עליזה עמיר־זהר נולדה בחוסט (כיום במערב אוקראינה) בכ״ז בחשון תרצ״ג, 26 בנובמבר 1932. בגיל שנה עלתה ארצה עם הוריה. גדלה ונתחנכה בירושלים, בה סיימה את בית הספר התיכון לילדי עובדים והתחנכה בתנועת ׳השומר הצעיר׳. בתום שירותה בנח״ל הצטרפה לקיבוץ ברעם. עבדה בחקלאות, בבית הילדים ובהנהלת חשבונות בקיבוץ. ב-1968 סיימה את החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. אחר כך היתה מזכירת מערכת ״משמר לילדים״ ועבדה בהוראה. ב-1980 נתמנתה מזכירת הקיבוץ הארצי. בשנים 1985 עד 1990 עמדה בראש מפעל ״אלכם פלסטיק״, תעשיית מוצרים רפואיים חד פעמיים של קיבוץ ברעם ולאחר מכן שימשה כמנהלת מכללת תל־חי.  עמיר פירסמה סיפורים קצרים ב״משמר לילדים״ וקובץ סיפורים למבוגרים. עמיר זכתה ב־1968 בפרס לספרות על־שם ראובן ואלנרוד וספרה ״הגשם דום והיהלום״ זיכה אותה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער ב־1969.  בתה היא הסופרת רקפת זהר. עליזה עמיר־זהר נפטרה בי״ט בטבת תשע״ח, 6 בינואר 2018.

מקורות: לקסיקון אופק לספרות ילדים, דף הנצחה בקיבוץ ברעם, גרנות, ויקיפדיה

• כמו שיש ירוק : סיפורים (מרחביה : ספרית פועלים בשיתוף עם איגוד סופרי הקיבוץ הארצי, תשכ״ז)
• הגשם דם והיהלום (מרחביה : ספרית פועלים, תש״ל 1969) <ציורים – יחזקאל קמחי>
• אצל סבתא נינה (תל-אביב : ספרית פועלים, תש״ם 1980) <איורים – אבנר כץ>
• גשם-דם! (גבעתים : מסדה, 1987) <איורים – תהלה הר-גיל>

• דור, משה. הסופרת ששברה את ״המונופול הגברי״.  מעריב, סופשבוע, י״ט באב תש״ם, 1 באוגוסט 1980, עמ׳ 12–13, 30.
• מגד, אהרן [א.מ.].  ציונים: קול אחר. משא (מצורף ל׳למרחב׳), גל׳ 47 (כ״ח בחשון תשכ״ז, 11 בנובמבר 1966), עמ׳ א.

• באר, חיים [ח. ב.].  כמו שיש ירוק.  קשת, שנה עשירית, חוב׳ א׳ (לז) (סתיו 1967), עמ׳ 173.
• גורפיין, רבקה. ״כמו שיש ירוק״.  מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ״ד (מ״ז), גל׳ 4 (רע״ו) (אדר א׳-אדר ב׳ תשכ״ז, מארס 1967), עמ׳ 338–339 <חזר ונדפס בספרה: לאור הכתוב : סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ב 1972), עמ׳ 81–84>