R-33
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | AA-9 Amos |
| ייעוד | טיל אוויר-אוויר |
| מדינת מקור |
|
| יצרן | וימפל |
| תקופת השירות |
1981–הווה (כ־45 שנים) |
| מפעילים |
חיל האוויר הרוסי, חיל ההגנה האווירית הסובייטי |
| פלטפורמת שיגור | מטוסי קרב |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע דלק מוצק |
| משקל | 490 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 4.14 מטר |
| קוטר | 380 ס"מ |
| מוטת כנפיים | 1120 ס"מ |
| ביצועים | |
| מהירות | 4.5 מאך |
| טווח | עד 160 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 47.5 ק"ג של חומר נפץ מרסק |
| מרעום | קרבה |
| הנחיה | ביות תת-אדום |
R-33 (ברוסית: Р-33; קוד דיווח נאט"ו: AA-9 Amos) הוא טיל אוויר-אוויר סובייטי לטווח ארוך, שפותח במשרד התכנון וימפל. הטיל פותח כחלק ממערכת הנשק של מטוס הקרב מיג-31 ונועד בעיקר ליירוט מטוסי אויב בטווחים ארוכים ובגובה רב. ה־R-33 הוא טיל מונחה מכ"ם בעל יכולת הנחיה חצי-אקטיבית בשלבים הראשונים של השירות, ובהמשך פותחו גרסאות בעלות יכולות הנחיה משופרות. הטיל יוצר במספר גרסאות ונמצא בשירות מאז 1981. על בסיס הניסיון שנצבר בפיתוח ה־R-33 פותח בהמשך טיל R-37.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח ה־R-33 החל במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20, במקביל לפיתוח מטוס היירוט המתקדם שנודע לימים בשם מיג-31. במסגרת התחרות על פיתוח הטיל השתתפו משרד התכנון וימפל ומשרד התכנון בראשות מאתוס ביסנובאט. בסופו של דבר נבחר הפרויקט של וימפל להמשך הפיתוח.
בשנת 1970 החלו ניסויי הטיל. במהלך הניסויים התגלו בעיות שהובילו לשינויים משמעותיים בתכנון. בשנת 1975 החלו ניסויי ירי של הטיל ממטוס מיג-31.
לאחר סדרת שיפורים וניסויים נוספים הוכרזה מערכת הנשק של מיג-31, שכללה את מכ"ם "זסלון" ואת טילי ה־R-33, כמבצעית בשנת 1981.
במהלך השנים פותחו גרסאות משופרות של הטיל, שכללו שיפורים במערכת ההנחיה, במערכות האלקטרוניות ובמאפייני הטיסה. בגרסאות המאוחרות גדל טווח השיגור המרבי לעומת הגרסאות הראשונות, מכ־120 ק"מ לכ־160 ק"מ בתנאים מתאימים.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה־R-33 הוא טיל אוויר-אוויר לטווח ארוך, שנועד ליירוט מטרות אוויריות בטווח שמעבר לטווח הראייה. הוא תוכנן במיוחד להפעלה בשילוב עם מערכת המכ"ם של מטוס ה־מיג-31, שאפשרה למטוס לעקוב אחר מספר מטרות ולשגר טילים לעברן.
אורכו של הטיל כ־4.15 מטרים, משקלו בעת השיגור כ־490 ק"ג, והוא מצויד בראש קרב במשקל של כ־47 ק"ג. מהירות הטיסה המרבית היא בערך מאך 4–4.5, בהתאם לגרסה ולתנאי השיגור.
הגרסאות הראשונות של ה־R-33 השתמשו בעיקר בהנחיית מכ"ם חצי-אקטיבית, שבה מכ"ם המטוס המשגר מאיר את המטרה ומאפשר לטיל להתביית עליה. בגרסאות מאוחרות יותר שופרו מערכות ההנחיה והיכולת לפעול נגד מטרות בתנאים מורכבים.
מפעילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה־R-33 פותח כחימוש העיקרי של מטוסי מיג-31 ונכנס לשירות בחיל האוויר הסובייטי בשנת 1981. לאחר התפרקות ברית המועצות נותרו מטוסי מיג-31 וטילי R-33 בשירות חיל האוויר הרוסי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| טילי חיל האוויר הסובייטי והרוסי | ||
|---|---|---|
| טילי אוויר-אוויר | K-5 • וימפל K-13 • R-8 • K-9 • R-4 • R-23 • R-40 • R-60 • R-33 • R-27 • וימפל R-73 |
|
| טילי אוויר-קרקע | KS-1 • Kh-15 • KSR-5 • Kh-23 • Kh-25 • Kh-28 • Kh-29 • Kh-55 • Kh-58 • Kh-59 | |
| טילים נגד ספינות | KS-1 • K-10S • Kh-20 • Kh-22 • Kh-26 • KSR-2 קלט • Kh-31 • Kh-55 • Kh-15 • Kh-31 • Kh-35 | |
| טילים נגד טנקים | 3M11 פלאנגה • 9M114 קוקון • 9M120 אטאקה | |