רפאל אליעז (אליאס) נולד בסופיה, בולגריה, בה' באדר ב' תרס"ה, 12 במארס 1905, לאביו נסים אליאס (ויינסקי), חייט לילדים. אליעז, שנקרא בבולגריה רודולף ובפי מכריו רודי, היה הבן הבכור במשפחה. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בסופיה, ברחוב פוזיטאנו, שכונה גם "הרובע היהודי" ושימש מאוחר יותר רקע למחזור שירים שכתב על ילדותו. את לימודיו היסודיים סיים בבית ספר יהודי בעיר. הוא היה תלמיד חרוץ, אך יחסו לעברית היה שלילי בשל המורה לעברית שהתייחס אליו בגסות. בעת לימודיו בגימנסיה הקלאסית של סופיה התגלה כפוליגלוט (שולט בלשונות רבות) וכאוהב נלהב של הספרות הקלאסית, בעיקר של מחזות שקספיר. ביכורי שיריו בבולגרית התפרסמו בעיתון הגימנסיה ובכתב העת האוונגרדי היפריון (שאחד מעורכיו היה הבמאי היהודי י"מ דניאל, שלימים ביים בארץ הצגות של תיאטרון "המטאטא"). קשרי ידידות נוצרו בינו לבין המשורר הבולגרי הנודע ניקולאי חרלקוב, שהציג לפניו את השירה המודרנית. לאחר שתי שנות לימודים עזב את הגימנסיה בשל הערה אנטישמית של אחד המורים. עתה טיפח חלומות על הגשמה ציונית וכתב בבולגרית שיר על החלום הציוני.
    לאחר הכשרה חקלאית בחווה ציונית עלה ב-1923 עם משפחתו ארצה, ועבד במשך שלוש שנים בבניין ובחקלאות. ב-1926 התקבל כפקיד במחלקת הארכיון בבנק אפ"ק בתל אביב. בגיל עשרים וארבע נשא לאישה את פולה (לבית כהנא), אגרונומית שעלתה ארצה מפולין. הזוג התגורר ברמת גן, וכעבור שנתיים נולד הבן הבכור אורי, בעתיד פסל, צייר וצייר תפאורות. שנה לאחר מכן, ב-1932, התפרסמו ראשוני שיריו בעברית ("שרעפים ואש", "תפילתי לשמש") בגיליון ערב פסח של כתובים. שנה אחר כך, עם ייסודה של קבוצת הסופרים "יחדיו", הצטרף אליה ופירסם שירים בשבועונה טורים ולאחר מכן בעתים. הוא היה מקורב לאברהם שלונסקי וחש קרבה והערצה לנתן אלתרמן.
    כעבור שלוש שנים נולד הבן השני, אמנון (שנפל ב-1982 במלחמת לבנון, שבה השתתף כסמח"ט). ב-1939 הופיע ספר שיריו הראשון, שמש בדרכים (יחדיו). לפרנסתו עבד אז כפקיד במחלקת האספקה בספרית פועלים, וב-1943, עם ייסוד העיתון משמר, ביטאון מפ"ם, התקבל בו לעבודת עריכה. ב-1947 התמנה לעורך הראשון של משמר לילדים, שבו פירסם שירים וסיפורים לילדים, מקוריים ומתורגמים. בשנות הארבעים החלו להופיע תרגומיו למחזות, לשירה ולפרוזה מצרפתית, מאנגלית ומספרדית.
    בשנים 1948־1951 ערך את הדף הספרותי של על המשמר, וב-1951 שינה כיוון: התפטר מהעיתון והתקבל לעבודה בתיאטרון "הבימה" כמתרגם. בזכות שליטתו בספרות האירופית הקלאסית והמודרנית ובשל כישרונותיו הלשוניים המגוונים, התקבלו תרגומיו בהערכה והוא נעשה במהירות לאחד המתרגמים הבולטים של התיאטרון העברי. ב"הבימה", ב"הקאמרי" וב"אהל" הועלו תרגומיו לשקספיר, למולייר, ללורקה, לאודטס, ללופה דה-וגה ולאחרים.
    ב-1953 הוזמן על ידי יוסף מילוא, הבמאי והמנהל של תיאטרון "הקאמרי", לשמש מתרגם, חבר ועדת הרפרטואר ועורך התרגומים של התיאטרון. בשנים אלה התמעט פרסום שיריו המקוריים, אך התרבו תרגומיו לשירי לורקה. באמצע שנות החמישים נסע לספרד ללמוד שפה וספרות ספרדית באוניברסיטת סלמנקה, וב-1958 ראה אור ספר תרגומיו ללורקה, רומנסרו צועני, שזכה לפופולריות רבה. ההערכה לעבודתו כמתרגם באה לידי ביטוי בסוף שנות החמישים, כשהוענק לו פרס טשרניחובסקי (1959) על תרגומי מחזות שקספיר, מחזות לורקה ושיריו, והמחזה מעין הכבשים ללופה דה-וגה.
    ב-1960 הוזמן על ידי מילוא לשמש דרמטורג ומרכז ועדת הרפרטואר בתיאטרון העירוני החדש שהקים בחיפה. בשנים הבאות הוצגו תרגומיו ליצירות שקספיר, ברכט וצ'כוב. ב-1962 פקדה אותו טרגדיה משפחתית, כשרעייתו נרצחה על ידי אישה שהיתה מאהבת שלו. כעבור שנה התחתן שנית עם דבורה לבית סופר, וממנה נולדו לו עוד שני בנים. עתה הלכה וגברה מעורבותו בעשייה התיאטרונית. ב-1967 הוצע לו על ידי תיאטרון "אהל", שנקלע לקשיים, לכהן כמנהל אמנותי, בתקווה שדרמטורג ומתרגם מנוסה כמוהו יצליח לחלצו מקשייו. הוא נענה בחיוב, אך תקווה זו התבדתה. ב-1968 עבר להתגורר ביפו העתיקה, החל להתקין לדפוס את שיריו ומסר לספרית פועלים כרך אחד בשם תיבת העדיים, אולם הספר לא ראה אור בחייו, שכן ב-1973 עבר אירוע מוחי, ואף כי לאחר טיפול רפואי מצבו השתפר, הוא נפטר בתל אביב בי"ט בסיון תשל"ד, 9 ביוני 1974.
    חרף עושרה וגיוונה, לא זכתה יצירתו המקורית באותו הד ובאותה אהדה שבהם התקבלו תרגומיו. כבר אחרי הופעת ספרו הראשון, שמש בדרכים (יחדיו, 1938), הביעה הביקורת הסתייגות והצביעה על קרבתו היתרה לשירת אלתרמן. נעלמה מן המבקרים העובדה שהמקצבים, הפרוזודיה והדימויים המודרניסטיים שאובים מהמסורת הסימבוליסטית והאימאז'יסטית של השירה הבולגרית, שהוא התוודע אליה ויצר בה לפני עלייתו ארצה.
    כשנתיים אחרי מותו הופיעו כל שיריו בחמישה כרכים, שאותם ערך חיים נגיד, שגם הקדים להם מבוא וביבליוגרפיה. יצירתו התפרשה על פני תקופה ארוכה וז'אנרים רבים, משירה לירית ופואמות ועד בלדות ושירי זמר, משירים לילדים ועד מחזות מקוריים.

נכתב על ידי חיים נגיד עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות: אופק³, גרנות², קרסל, ויקיפדיה, תדהר]

ספריו: