נתן אגמון (ביסטריצקי) נולד בכ״ח באב תרנ״ו, 7 באוגוסט 1896 בעיירה זווניגורודקה בפלך קייב שבאוקראינה. קיבל חינוך מסורתי בחדר וספג מילדות גם את הספרות הרוסית. ב־1913 יצא לארץ־ישראל כדי ללמוד בגימנסיה ׳הרצליה׳, ועשה כמעט שנה בתל־אביב. בשובו לבית הוריו לחופשה בקיץ 1914 ׳נתקע׳ שם מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנות המלחמה התגורר בעיקר בייקאטרינוסלב ובאלכסנדרובסק, ונכנס לפעילות ציונית. מכיוון שהתגלה כנואם מחונן, הרבה לנסוע בערי אוקראינה כמרצה וכתועמלן בשליחותן של אגודות ציוניות שונות. ביכורי כתיבתו – מסות וביקורת ספרות – פורסמו ב־1918 בכתבי־העת העבריים (׳השילוח׳, ׳העם׳), עם חידוש הפעילות הספרותית העברית ברוסיה אחרי המהפכה.
    ב־1920 עלה ביסטריצקי בשנית לארץ־ישראל. ב־1921 יצא בשליחות ׳הפועל הצעיר׳ להרצות במחנות ׳גדוד העבודה׳, שאנשיו עסקו אז בסלילת כביש חיפה־ג׳דה. בתוך כך התקרב במיוחד לחבורה מאנשי ׳השומר הצעיר׳. משרכש את אמונם ביקש ממנו מנהיגם, מאיר יערי, לסייע להם לערוך ולהביא לדפוס את רשימות הווידוי האינטימיות שלהם שנוצרו בהשראת ישיבתם המבודדת ב־1920 בביתניה־עילית. כך נוצר הקובץ ׳קהילייתנו׳ (1922) כספר קולקטיבי שהיה לאגדה. בהשפעת החוויה הזו, שהטביעה בו חותם עמוק לכל חייו, פנה ביסטריצקי לעיבוד בדיוני של פרשת ביתניה ו׳קהילייתנו׳, בדמות רומן רחב־יריעה בשם ימים ולילות (1926; מהדורות מתוקנות ב־1940 וב־1978). זו יצירת הפרוזה המשמעותית היחידה שחיבר, ולאחריה פנה לכתיבת מחזות, ספרי הגות וזכרונות, רשמי מסעות, וכן עסק בתרגום. ב־1922 החל לעבוד בקרן הקיימת לישראל, ועד 1952 עמד בראש מחלקת הנוער והתעמולה, ויצא מטעמה לשליחויות רבות בארצות הגולה. לאחר שפרש מעבודתו התמסר ליצירתו הספרותית. הוא נפטר בירושלים בי״ב באדר תש״ם, 29 בפברואר 1980.
    ימים ולילות הוכר כאחת מאבני היסוד של המודרניזם הארץ־ישראלי. סיפור המסגרת שלו מתעד את תהלך היכתבו, החל בעלייתו של הסופר אל ׳גבעת אריה׳ וכלה בהתבודדותו במטרה לשחזר את חוויותיו מן השהות בקרב קבוצת החלוצים, אחרי שעדויותיהם המקוריות הועלו באש. פנים הספר ועיקרו הוא תיאור שרשרת הדמויות על זכרונותיהן, וידוייהן ובדידותן, וחשיפת חיי הצוותא של החבורה על טקסיה, פולחניה והמתחים המטלטלים אותה במהלך הכתיבה הקולקטיבית של ספר העדה. המחקרים הרבים שהוקדשו לספר התחקו אחר שורשיו במציאות ההיסטורית, עמדו על מקומו כרומן־הקיבוץ הראשון, חשפו את התבניות המיתיות הארכיטיפיות שביסודו (כולל מוטיבים נוצריים רבים), והראו את דרכי ההעצמה האקספרסיוניסטיות שננקטו בעיצובו. ביסטריצקי עצמו, שהרבה להתרפק על ימי כתיבתו של הרומן, הגדיר אותו במהדורתו האחרונה ׳הגדה על מיתוס העדה׳, כחלק מהשקפת העולם הכוללת שפיתח במהלך השנים, החותרת לחשוף את השורשים המיתיים הבראשיתיים שביסוד כל צורת חיים אנושית.
    מחזותיו של ביסטריצקי נעים בין העצמה אקספרסיוניסטית לבין עיצוב ריאליסטי, שהתגבר בנוסחים המאוחרים. הם עוסקים במאבקים בין דמויות היסטוריות על רקע תקופתן, ומהווים מעין חקירה מתמשכת של הנושא המשיחי והתפרצויותיו בהיסטוריה היהודית, הנקלעת בין חיי גלות לכיסופי גאולה. שלושת הצמתים ההיסטוריים העיקריים שהעסיקו אותו הם הופעתו של ישו הנוצרי ושלהי תקופת בית שני (יהודה איש קריות, 1930, ובנוסח מורחב בשם ישוע הנוצרי, 1951; בליל זה, 1934, ובנוסח מורחב בשם ליל ירושלים, 1953; ירושלים ורומי, 1939); הופעתו של שבתי צבי במאה ה־17 (שבתי צבי, 1931, ובנוסח שני ב־1936); וצמיחתו של הרצל לקראת ייעודו (בסוד הולדת – הגדת הרצל, 1955). מחזות אלה ואחרים כונסו בעיבוד נוסף בשלושה כרכים (׳חזיונות׳, 1960). כמה מהם הועלו על הבמה כבר בשנות השלושים.
    כתיבתו התיעודית של ביסטריצקי מבוססת על רשמיו מביקורים בקהילות שונות בארץ ובגולה, החל בחוברת קרית ענבים (1924) וכלה בספר מסעותיו בדרום אמריקה (קסמי יבשת, 1948). ספרי ההגות שלו (חזון האדם, 1964; בדרך אל החזון, 1974; בסוד המיתוס, 1980) משלבים זכרונות אישיים ופרקי וידוי עם דברי מסה וביקורת, בנוסח פתטי נסער שאינו רחוק מסגנונו הבלטריסטי. בין תרגומיו בולטים תרגום שלם מספרדית של דון קיחוטה לסרוונטס (1958), ומבחר משירי המשורר הצ׳יליאני פבלו נרודה (1954).

יצירות נתן אגמון (ביסטריצקי) בפרויקט בן־יהודה

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, לקסיקון האישים של ארץ ישראל (1983), ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]

ספריו:

• ימים ולילות : ספור בארבעה ספרים (ירושלים : המדפיס, תרפ״ו) <מהדורות נוספות יצאו לאור על־ידי ספרית פועלים ב־1940 וב־1978 – ראה להלן>
• ירושלים ורומי : יוסיפוס פלוויוס – חזיון היסטורי באחת עשרה תמונות (ירושלים : ראובן מס, 1938)
• ימים ולילות : סיפור על עדה אחת (מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1940) <מהדורה מקוצרת של המהדורה הראשונה מתרפ״ו>
• ארץ וגולה (תל־אביב : מסדה, תש״ח)
• קסמי יבשת : רשמי מסע באמריקה הדרומית (מרחביה : הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר : ספרית פועלים, 1948)
• ישוע מנצרת : הגדה דרמטית (תל־אביב : מ׳ ניומן, תשי״א)
• ליל ירושלים : טרגדיה בחמש עלילות (ירושלים : המחלקה לעניני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי״ג) <״חזיון זה הוא נוסח חדש של המחזה ״בלילה זה״ ... הכלול בקובץ־המחזות ״ישראל ויעודו״, כרך שני״>
• חזיונות (תל־אביב : יובל : ספרית פועלים, 1960) 3 כרכים <א. בסוד חזון – ב. בסוד מולד – ג. בסוד אנוש>
• ימים ולילות : הגדה על מיתוס העדה (תל־אביב : ספרית פועלים, 1978) <מהדורה מחודשת של מהדורת 1940 הכוללת אחרית דבר מאת המחבר על עצמו ועל נסיבות כתיבת הספר>

עריכה:

• קמה : ספר שנה של הקרן הקימת לישראל לבעיות העם והארץ (תל־אביב : הקרן הקימת לישראל, תש״ח–תשי״ב)
• במסילת ראשונים : לזכר מ. בודנהיימר (ירושלים : הקרן הקיימת לישראל, תשי״א)
• מגילת האדמה :  ששה ספרים ליובל הקרן הקיימת לישראל (ירושלים : הקרן הקיימת לישראל, תשי״א–תשי״ב) <הופיעו רק שלושה כרכים: קורות / מאת ג. קרסל; דמויות; פירות / מאת יוסף וייץ>

על המחבר ויצירתו: