אברהם שאנן (פרידפרטיג) נולד בעיירה וולדיש בגליציה המזרחית בי' בחשון תר"ף, 3 בנובמבר 1919. עלה ארצה ב-1935. למד באוניברסיטה העברית בירושלים והשתלם באוניברסיטת סורבון בפאריס (1946־1947). עבודת הדוקטור שלו עסקה בהשפעתה של הספרות הצרפתית במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה על ספרות ההשכלה העברית. על יסודה חיבר את ספרו עיונים בספרות ההשכלה (1952). אחרי שעסק בהוראה בחיפה הצטרף למערכת דבר, ובשנים 1953־1957 שימש כתב העיתון בלונדון. בשובו ארצה נתמנה עורך המוסף הספרותי של דבר, ובד בבד לימד ספרות השוואתית באוניברסיטת תל-אביב עד 1961. בין 1963 ל-1966 שימש נספח-תרבות בשגרירות ישראל בפאריס, ובשובו ארצה הצטרף למחלקות לספרות עברית ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן, שם כיהן כפרופסור עד יציאתו לגמלאות. נמנה עם מייסדיו ועורכיו של כתב-העת המחקרי ביקורת ופרשנות (1970 ואילך). הוא נפטר בי"ד באייר תשנ"ח, 10 במאי 1998.
    מפעלו העיקרי של שאנן הוא חיבורו בן חמשת הכרכים הספרות העברית החדשה לזרמיה (1962־1977). זהו תיאור היסטוריוגרפי של תולדות הספרות העברית מאז ניצני ההשכלה באמצע המאה השמונה-עשרה (רמח"ל) ועד הסיפורת הארץ-ישראלית באמצע המאה העשרים (הזז, בורלא, דבורה בארון). דיונו של שאנן בסופרים היחידים בא לשרת תכלית כוללת יותר, והיא איתור זיקותיה של היצירה העברית לדורותיה לזרמים ומגמות בספרות האירופית (קלסיציזם, רומנטיקה וניאו-רומנטיקה, ריאליזם, מודרניזם). זוהי כעין היסטוריה אוטונומית של חיי הרוח, המתמקדת באיתורם של המתחים הרעיוניים העיקריים המאפיינים כל תקופה בספרות העברית, ובבדיקת הדרך שמתחים אלה נוצקים לתבניות אסתטיות בכתיבתם של יוצריה המרכזיים.
    מפעלו הבולט השני של שאנן הוא מילון הספרות החדשה העברית והכללית (1959 ואילך) המכיל סקירות ביוגרפיות קצרות על סופרים עברים וסופרי העולם, וכן מילון של מונחים, זרמים ואסכולות בספרות. ספרו ספרות המאבק: גורל ומרד (1976) הוא מבוא לזרמים החדישים באסתטיקה הצרפתית בעידן הסטרוקטורליזם, המודגם בעיונים ביצירותיהם של אנדרה מאלרו, פרדיננד סלין וס. יזהר. גישה זו שימשה אותו גם במונוגרפיה שאול טשרניחובסקי (1984), הממפה את הנושאים והז'אנרים העיקריים בשירתו וקושרת אותם אל מבנה ניגודים בסיסי החוצה את עולמו בין ממדיו היהודיים לבין הקטבים שכנגד: יוונות, 'כנעניות' ואינדיווידואליזם. שאנן ערך אנתולוגיה של סיפורים מתורגמים בצירוף מבואות והערכות (סופרי עולם: מבחר לבני הנעורים, 1966), וכמו כן פרסם את קובץ הסיפורים העולם של מחר (1952) ואת הרומן הלל קורין (1954), המעלים שלל של דמויות ופרקי הווי מחיי הארץ בימי מלחמת העצמאות ואחריה.

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, גרנות, ויקיפדיה, אתר אוניברסיטת בר-אילן]

ספריו: