץ ושריפטזטצר, תרע״ג), עמ׳ 80–128.
• שטיינברג, יעקב.  סמולנסקין.  בספרו: רשימות (תל אביב : דביר, תרפ״ח 1928), עמ׳ 187–193.
• שניאור, זלמן.  פרץ סמולנסקין בשקלוב.  בספרו: ח. נ. ביאליק ובני דורו (תל אביב : הוצאת דביר, תשי״ח 1958), עמ׳ 379–396.
• שקד, גרשון.  התבדות הציפייה :  סמולנסקין, מנדלי והנרטיב של תקופת ההשכלה. בתוך: מווילנה לירושלים : מחקרים בתולדותיהם ובתרבותם של יהודי מזרח אירופה מוגשים לפרופסור שמואל ורסס / עורכים: דוד אסף [ואחרים] (ירושלים: הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס״ב), עמ׳ 327–340 <כונס גם בספרו: מנדלי, לפני ואחריו (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס״ה 2004), עמ׳ 53–66>
• Mandel, George. Smolenskin, Ben-Yehuda, and the Jewish education of the future. In Jewish education and learning : published in honour of Dr. David Patterson on the occasion of his seventieth birthday / edited by Glenda Abramson and Tudor Parfitt (Chur, Switzerland ; Langhorne, Pa. : Harwood Academic Publishers, 1994), pp. 279–285.
• Mazor, Yair. The way of ״The Wail of the wind”: Peretz Smolenskin’s latent, worthy ars poetica. In: History and literature : new readings of Jewish texts in honor of Arnold J. Band / edited by William Cutter and David C. Jacobson (Providence : Brown Judaic Studies, 2002), pp. 223–234. <על הסיפור ״יללת הרוח״>
• Parfitt, Tudor. Smolenskin and the revival of Hebrew education. In Jewish education and learning : published in honour of Dr. David Patterson on the occasion of his seventieth birthday / edited by Glenda Abramson and Tudor Parfitt (Chur, Switzerland ; Langhorne, Pa. : Harwood Academic Publishers, 1994), pp. 1–8.

• וינפלד, דוד.  ׳התועה בדרכי החיים׳ (חלק ד) לפרץ סמולנסקין כרומאן אפיסטולרי.  מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך ה׳ (תשמ״ד 1984), עמ׳ 95–120.
• מזור, יאיר. סמולנסקין ודיקנס : מקרא משווה ב״התועה בדרכי החיים״ וב״אוליבר טוויסט״. עלי־שיח, חוב׳ 17–18 (תשמ״ג), עמ׳ 37–48.

• ברעם אשל, עינת. ״שני הפכים בנושא אחד״: על יחסו הדו־ערכי של הרומן המשכילי אל ההיסטוריה : עיון ב קבורת חמור לפרץ סמולנסקין וב הדת והחיים לר״א ברודס.  בתוך:  ממרכזים למרכז : ספר נורית גוברין / ערך אבנר הולצמן (תל־אביב : מכון כץ לחקר הספרות העברית, ביה״ס למדעי היהדות ע״ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל־אביב, תשס״ה 2005), עמ׳ 126–144.
• גלבוע, מנוחה. מקטיגוריה לסניגוריה? : חילופי־נוסחאות במהדורות ׳קבורת חמור׳.  תרביץ, כרך מ״א, חוב׳ 4 (תמוז–אלול תשל״ב 1972), עמ׳ 430–443 <נוסח מחודש נדפס בספרה: מבנים ומשמעויות : עיונים בסיפור ההשכלה (תל אביב : עקד, 1977), עמ׳ 35–58>
• גלבוע, מנוחה. הערה לדמות הגיבור ב׳קבורת חמור׳. בספרה: מבנים ומשמעויות : עיונים בסיפור ההשכלה (תל אביב : עקד, 1977), עמ׳ 59–65.
• מזור, יאיר. סיפורת ההשכלה – פנים אחרות : פרקים בפואטיקת המבנה של הסיפורת העברית ה׳ריאליסטית׳ בתקופת ההשכלה. מחקרים בספרות עברית : ספר זכרון לאורי שהם / בעריכת ראובן צור, עוזי שביט (תל־אביב: אוניברסיטת תל־אביב, תשמ״ו 1986), עמ׳ 39–65 <כולל דיון ב״קבורת חמור״ לפרץ סמולנסקין, ״עיט צבוע״ לאברהם מאפו, ״קול רינה וישועה באהלי צדיקים״ לאברהם־בר גוטלובר>
• פלאי, משה.  ׳קבורת חמור׳ לפרץ סמולנסקין : סאטירה משכילית ומקורותיה.  דפים למחקר בספרות, כרך 10 (תשנ״ו 1996), עמ׳ 183–202.
• פרידמן, רבקה.  עכבות ההשכלה: עושר בידיוני פיקארסקי בכוח שנבלם.  בספרה: התם המתנבל : עיון באלמנטים פיקארסקיים בסיפורת עברית חדשה (חיפה : פינת־הספר, תשל״ח 1977), עמ׳ 27–35 <׳הצופה לבית ישראל׳ לערטער והמסורת הפיקארסקית, דמות ״הצופה״ ומקבילותיה בספרות המקאמות העברית של ימי־הבינים, העכבות ; עולמו הכפול של ׳קבורת חמור׳: האלמנטים המיתיים/האלמנטים הפיקארסקיים, העכבות>
• פרידמן, רבקה.  על ״קבורת חמור״ לפרץ סמולנסקין.  הדואר, שנה נ״ח, גל׳ י״ד (י״ב בשבט תשל״ט, 9 בפברואר 1979), עמ׳ 223–224.

• אורלן, חיים.  ״שירת הברבור״ של פרץ סמולנסקין : למלאת שמונים שנה למותו.  הדואר, שנה 44, גל׳ כ״ב (ז׳ בניסן תשכ״ה, 9 באפריל 1965), עמ׳ 386–388.
• גלבוע, מנוחה. ״נקם־ברית״ לפרץ סמולנסקין – מבנה ומשמעות.  בצרון : ירחון למדע, לספרות ולבעיות הזמן, שנה ל״ד, כרך ס״ד, חוב׳ א׳ (301) (תשרי–חשון  תשל״ג, אוקטובר 1972), עמ׳ 12–20 <נוסח מחודש נדפס בספרה: מבנים ומשמעויות : עיונים בסיפור ההשכלה (תל אביב : עקד, 1977), עמ׳ 86–100>
• גלבוע, מנוחה. ״נקם ברית״ : הערה ליחס בין היסטוריה לספרות. בתוך: בין היסטוריה לספרות / הביאה לדפוס מיכל אורון (תל אביב : דיונון, תשמ״ג 1983), עמ׳ 105–111.

• דובשני, מנשה.  צרור אגרות.  מאזנים, כרך ט׳, גל׳  5 (תשרי תש״ך, אוקטובר 1959), עמ׳ 376–377.

• ׳אהבת ארץ מולדת׳: פרץ סמולנסקין ושיר המולדת הראשון – 10 ביוני 2016 באתר עונג שבת (עונ״ש) של דוד אסף
• ׳עֲלֵי קֶבֶר קְדוּמִים תֶּאֱבַל מַצֶּבֶת׳: בעקבות קברו של פרץ סמולנסקין – 17 ביוני  2016 באתר עונג שבת (עונ״ש) של דוד אסף
• עוד על קבורותיו של פרץ סמולנסקין – 1 ביולי 2016 באתר עונג שבת (עונ״ש) של דוד אסף