אגי (אגנס) משעול (לבית פריד), נולדה בכ״ה בתשרי תש״ז, 20 באוקטובר 1946 בטרנסילבניה (כיום רומניה) להורים ניצולי שואה ממוצא הונגרי. עלתה ארצה עם הוריה בהיותה בת ארבע. גדלה והתחנכה בגדרה. את לימודיה האקדמיים החלה באוניברסיטת בן-גוריון, ולאחר מכן עברה לאוניברסיטה העברית בירושלים, והיא בעלת תואר ראשון ושני בספרות עברית מאוניברסיטה זו. נוסף לכך השתתפה בסדנה לכתיבה יוצרת בהדרכת המשורר יהודה עמיחי. מאוחר יותר עסקה בהוראה בבית הספר התיכון בבאר טוביה ובמכללת ״עלמא״ בתל אביב.
    ספרה הראשון, ״קודם תפסתי רגע״ (גולן), ראה אור ב-1968, אך הופעתה של משעול כמשוררת מרכזית התרחשה מאוחר יותר. המאורע המשמעותי בהתקבלותה אצל ציבור הקוראים הרחב היה הופעתו של מבחר מקיף משיריה (״מבחר וחדשים״, 2003). לא פחות מהמבחר השפיעה על התקבלותה המסה רחבת היריעה של דן מירון, שצורפה כאחרית דבר לספר. המסה, לצד קריאה בתולדות שירתה של משעול, ביקשה למקם את יצירתה ב״סיפור המשפחתי״ של המשוררות העבריות החשובות, מרחל עד יונה וולך. הצלחתו המסחרית של ״מבחר וחדשים״ מעידה אולי כי מירון קלע לצורך אמיתי אצל ציבור הקוראים בשירה ״שקופה״, בהירת מבע וקומוניקטיבית, להבדיל משירת אוונגרד דחוסה, קשה וניסיונית, המיועדת מעצם טבעה למעטים בלבד.
    לשירת משעול יש ״פני שטח״ מפתים: היא עשירה בצבעים, מנומרת בהומור ובהומור עצמי, אינה בוחלת במשחקי לשון קליטים כמו ״מַיִם בַּבֶּרֶךְ הֵם אֶבֶן עַל הַלֵּב״ (״בוקר והיא משתינה״, ״השפלה הפנימית״, 1995) וברמיזות ספרותיות, שגם קוראים שאינם מיודעי ח״ן יכולים להבין; שירה שאינה נרתעת מן ההתבוננות בטבע (ובכך מצמצמת את מקומו של האגו השירי ואת עולמו הפנימי); ובאופן כללי, שירה שלצד חוכמתה והאירוניה שלה היא חושנית ולפעמים גופנית. חריזה ומשקל סדור אינם נמצאים בה כמעט, אבל על היעדרם מפצה שלל של אפקטים חושניים, המזמינים את הקורא אל רבדים נוספים.
    סוד התקבלותה של שירתה אצל קהל רחב נובע אולי מיכולתה לתקשר את שפת ההתגלות, שהיא שפת השירה מאז ומתמיד, בלשון גלויה ומובנת. בהירות זו היא הסיבה להצלחתה, אך גם הסיבה לביקורת על שירתה מצד מבקרים המגנים בהירות זו כגרסה ״פופולרית מדי״ של לשון השירה. דוגמה מייצגת לסגנונה של משעול אפשר למצוא בספרה ״נרות נץ החלב״ (2002), שהוא שירת אֵבֶל על מות הוריה של המשוררת. המשוררת נוטלת את שתי תעודות הפטירה של אביה ושל אמה ויוצאת לרחוב: ״יָרַדְתִּי לָרְחוֹב וְהִמְשַׁכְתִּי לִפְסֹעַ/ כְּמוֹ יַלְדָּה/ קְטַנָּה/ שֶמַּחֲזִיקָה יָדַיִם לְהוֹרֵי נְיָר/ מְרַשׁרְשִׁים בָּרוּחַ״ (שיר ללא שם). המשוררת מוחזקת בין שני הורים, שהפכו לתעודות פטירה. הרוח מאיימת ליטול אותן בכל רגע ולשאתן משם. השיר תופש את ההיפוך: לא שני הורים כבדים האוחזים בילדה ומניפים אותה בקלות, אלא ילדה אוחזת בהורים, שהפכו לתעודות נייר דקות. אבל הניירות המרשרשים הללו אינם רק תעודות פטירה: הם גם כנפיים, המשכים רוטטים של הידיים. הקורא יכול להבין כי המילים ״המשכתי לפסוע״ אינן מנותקות מהחזקת תעודות הפטירה בשתי הידיים: אדרבה, החזקת התעודות היא המאפשרת את הירידה לרחוב ואת המשך הליכת המשוררת בעולם החיים, כמו גם את הכתיבה הספרותית. בדומה לכך, שורה כמו ״אֲדֹנָי בִּדְמוּת יוֹנַת פַקְסִימִילְיָה״ (״יונת פקסימיליה״, 1991) מקטינה את הפאתוס של החזון הנבואי, אך לא מבטלת אותו, כלומר מגישה אותו לקורא הישראלי בממדים שהוא יכול לעכל.
    אותו חיבור אל העולם, שהוא מסתורי ומוכּר גם יחד, פועם בשירים רבים של משעול לאורך השנים, וזאת לצד שינויים ברורים שחלו בסגנון כתיבתה ובנושאיה. כך, השיר המוקדם ״ואני כל החורף״ (מתוך ״נַנִי ושנינו״, 1972) נובע מתחושת חיבור אל העולם בריבוא נימים: ״חוּטֵי הַחַשְׁמַל בָּהֶם אֲנִי זוֹרֶמֶת״. זהו קיום ההופך את הדוברת מ״אחת״ ל״רשת״, בדומה לרשת החשמל, והשירה צומחת מהחשמל הזה. גם בשיר מאוחר בהרבה, ״הכול״, המוקדש לס' יזהר, שנכתב לאחר פטירתו ב-2006, לאחר פירוט של תופעות טבע שונות (נדידת ציפורים, קורי עכביש, ואף מות בעלי חיים) בא המשפט המסכם ״הַכֹּל/ כֻּלָּם אַתָּה – הֵם״. ביסודו של דבר, השיר המוקדם והשיר המאוחר הם ביטוי לתפישת עולם אחת. זו תפישה שאפשר לראות בה בלי ספק השפעה בודהיסטית או זן-בודהיסטית. המשוררת עצמה העידה על השפעה זו בתשובה לשאלה מדוע היא כותבת שירה: ״כשיש בי היכולת לפַנות את עצמי מתוכי, מתחולל בי דבר מה שהופך אותי… לאחד9 עם הכול, ומי שחווה זאת פעם, לא יכול שלא לרצות ולחזור אל המקום ההוא״ (״הארץ״ ספרים, 28.9.2008).
    ב-2008 יצא לאקרנים הסרט התיעודי ״קורים דברים״ על חייה ויצירתה, שביימו רות וולק ויעל פרלוב כחלק מסדרת הסרטים שלהן ״חדר משלך – נשים כותבות״. מספריה הנוספים: ״יומן מטע״ (1986); ״ראה שם״ (2000); ״מחברת החלומות״ (2000); ״מומנט״ (2005); ״קורים דברים״ (2007); ״ביקור בית״ (2009); ״חי צומח״ (2011); ״סידור עבודה״ (2012); ערה (2013); מלאך החדר (2015) ומה לך נשמונת (2019).
    זכתה בפרסים רבים, בהם פרס לסופרים עבריים ע״ש ראש הממשלה לוי אשכול ז״ל (1995), פרס קוגל של עיריית חולון (2001), פרס יהודה עמיחי (2003), פרס ניומן (2018) פרס השירה הבין-לאומי, ופרס זביגנייב הרברט (2019) כן זכתה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב (2014) ומאוניברסיטת בר אילן (2018).

נכתב על-ידי דרור בורשטיין עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, גרנות, ITHL]

ספריה:

• קודם תפסתי רגע (תל-אביב : גולן, תשכ״ח 1968)
• נני ושנינו : שירים (תל-אביב : עקד, תשל״ב 1972)
• סריטה של חתול (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ח)
• גלופ (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״ם)
• יומן מטע : שירים (ירושלים : כתר, 1986)
• יונת פקסמיליה : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991)
• השפלה הפנימית (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1995)
• The swimmers / Agi Mishol (Dublin : Poetry Ireland ; Annaghmakerrig : Tyrone Guthrie Centre, 1998) <Poems in Hebrew and English on opposite pages. ״Translations from the Hebrew”>
• ראה שם : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״ס 2000) <תורגם לאנגלית>
• Look there / new and selected poems of Agi Mishol ; translated from the Hebrew by Lisa Katz (Saint Paul, Minn. : Graywolf Press, 2006)
• מחברת החלומות (רעננה : אבן חושן, תש״ס) <אמנית מלווה, איריס קובליו>
• נרות נץ החלב : פרידה מהורים (רעננה : אבן חושן, 2002)
• מבחר וחדשים (ירושלים : מוסד ביאליק ; [בני-ברק] : הקיבוץ המאוחד, תשס״ג 2003) <כולל מסה מאת דן מירון: הסיבילה הקומית : על שירתה של אגי משעול>
• מומנט : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2005)
• קורים דברים (ירושלים : הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, תשס״ז 2007)
• ביקור בית : שירים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס״ט 2009)
• חי צומח : שירים (ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״א 2011) <תחריטים - יאן ראוכוורגר>
• סידור עבודה : שירים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״ב 2012)
• ערה : מחזור שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״ג 2013)
• מלאך החדר : שירים 2005–2015 (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד ; ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״ה 2015) <כרך זה מכנס את שירתה של אגי משעול בעשור שבין 2005 ו-2015. כלולים בו קובצי השירה ׳מומנט׳ (2005), ׳ביקור בית׳ (2009), ׳סידור עבודה׳ (2012), ו׳ערה׳ (2013), כולם בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כמו כן כלולים בכרך שירים חדשים שטרם כונסו בספר>
• יומן מטע : שירים (רעננה : אבן חושן, תשע״ח 2017) <בעריכת דוד וינפלד> <יצא לאור לראשונה ב-1986>
• מה לך נשמונת : שירים (בני–ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ט 2018)
• קפל (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020)
• אהבות (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022)
• מחברות (בשיתוף יאן ראוכוורגר) : טיוטות, רישומים ורשימות (2024)
• שירים זה מכשפות (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2024)
• נשל : שירים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ״ו 2026)

• דרך הקבלה / זאב בן שמעון הלוי (ירושלים : כתר, 1997)

על המחברת ויצירתה:

• נדלר, מי-טל.  קואורדינטות של טיוטת קיום : מרחב וסובייקט בשירתה של אגי משעול (תל אביב, 2010) <עבודת גמר (מ״א)--אוניברסיטת תל אביב>
• צביאל, עירית. אמת הראי והשרות : ארס-פואטיקה והקול הנשי בשירתן של לאה גולדברג, יונה וולך ואגי משעול (חיפה, 2002) <עבודת גמר לתואר שני, אוניברסיטת חיפה, החוג לספרות עברית והשוואתית, בהדרכת חיה שחם>

• משעול, אגי. הרווח שבין החתלתול למלאך. בתוך: מאין נחלתי את שירי : סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה / עורכת: רות קרטון-בלום (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2002), עמ' 49–62.
• משעול, אגי. להיות משוררת היום בישראל. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ח' בסיוון תשס״ד, 28 במאי 2004, עמ' 26 מתוך דברים שנאמרו בטקס חנוכת התוכנית לכתיבה יוצרת על שם נח ופולה מוזס באוניברסיטת תל-אביב, 19 במאי 2004
• משעול, אגי. השיר הראשון היה מצב תודעה. הארץ, מוסף ספרים, גל' 660 (י״ד בתשרי תשס״ו, 17 באוקטובר 2005), עמ' 12.
• אדלהייט, עמוס. מסה על הביקורת: דפים של מהות. עמדה: ביטאון לספרות, גל׳ 25 (2011), עמ׳ 9–31 <תרבות הרמייה והשקר בה שקועה עד צוואר קריית הספר הארצישראלית שלנו בעשור השני לאלף החדש קיבלה לאחרונה ממדים גרוטסקיים מפחידים ממש והובילה אל מרכז הבמה הספרותית דמויות קלושות של גרפומנים ועסקנים שאינם יכולים להוביל קו משמעותי כלשהו> <חזר ונדפס בספרו על שירה : ביקורת ומניפסטים, 1991–2011 (ירושלים : כרמל, תשע״ג 2012), עמ׳ 170–192>
• אליה, איה.  ״אני ידועה בתור המשוררת הנורמלית״.  ידיעות אחרונות, 7 לילות, ד׳ בסיון תשע״ח, 18 במאי 2018, עמ׳ 18–19 <שיחה עם המשוררת>
• גור, בתיה. הציפות, הציפיות, התחתונים החזיות והסכין: שבע נשים מתנועעות, הוגות ומזמרות טקסטים של המשוררת אגי משעול. הארץ, תרבות וספרות, כ״ט בסיוון תשס״ד, 18 ביוני 2004, עמ׳ ה 2 <אודות המופע ״ינשופות״>
• ינאי, הגר. הנקודה הפנימית שמתחברת למופלא. קמרה : עתון בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה, גל' 9 (1999), עמ' 46–48. <שיחה עם אגי משעול>
• ישראלי, תמר ויערה שחורי. ״אצלי היגייני, אזור כתיבה״: על שירת הפנאי העברית. מטעם, גל' 1 (2005), עמ' 63–74 <על זרם בשירה העברית שהחל בשנות התשעים - שירת הפנאי. עולמה של שירה זו הוא עולם של פנאי ונועם, בו היוקרה מתחזה לפשטות. זוהי שירה של סגנון חיים, שירה שאינה מתחייבת לדבר, זולת הבעלות על העולם, עולם המיוצג באמצעות חפצי יוקרה. זו שירה אסקפיסטית המשכתבת את המציאות לצרכיה ופועלת מן המקום הפרטי והאישי והמיוצגת בשירתן של אגי משעול ויונה וולך>
• לטוביצקי, טלי. המוזיקה שבשירה: טלי משוחחת עם שלושה משוררים - אגי משעול, סלמאן מצלאחה ונורית זרחי. אוזניים למוזיקה, גל' 2 (2000), עמ' 2–5.
• ליבנה, נרי. אגי המשוררת. הארץ, מוסף הארץ, י׳ באב תשס״ג, 8 באוגוסט 2003, עמ׳
• מירון, דן.  הסיבילה הקומית : על שירתה של אגי משעול. בתוך: מבחר וחדשים / אגי משעול (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״ג 2003), עמ׳ 293–443 <חזר ונדפס בספרו הקול האורפיאי : עיונים בשירתן של משוררות ישראליות, חלק שני (רמת גן : אפיק - ספרות ישראלית : עילמור, תשע״ז 2017), עמ׳ 7–217>
• מירון, דן.  הגיעה העת לעטר את אגי משעול בפרס ישראל.  הארץ, תרבות וספרות, י״א בכסלו תשפ״א, 27 בנובמבר 2020, עמ׳ 4.
• סוברן, תמר.  לשונה היצירתית של אגי משעול: קווי אפיון בלשניים-פואטיים.  בתוך: העברית שפה חיה : קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים בעקבות כנס אורנים תשס״ד / עורכים, רינה בן-שחר וגדעון טורי (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע״ש פורטר – אוניברסיטת תל-אביב), כרך ד' (2006), עמ' 281–306.
• קולמן, בתאל.  ופשוטים הדברים.  מקור ראשון, דיוקן, גל׳ 1083 (כ״ו באייר תשע״ח, 11 במאי 2018), עמ׳ 36–40 * <שיחה עם אגי משעול עם הענקת תואר דוקטור  לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן>

• כהן, שלומית.  חתול, חתולה, חתולים ... מאזנים, כרך מ״ז, גל׳ 5 (תשרי תשל״ט, אוקטובר 1978), עמ׳  342.

• בן-דוד, יערה. [ביקורת]. עתון 77, גל' 28 (1981), עמ' 57.

• אמוץ, דליה. לסיים את עמוד החשמל בנקודה. פרוזה, גל' 97–98 (1987), עמ' 82.
• גולן, ירון. [ביקורת]. הד החינוך, מאי 1987, עמ' 45.
• נדלר, מי-טל.  ״מתכננים את האפרסקים של מחר על ׳אירופה׳ וסיגריה ביתית״ - לאומיות, יהדות ואוניברסליות בספרות העברית של שנות השמונים. בפרט ובכלל, גל׳ 2 (טבת תשע״ז, דצמבר 2016), עמ׳ 145–189.
• נצר, רות. שעון הפרי. מאזנים, כרך ס״א, גל' 10–11 (אדר-ניסן תשמ״ח, פברואר-מארס 1988), עמ' 89–90.
• ראובני, יותם.  אוכלת מפירות השירה ונשארת רעבה.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳    (ט׳ בתמוז תשע״ח, 22 ביוני 2018), עמ׳ 13.

• אילן, אורית. היבבה הטראנסילוואנית ההי. דבר, ט' בתמוז תשנ״א, 21 ביוני 1991, עמ' 26.
• בלבן, אברהם. תפוח אדמה לא אפוי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ח' באב תשנ״א, 19 ביולי 1991, עמ' 25.
• גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 24 במאי 1991, עמ' ב 9.
• הירשפלד, אריאל. יום העצמאות של ארץ הילדים האבודים. הארץ, ח' באב תשנ״א, 19 ביולי 1991, עמ' ב 8; ט״ו באב תשנ״א, 26 ביולי 1991, עמ' ב8; כ״ב באב תשנ״א, 2 באוגוסט 1991, עמ' ב 8.
• נסים, קובי. חיתוך דיבור כפול. על המשמר, 9 באוגוסט 1991, עמ' 21.
• שבתאי, אהרן. נוכח פסל סאפפו. מעריב, השבוע, 5 ביולי 1991, עמ' 58, 59.
• שתל, שמואל. קסמי האוקסימורון. עתון 77, גל' 141 (חשון תשנ״ב, אוקטובר 1991), עמ' 13.

• אלרום, תם. ביצת הזהב של הסבל. מאזנים, כרך ע', גל' 6 (1996), עמ' 24.
• גור, בתיה. הסיפור העצוב על ההכרח לוותר ועל מחיר הוויתור. הארץ, תרבות וספרות, י״ב באייר תשנ״ה, 12 במאי 1995, עמ׳ ב 9 <חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף : מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז׳זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008), עמ׳ 300–304>
• דליס. השפלה הפנימית. פסיפס, חוב' 29 (1995), עמ' 37–38.
• לאופר, רות. ללא עקבים גבוהים. עתון 77, גל' 186 (תמוז תשנ״ה, יולי 1995), עמ' 9.
• נגב, אילת. בחיים הבאים נהיה גברים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ג באייר תשנ״ז, 30 במאי 1997, עמ' 27.

• בורשטיין, דרור. משורריותו של האיכר, איכריותה של המשוררת. הארץ, תרבות וספרות, ג' באב תשנ״ט, 16 ביולי 1999, עמ' ב 13.
• ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. משוררינו הטובים ביותר הם משוררות. הארץ, תרבות וספרות, ז' באייר תשנ״ט, 23 באפריל 1999, עמ' ב 15.
• וייכרט, רפי. הטוב והטוב פחות ביצירתה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ה בתמוז תשנ״ט, 9 ביולי 1999, עמ' 29.
• לוי, ארנון. יופי ומעוף. מאזנים, כרך ע״ד, גל' 1 (1999), עמ' 61–62.
• למפרט, עדה. העין השלישית. הארץ, מוסף ספרים, גל' 333 (א' באב תשנ״ט, 14 ביולי 1999), עמ' 6.
• מישורי, אפרת. בקרוב, אהובתי, בקרוב. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ג' באב תשנ״ט, 16 ביולי 1999, עמ' 27–28.
• מנדל, עליזה. הנשיות כחומר שירתה. על מה : בטאון לקידום מעמד האישה, גל' 4 (1999), עמ' 14–15.
• עמית, אילן. הזולת כרושם עז מנשוא. חיים אחרים, גל' 35 (1999), עמ' 70–71.
• שביט, יעקב שי. אמת דיברתי. עתון 77, גל' 234–235 (1999), עמ' 10.

• ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. אגי משעול באלפית שנייה. הארץ, תרבות וספרות, ט' בשבט תשס״א, 2 בפברואר 2001, עמ' ב 14.
• גלוזמן, מיכאל. שבויה בקסמי החלום. הארץ, מוסף ספרים, גל' 432 (ט״ו בסיוון תשס״א, 6 ביוני 2001), עמ' 16, 20.
• דינשטיין, תלמה. שתי שיחות על שירה וחלום והקשר ביניהם. עלי שיח, חוב' 46 (2001), עמ' 91–113.
• קדם, איילת. נחלצו מאחיזת השכל. חיים אחרים, גל' 52 (2001), עמ' 80–81.

• בורשטיין, דרור. המשוררת מושכת את המתים ממותם. הארץ, תרבות וספרות, י״ט באדר א' תשס״ג, 21 בפברואר 2003, עמ' ה1.

• אופנהיימר, יוחאי. עצב שנערם לחוכמה. הארץ, תרבות וספרות, ג' באב תשס״ג, 1 באוגוסט 2003, עמ' ה 2.
• אריאל, ורד. הבשורה על פי אגי. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ז בכסלו תשס״ד, 12 בדצמבר 2003, עמ' 25.
• לידר, עפר. דלפק הקסם הזה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ט״ו באלול תשס״ג, 12 בספטמבר 2003, עמ' 28.
• מוקד, גבריאל [ג.מ.]  במשעול הגרוטסקה.  עכשיו, חוב׳ 69–70 (אביב תשס״ה 2005), עמ׳ 359–361. <פורסם לראשונה ב׳וואלה!תרבות ובידור׳ <מקוון> בשם ״מירוניוס קודריוס פטפטנוס מגזימוס״ ב-26 בנובמבר 2003)
• מסג, סבינה. זהירות, לשון לא נקייה! הארץ, מוסף ספרים, גל' 565 (ה' בטבת תשס״ד, 24 בדצמבר 2003), עמ' 7.
• סקרה, חנה. לחבר אדמה לשמים: על מרחב ה״אני״ בשיריה של אגי משעול. עתון 77, גל' 281 (2003), עמ' 17–19.

• הראל, מעין.  שירת החדר האטום.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 648 (כ׳ בתמוז תשס״ה, 27 ביולי 2005), עמ׳ 6.
• יגיל, רן. גוונים שונים של אפור. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ז' באדר ב תשס״ה, 18 במארס 2005, עמ' 29.
• לויתן, עמוס. חוקי האוהבים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ״ח באדר ב תשס״ה, 8 באפריל 2005, עמ' 29.
• קנטור, גילה.  לאט לתוך אמצע האלוהים.  מאזנים, כרך פ׳, גל׳ 3–4 (תמוז תשס״ו, יוני 2006), עמ׳ 69–70.

• בן, מנחם.  משעול חם.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ט״ז בתשרי תשס״ח, 28 בספטמבר 2007, עמ׳ 29.
• בראל, נוית.  נשים כותבות שירה.  Ynet ידיעות אחרונות <מקוון>, 25 בנובמבר 2007.
• ויזן, יהודה. שירים ממגירת המטבח.  TimeOut תל-אביב, גל׳ 261 (1 עד 8 בנובמבר 2007), עמ׳ 123.
• נאור-פרלמן, סיגל.  עולם שאינו מצליח להפסיק להיות יפה.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 780 (ל׳ בשבט תשס״ח, 6 בפברואר 2008), עמ׳ 12.

• בראל, נוית.  מה מוביל את השיר כולו.  עתון 77, שנה ל״ב, גל׳ 343 (כסלו-טבת תש״ע, נובמבר-דצמבר 2009), עמ׳ 8–9.
• ברקוביץ׳, אילן.  עוד מעט תקום ותלחש למיקרופון את סודך.  הארץ, תרבות וספרות, ג׳ באב תשס״ט, 24 ביולי 2009, עמ׳ 2.
• שחורי, דפנה.  מטפסת ההרים ורועת האווזים.  Time Out תל אביב, גל׳ 350 (16 עד 23 ביולי 2009), עמ׳ 159–160.

• ברקוביץ׳, אילן.  סלקטור על סף התיבה : על הפאונה והפלורה בשירה העברית החדשה.  הארץ, תרבות וספרות, י״ז בשבט תשע״ב, 10 בפברואר 2012, עמ׳ 4 <על ספרה של רחל חלפי (״ספר היצורים״) וכן על יצירתם של אגי משעול (״חי צומח״) וצביקה שטרנפלד (״על סף התיבה״)>

• בת-אליעזר, חגית. כתיבת שירים היא עבודה קשה.  עתון 77, גל׳ 361 (סיון-תמוז תשע״ב, יוני-יולי 2012), עמ׳ 8.

• בקר, אמיר. מייל לשומר גן עדן.  הארץ, מוסף ספרים, גל' 1071 (ז' בתשרי תשע״ד, 11 בספטמבר 2013), עמ' 11.
• הירש, אלי. אגי משעול, ערה.   ידיעות אחרונות, 7 לילות, 23 באוגוסט 2013, עמ׳

• איזיקוביץ, גילי.  גלגול נשמה.  הארץ, גלריה שישי, א׳ באדר ב׳ תשע״ט, 8 במארס 2019, עמ׳ 38–42 <שיחה עם המשוררת עם צאת ספרה לאור> *
• ויזן, יהודה.  הספר החדש של אגי משעול הוא מתנה מושלמת לדודה לכבוד החג.  הארץ,
• ראובני, יותם.  היא הלכה בשדות.  הארץ, מוסף ספרים,  גל׳   (כ״ד באדר א׳ תשע״ט, 1 במארס 2019), עמ׳ 17.