צבי לוז.
    שירת ע. הלל : מונוגרפיה / צבי לוז ; ערכה והביאה לדפוס לאה שניר. – תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ו 1996.
    168 עמ'.

    הלל עומר נמנה עם חבורת צעירים, שנתלקטה בשנות הארבעים סביב חוברות ילקוט הרעים.  שירתו נתייחדה מתחילתה בצמידותה להוויה הארצישראלית, המתגלה כמערכת של מראות שתייה, וניתן בה ביטוי עז להוויה הפלמ"חית ולמלחמת השחרור.
המראות הם גורם המכונן של שירה זו, ובהם תלויים ערכיה הפואטיים והתמאטיים; ולכן מעיקרה, זו שירה ארצישראלית מובהקת. בתהליך התפתחותה חל בה, לכאורה, מיפנה חד – מהבעה עכשווית, צמודה אל מקום וזמן, אל הבעה ארכאית וארכיטיפית. למעשה, אין זו מהפיכה פואטית אלא התפתחות פנימית, עיקבית, של הנחות-יסוד ראשוניות, הגלומות במערכת המראות; כי שירת הלל, בכל שלביה, מצייתת להגיון הפנימי שלה עצמה.

תוכן העניינים:

• הקדמה (עמ' 7־10)
• א. איש הרֵעים (עמ' 11־16)
• ב. מראות הארץ (עמ' 17־39)
• ג. אלוהי הארץ (עמ' 40־53)
• ד. דרכי שירתו (עמ' 54־73)
• ה. כנעניוּת מקורית (עמ' 74־90)
• ו. אהבות בארץ (עמ' 91־108)
• ז. נגד הפשטה ובעד הוויה (עמ' 109־119)
• ח. אירועי זמן קרוב וזמנים אחרים (עמ' 120־133)
• ט. מחזורי שירה (עמ' 134־149)
• י. הומור (עמ' 150־154)
• יא. סיכום: בעיית ההתקבלות, הערכות כלליות (עמ' 155־161)


• הערות (עמ' 162־165)
• ביבליוגרפיה (עמ' 166־167)
• קווים ביוגרפיים (עמ' 168)