ספר זה הוא לקט של עיונים, מסות, ובעיקר דברי ביקורת, שנכתבו מאז הביקורת על ״לגעת במים לגעת ברוח״ לעמוס עוז, בתשל״ג (1973), ועד ״עד הסוף״ למשה שמיר, בתשנ״ב (1991).
    הספר מעיד כי ההיסטוריה של עם ישראל, היותו עם שונה מכל העמים ותהפוכות גורלו, עולים בעומקם, בהיקפם ובמשמעותם על יכולת ההתמודדות של סופרים בישראל. אמנם יש לציין, כי הטרילוגיה של משה שמיר, ״רחוק מפנינים״, כמו גם חלק מיצירותיו של אהרן מגד, הן יוצאות דופן מבחינת היותן מחייבות את הקיום היהודי–הישראלי, הגם שהן מודעות למרכזיותו של תהליך הכליון. יחד עם זאת, לא היותן של היצירות ״ימניות״ או ״שמאלניות״ הוא שמעניק להן ערך ספרותי, גם לא מידת הקרנבליות שהן משקפות, או היקף החולי ועומקו. רק עוצמת ההתמודדות, רגישותה, מקוריותה והשתקפותה בעולם היצירה, היא היכולה להוות תנאי לערך הספרותי. עם זאת: אריגתה של ההתמודדות במסלול ידוע מראש, גורמת לרפיון הערך.
    מאז כתבתי את ספרי ״דיוקן הלוחם״ (הוצ׳ האוניברסיטה בר–אילן 75׳) נתחוור לי, להוותי, עניינו של עיקר הסיפורת הישראלית החברתית: סיפורת זו, המתמודדת עם ההיסטוריה הקרובה והרחוקה של עם ישראל ועם זהותו הישראלית–היהודית של הפרט בהווה, עוסקת בשלילת סימני הזהות היהודית–הישראלית–הציונית, תוך שינוי מיקודי השלילה מסופר לסופר ומתקופה לתקופה. יש ששלילת היהדות כהמשך שלילת הגולה היא עיקר, ויש ששלילת הישראליות או הלאומיות היא עיקר. אבל לעולם סובבים הסופר ובני לווייתו במלכוד המבטא שלילה כמצב כפייתי, והבחירה בכליון היא סם החיים של היצירה. תאוות השלילה היא ביטוי לפחד מן היהדות ומן התחייה הלאומית, הלבושה בכתונת המשוגעים של הנורמליות. פחד זה מעביר את הסופר על דעת יצירתו, המודעת באופנים שונים לבעייתיות הקיום היהודי.
    קשה מאוד להגיב על יצירות של סופרים שהם מוכרים באופן אישי, חלקם בני גילך, שותפים לחוויות הלאומיות ולדרך הכוללת. כלפי רובם ככולם, הגם שאני רחוק מאוד מדעותיהם הנשמעות והמתגלמות ביצירותיהם, אני חש רגשות הבנה וידידות. בשיחותינו המזדמנות אין בדברינו כעס או שנאה, אלא נסיונות להבנה. אפשר שהדבר מעיד על ניתוח לא נכון של היצירות, או על רובדי קשר הקיימים על אף היצירות או מעבר להן. יש מן הסופרים, כמו מאיר שלו ויהושע קנז, שבחרו בכיוונים הפותרים אותם כביכול מן ההתמודדות עם הנושאים הלאומיים. אך גם הדרך האקסיסטנציאלית או הניהליסטית שבחרו, היא תגובה עקיפה על מצוקות הזמן.
    תקוותי היא, שהקריאה בספר תגרום להרהורי ראי״ה מתחדשת של ״התקופה הגדולה״ ושל שפעת המציאויות המקושרות בה, ותסייע להרחיב ולעצב את אופק הציפיות של הקורא ושל הסופר בישראל.
    פרקי הספר נדפסו בעיתונים ובכתבי–עת שונים, והם מתפרסמים כאן בתוספת תיקוני עריכה.
    תודתי נתונה לאמונה אלון ול״ספרית בית–אל״, שבזכותם הספר.
    ב״ה, אדר א׳ תשנ״ב הלל ויס

תוכן העניינים:

• בפתח הספר

שער הזמן
• עלילת הסיפורת העברית (עמ׳ 11–15)
• השתקפות התרבות היהודית בסיפורת העברית בת זמננו (עמ׳ 16–21)
• הערות על הסופר העברי כמנהיג (עמ׳ 22–30)
• בעלי החוטם והחטוטרת, הקסדה, הכיפה והדובונים : מתנחלים בעין שמאלית (עמ׳ 31–34)
• בעיות לא נורמליות (עמ׳ 35–41)
• עוד הטפות בשער: עמוס עוז - ממורדות הלבנון (עמ׳ 42–47)
• הכל דולף, או: מה בין ״מחוז הספרות״ ל״מחוז האמת״: אברהם ב׳ יהושע - הקיר וההר (עמ׳ 48–54)
• פנטסיה בלומה: אורציון ברתנא - ״הפנטסיה בסיפורת דור המדינה״ - יורם קניוק, יצחק אוורבוך-אורפז, דוד שחר (עמ׳ 55–60)
• אבות האכילו בוסר <תגובה לרשימה של משה שמיר ״האם הספרות העברית עודנה ציונית״> (עמ׳ 61–62)

שער התאומים הלא-זהים
• אגוצנטריות וכמיהה לגאולה: עמוס עוז: לגעת במים לגעת ברוח (עמ׳ 65–67)
• הגיבור המנוכר כקרבן וכמטרה: אברהם ב׳ יהושע - בסיס טילים (עמ׳ 68–71)
• באין דרך חזרה: עמוס עוז - הר העצה הרעה (עמ׳ 72–76)
• עורו הספרדים (והמתנחלים): אברהם ב׳ יהושע - מולכו ; עמוס עוז - קופסה שחורה (עמ׳ 77–81)
• בחיבוקו של פו הדוב: עמוס עוז - המצב השלישי (עמ׳ 82–91)

שער ציון
• ספר היאוש: משה שמיר - עד הסוף (עמ׳ 92–98)
• הקונץ של היינץ: אהרן מגד - היינץ ובנו והרוח הרעה (עמ׳ 99–103)
• בתחבולות שקופות: אהרן מגד - עשהאל (עמ׳ 104–108)
• דיאלקטיקה מפרה: אהרן מגד - מסע באב (עמ׳ 109–113)
• שואה הולכת ונמשכת: אהרן מגד - ״פויגלמן״ (עמ׳ 114–118)

השער החיצון
• רומן שפוי: מאיר שלו - רומן רוסי (עמ׳ 119–124)
• ספר הוויתור הגדול: מאיר שלו - עשו (עמ׳ 125–129)
• הגווע בזירה: בנימין תמוז - מינוטאור (עמ׳ 130–132)
• קול ברמה - קול ענות: ישראל ברמה - ימים קרועים (עמ׳ 133–135)
• פוך טבעי או סינתטי: חיים באר - נוצות (עמ׳ 136–141)
• בעקבי עת הזמיר: חיים באר - עת הזמיר (עמ׳ 142–151)
• האחים לבית ספרא: אמנון שמוש - מישל עזרא ספרא ובניו (עמ׳ 152–156)
• בדרך אל האושר ליד פחי הזבל: יהושע קנז - בדרך אל החתולים (עמ׳ 157–161)


• מפתח מחברים (עמ׳ 163–166)
• מפתח חיבורים (עמ׳ 167–170)
• הספרים הנסקרים (עמ׳ 171)
• מקורות (עמ׳ 172)