אברהם מנחם (מנדל) אוסישקין נולד בדוברובנה, פלך מוהילב (כיום בבלארוס) בא׳ באלול תרכ״ג, 15 באוגוסט 1863 לאביו, חסיד חב״ד, ולאמו, בת למשפחת רבנים. בילדותו עברה המשפחה למוסקבה, ושם למד בגימנסיה הריאלית והחל לקרוא ספרות עברית - מיצירות אברהם מאפו ופרץ סמולנסקין. בעקבות הפוגרומים ביהודים - הסופות בנגב (תרמ״א 1881) - הקים ״אגודה של עולים לארץ ישראל״ שאספה כספים למטרה זו, ושבעה מחבריה אכן עלו ארצה. בתרמ״ה, 1885 נבחר למזכיר של כל אגודות חובבי ציון במוסקבה, ושנתיים לאחר מכן החל לפרסם כתבות ומאמרים בזכות התנועה ב״המליץ״ . לאחר ייסוד אגודת בני משה, הצטרף אליה ונמנה עם פעיליה. בגיל 28 ביקר לראשונה בארץ ישראל. אוסישקין חזר לרוסיה ושם עסק גם בתעמולה ציונית וגם בפעילות תרבותית, שכללה הקמת ספרייה עברית וחדר מתוקן. חמש שנים לאחר מכן, בתרנ״ו 1896 נפגש עם הרצל בווינה והיה לתומכו הנלהב. כעבור שנה החל להשתתף בקונגרסים הציוניים ועד סוף ימיו היה פעיל בהסתדרות הציונית. בעקבות הפוגרום בקישיניוב החליט לעשות ״מעשה רב״ ולדאוג לארגונם של היהודים בארץ כבסיס להקמת מדינה יהודית. הוא קיבל את הסכמתו של הרצל ויצא לביקור שני בארץ, שבמהלכו ארגן בזיכרון יעקב ״כנסת גדולה של יהודי ארץ ישראל״ - כינוס שנמשך שלושה ימים, וממנו צמחה הסתדרות המורים העבריים. מנחם אוסישקין נמנה עם המתנגדים הפעילים לתכנית אוגנדה. הוא פרסם את ״הפרוגרמה שלנו״ - חוברת שעסקה בהתיישבות היהודית בארץ ותמכה בהקמת יישובים חקלאיים על אדמות שיירכשו בידי הקרן הקיימת לישראל ויועמדו לרשות חקלאים יהודים. אוסישקין היה פעיל מרכזי בתחיית השפה העברית ברוסיה והיה חבר באגודת ״חובבי שפת עֵבֶר״ באודסה. לקראת ביקורו השלישי בארץ הגדיר יעדים תרבותיים ליישוב בארץ והעלה את הצורך באוניברסיטה עברית. יחד עם ד״ר חיים ויצמן פעל בקונגרס הציוני ה-11 (1913) למען הקמת האוניברסיטה, ואף והשיג הקצבה כספית ראשונה לרכישת השטח שעל הר הצופים בירושלים. עם פרסומה של הצהרת בלפור ארגן אוסישקין באודיסה הפגנת ענק, שבה השתתפו כ-200,000 איש. שנתיים לאחר מכן, בתום מלחמת העולם הראשונה, הוזמן על ידי ויצמן וסוקולוב לשאת דברים בעברית בוועידת השלום בוורסאי כנציגם של היהודים. היה זה ״הנאום העברי הראשון בוועידה מדינית כלשהי״ וגם ״רגע גדול בחייו של אוסשקין״. בגיל 48 עלה אוסישקין לארץ, ובתפקידו כראש ״ועד הצירים״ השיג את הכרת השלטונות הבריטיים בשפה העברית כלשון רשמית בארץ ישראל ורכש את אדמות עמק יזרעאל. כארבע שנים לאחר עלייתו לארץ נבחר לראש הקרן הקיימת לישראל, תפקיד שמילא עד יום מותו. במסגרת זו פעל במרץ לגיוס כספים לרכישת קרקעות להתיישבות יהודית במפרץ חיפה ובעמק חפר, בעמק בית שאן ועוד.
ליד פעלו בתנועה הלאומית והציונית במשך ששים שנה, זכויות לו גם בספרות העברית. הוא פירסם רשימות ומאמרים בעניני חיבת ציון החל ב״המליץ״ ובין היתר נגד ״אמת מארץ ישראל״ של אחד-העם (1891). חזר לפובליציסטיקה העברית בימי פולמוס אוגנדה במאמרים נגד הרצל ותוכניתו זו. הוא פירסם שורת מאמרים וזכרונות ב״השלוח״, ״העולם״, ״לוח אחיאסף״, ״הארץ״ ועוד. בעשרים שנותיו האחרונות פורסמו נאומים שלו בחוברות מיוחדות מטעם הקרן הקימת. מבחר נאומיו וכן המאמרים והרשימות כונסו בשני הקבצים ״ספר אוסישקין״ (תרצ״ד) ו״דברים אחרונים״ (תש״ז). מנחם אוסישקין נפטר בביתו בי״ב בתשרי תש״ב, 3 באוקטובר 1941 ונקבר בירושלים בהר הצופים, ליד קברו של י״ל פינסקר. אוסישקין פעל למען התנועה הציונית במשך 60 שנים ברציפות, והטביע את חותמו כ״איש מעשה ואיש חזון״ שנאבק למימוש מטרותיו, ״ובכוח רצונו הגדול״ גם הגשים אותן.

יצירות מנחם אוסישקין בפרויקט בן-יהודה

[מקורות: תדהר, קרסל, האנציקלופדיה העברית, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Jewish Encyclopedia]